81. לגישת המשיבים, יש לדחות את הבקשה מאחר והתביעה דנן לא נועדה לשרת את האינטרסים של החברה אלא לקדם את האינטרסים של מוטי, והיא נועדה לשמש אמצעי לחץ על יחיאל על מנת שיגרום לכך שהחברה תמשיך לשלם למוטי דמי ניהול ולחילופין, על מנת שירכוש את מניותיו בחברה במחיר מופרז.
בתמיכה לטענות אלה צירפו המשיבים תמלול שיחה טלפונית בין תמי, אשתו של יחיאל, לבין מוטי (נספח כד' לתצהיר מטעם יחיאל שצורף לתשובה לבקשת האישור). תמלול שיחה זו אינו מהווה חלק מחומר הראיות שכן מדובר בשיחה שהייתה חלק ממשא-ומתן בין הצדדים שנועד לבחון את האפשרות לסיים את המחלוקות ביניהם בהסכמה (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה, פד"י מז(1) 311 (1993)). לכן אין לקבל את הטענה המסתמכת עליו.
טענה נוספת שהעלו המשיבים בהקשר זה הייתה כי המבקשים מנסים להיבנות, באמצעות התובענה, מהשקעות המשיבים בעסקת הכספומטים ולקבל לידיהם כספים שאינם מגיעים להם. אינני מקבלת טענה זו. טענתם של המבקשים בבקשה הייתה כי המשיבים הפרו את חובת האמון שלהם כלפי החברה. מדובר אם כן בעילת תביעה של החברה. כל סעד שייפסק במסגרת התובענה – אם היא תתקבל – יגיע לידיה של החברה ולקופתה, באופן שישרת את טובתה. המבקשים – כמו גם המשיבים – ייהנו מכך רק באופן עקיף.
טענת השיהוי
82. לטענת המשיבים, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וגם מטעם זה יש לדחות אותה. לטענתם, מוטי ידע שהמשיבים התקשרו בעסקת הכספומטים אך לא העלה כל טענות בהקשר זה בזמן אמת.
מוטי העלה את טענותיו בחודש מאי 2015 – כ-10 חודשים לאחר זכייתה של מרגלין במכרז הכספומטים – במסגרת מכתב התראה ששלחו באי-כוחו. מוטי לא כפר בכך שהוא היה מודע לזכייה במכרז עוד קודם לכן (מפרסומים בעיתונות ומשיחות בינו לבין יגאל בסמוך לאחר הזכייה). אולם הוא טען כי מלכתחילה הוא היה סבור שעסקת הכספומטים בוצעה באמצעות החברה.
83. אני סבורה כי מוטי לא הוכיח את טענותיו בהקשר זה. באשר למועד בו נודע לו כי מרגלין היא שזכתה במכרז, העלה מוטי טענות סותרות: בעוד שבחקירתו הנגדית הוא טען כי רק בתחילת שנת 2014 נודע לו כי העסקה בוצעה באופן פרטי על-ידי המשיבים (ע' 72 לפרוטוקול, ש' 14-18), הרי בסע' 65 לתצהיר שצורף לתגובה לתשובה לבקשת האישור הוא הצהיר שידע על זכיית מרגלין חודש או חודשיים לאחר מכן, קרי לכל המאוחר בחודש אוגוסט או ספטמבר 2014.
מעבר לכך, מוטי יכול היה לדעת כי לא החברה היא שהתקשרה בעסקת הכספומטים מאחר שעסקה זו לא השתקפה בדוחות הכספיים של החברה. מוטי יכול היה להבין כי לא החברה שהיא שזכתה במכרז גם מהמצגת שהכינה חברת E.Y למשקיעים פוטנציאליים אודות החברה. למרות שהמצגת הוכנה לאחר הזכייה במכרז, בחודש ספטמבר 2013, מערך הכספומטים אינו מופיע בה. מוטי אומנם טען בחקירתו הנגדית כי הוא לא זוכר שראה את המצגת. אולם הוא אישר כי הוא היה פעיל בהליכי מכירת החברה (ע' 45-46 לפרוטוקול). לכן, יש להניח כי נחשף למצגת והיה יכול להבין ממנה שהחברה לא רכשה את מערך הכספומטים.
84. השיהוי בפנייתו של מוטי לבית-המשפט הוא אם כן שיהוי בפרק זמן של עד 10 חודשים. מוטי טען כי הוא השתהה מאחר שחשש שיחיאל, ששלט בחברה, ינקום בו וזאת בין היתר על רקע העובדה שיחיאל הורה לחברה להפסיק לשלם לו דמי ניהול בסמוך לקבלת מכתבי ההתראה (ר' ס' 104 לסיכומיו). הסבר זה אינו מבהיר את הטעם לכך שמוטי החליט בסופו של דבר לפעול במועד בו הוא עשה כן, ולכן לא ניתן לשלול את המסקנה לפיה הוא ביקש להמתין ולראות מה יהיו תוצאות העסקה בטרם הוא פנה לבית-המשפט בבקשת האישור. יחד עם זאת יש לזכור כי דחייתה של תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה היא חריגה ותיעשה רק במקרים נדירים (ר' למשל החלטתי בתנ"ג (ת"א-כלכלית) 8095-09-15 ק.ר.נ.א. בע"מ נ' סלע קפיטל אינווסטמנט בע"מ (5.7.2017)), וכי על הטוען לשיהוי להוכיח כי עקב השיהוי הנטען הוא שינה את מצבו לרעה.
כך או כך, מאחר שבמקרה דנן נקבע כי יש לדחות את הבקשה לגופה, אינני סבורה כי יש מקום להכריע בטענת השיהוי.
מכירת מניותיו של מוטי בחברה
85. המשיבים העלו טענה נוספת לפיה מוטי התקשר, זמן קצר לאחר הגשת בקשת האישור, בהסכם למכירת מניותיו בחברה. המשיבים 1, 2 ו-4 (יחיאל, מרגלין וקרן התמר) טענו בסיכומיהם כי מכירת המניות הושלמה ומוטי הפך ל"בעל-מניות קש" שאין לו עוד אינטרס בטובתה. לטענתם, הבעלות במניות עברה למרות שהעסקה טרם נרשמה במרשם בעלי-המניות בחברה או במרשם רשם החברות. עוד נטען כי מוטי ניסה להסתיר את המכירה מבית-המשפט בחוסר תום לב.
אכן, אם מכר מוטי את מניותיו בחברה, הוא לא היה רשאי להגיש את התביעה הנגזרת בשמה של החברה. אולם, אני סבורה כי המשיבים לא הוכיחו שמוטי מכר את מניותיו. כעולה מנספח 6 לתגובתו של מוטי מיום 6.11.2017 לבקשת המשיבים לסילוק בקשת האישור על הסף, וכפי שטען יגאל עצמו, ביום 7.10.2015 ההסכם למכירת מניותיו של מוטי - בוטל. מכאן כי לא הוכח שהבעלות במניות עברה.
86. יצוין כי למשיבים היו טענות נוספות בקשר להסכם האמור למכירת מניותיו של מוטי. כך, לטענתם, הסכם המכירה שהוצג בפני בית-המשפט (נ/7), לפיו התמורה בגין המניות היא 50 מיליון ₪, אינו ההסכם האמיתי. לשיטתם, בהתאם להסכמות בין מוטי לבין רוכשי המניות, התמורה האמיתית בגין המניות עומדת על 30-35 מיליון ₪ (בהתאם לנ/9). ההסכם נ/7 נועד - כך נטען - כדי להציג ליחיאל מצג שווא אודות מחיר מכירת המניות, לאור זכות הקדימה שהוקנתה ליחיאל לרכישת מניותיו של מוטי במחיר זה. המשיבים טענו כי הניסיון להציג תמורה גבוהה מזו שהתקבלה בפועל, מעיד על המניע האמיתי של מוטי בהגשת בקשת האישור.
אני סבורה כי אין מקום לקבל טענה זו של המשיבים שכן הם לא הוכיחו אותה - כאשר מוטי כפר בתוספת להסכם המכירה נ/9, ולטענתו הרוכשים החתימו אותו עליו באופן פסול. טענותיו של מוטי בהקשר זה מעלות תהיות ביחס לסיבות בשלהן הוא הסכים להתקשר בשני הסכמים שהמחירים בהם היו שונים. יחד עם זאת, לאור התוצאה של פסק הדין כפי שהיא פורטה לעיל, אינני רואה לנכון לבחון אותן לעומקן.
סוף דבר
87. לאור האמור לעיל אני דוחה את בקשת האישור.
המבקשים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות של כל אחת מקבוצות המשיבים בסך של 40,000 ₪ לכל קבוצה.
ניתן היום, י"א אייר תשע"ט, 16 מאי 2019, בהעדר הצדדים.
רות רונן