23. אשר לטענות התובעות ולפיהן, הוטעו או שהוצגו להן מצגי שווא על ידי הנתבעים, טוענים הנתבעים כי קודם להתקשרות בין הצדדים, לא הוצגו על ידם כל מצגי שווא לתובעות, אלא שהועבר על ידם המידע המלא והמדויק כפי שהיה בידיהם. נוסף על כך, לטענתם העניקה החברה לנציגי התובעות, ובראשם יסעור, יד חופשית לקבל ולבחון כל מידע. לטענת הנתבעים, בנסיבות אלו, הרי שלא זו בלבד שלא הוצג על ידם כל מצג שווא והם לא הטעו את התובעות, אלא שהיה בידי התובעות המידע הנכון בדבר מצבה של החברה, או למצער הוצגו בפניהם מידע וחומר אשר מתוכם יכלו התובעות לדעת את המצב לאשורו ואולם הן, "עצמו עיניהן" מלראות את המצב לאשורו.
24. ביתר פירוט בהקשר זה, במסגרת סיכומיהם טוענים הנתבעים כי עובר להתקשרות בינם לבין התובעות, החברה הייתה חברה צעירה בתחילת דרכה אשר טרם הגיעה לרווחיות קבועה; מצבה של החברה היה שברירי לאור נתוניה הכספיים ובכלל זה נכסיה אל מול התחייבויותיה; השקעה בחברה הייתה וולטילית ומגלמת סיכון גבוה והייתה תנודתיות רבה בתוצאות החברה בכל חודש בחודשו; החברה עשתה שימוש בכספים אשר הופקדו על ידי לקוחותיה לשם כיסוי הוצאותיה; היקף הוצאותיה של החברה עמד על מאות אלפי דולרים והיה מצוי במגמת עליה; החברה נמצאה בגירעון תקציבי ובהכרח לא הרוויחה מאה אלף דולר בחודש אלא שלכל היותר בחודשים מסוימים נוצר פער חיובי בין הפקדות לקוחותיה, משיכותיהם והוצאותיה; ויש לחברה קשיי תזרים מזומנים ומשכך, היא נעזרת לשם פעילותה השוטפת להעמדת הלוואות קצרות מועד על ידי בעלי מניותיה.
נוסף על מצבה הכלכלי טוענים הנתבעים כי החברה התמודדה עם קשיים שונים בהיבט התפעולי – טכנולוגי ושיווקי.
זאת ועוד, החברה הייתה מצויה בשלבי היערכות לקבלת רישיון למסחר מהגוף הרגולטורי בקפריסין וכחלק מתנאי הרישיון היה עליה לערוך הפרדה מוחלטת בין פעילות המסחר שלה אל מול לקוחותיה ממדינות אירופה אשר היוו כ 30-40% מכלל לקוחותיה. החברה הקימה את חברת סקורפיד שעתרה לקבלת רישיון CySec והייתה עתידה לנהל את פעילות המסחר של לקוחות האיחוד האירופי ואילו חברה נוספת בשם Ioption Globale Group Ltd (איי אופשין BVI) אשר התלכדה באיי הבתולה הייתה צריכה לנהל את פעילות המסחר עבור יתר הלקוחות.
25. לטענת הנתבעים מתוך הראיות עולה ברורות שכל חומר הרלוונטי אשר נדרש על ידי התובעות, הוצג בפני יסעור אשר היה נציגן. בכלל זה מפנים הנתבעים לכך שביום 27/4/13 פנה יסעור לוהב וביקש לקבל דו"ח חודשי עם נתוני החברה לרבות FTD, הפקדות, נט, P&L , הוצאות שיווק וכיוצא בכך- קרי, ידע איזה מידע לבקש כדי לקבל אינדיקציות על מצבה של החברה לשם הערכת כדאיות ההשקעה בה וכי יסעור קיבל את כל אשר ביקש. עוד הם טוענים כי מלבד העברת חומר, ניתנה לתובעות גישה חופשית לבחון את החברה ומשכך הן לא היו תלויות במצגים כלשהם של הנתבעים או היו בנחיתות כלשהי בנוגע למידע לגבי החברה. אלא שהתובעות לא בדקו את הנתונים אשר הועברו אליהם, אלא העבירו אותם באופן טכני לעו"ד כנעני.
26. יתרה מכך, לטענת הנתבעים, במסמכים ובמידע אשר הועברו לנציגי התובעות משוקפים כלל נתוני החברה ומצבה המדויק:
כך וראשית, לטענתם, מתוך דו"ח ה – P&L אשר הועבר לתובעות – עולה ברורות שדו"ח זה מורכב מטבלה המציגה נתונים עליהם נכתב מפורשות כי הם הפקדות כספי לקוחות (Deposit Amount"") מהם הופחתו משיכות כספי לקוחות ("Withdrawal amount"), וכן הופחתו ההוצאות החודשיות של החברה ("Expenses"). בהינתן הצגת הנתונים כאמור, טוענים הנתבעים שעולה מפורשות מדו"ח זה כי השורה המכונה בדו"ח כ:"Net operating Income" אינה אלא הפער התזרימי שנותר בחברה ולא מהווה רווח תפעולי. מכך, לטענת הנתבעים עולה ברורות כי החברה אינה מרוויחה 100,000$ בחודשים אליהם הפנו התובעות (חודשים פברואר ומרץ 2013), אלא שזה הפער התזרימי בחשבון החברה. עוד עולה לטענתם ברורות כי החברה עושה שימוש בכספי לקוחותיה לשם כיסוי הוצאותיה. לטענת הנתבעים – גם הנתבעים עצמם התנהלו בחברה על בסיס הטבלה האמורה ולא בחנו את נתוני החברה במונחים חשבונאיים. עוד נטען כי ההנחה הסטטיסטית העומדת בבסיסה של הטבלה היא שהיקף משיכות הלקוחות עומד על 20-30% וכי לאורך זמן כ – 80% מסך הפקדות הלקוחות יופסדו על ידם ויהפכו לרווחי החברה. לטענת הנתבעים, הנתונים כאמור, היו ידועים לתובעות, למצער היו ניתנים להבנה בנקל וזאת, במיוחד שים לב לכך שנציגי התובעות הם אנשי עסקים מנוסים, אשר אף הודו במסגרת עדויותיהם בכך שהבינו את דו"ח ה – P&L כאמור. יתרה מכך, לטענת הנתבעים, עיון בטבלה זו מלמד כי מלבד חודשיים רצופים בחודשים פברואר ומרץ 2013, לא הציגה החברה פער חיובי של מאה אלף דולר, עובדה שיש בה בכדי לשלול הטענה ולפיה סברו התובעות כי מדובר ברווח קבוע של מאה אלף דולר. עוד לטענתם, מתוך הטבלה ניתן ללמוד על התנודתיות בפעילותה של החברה וזאת, לאור הפערים בתוצאותיה הכספיות. תנודתיות זו מחזקת, לטענת הנתבעים, את הטענה ולפיה לא ניתן להסיק מנתונים של חודשיים בלבד על רווח קבוע באותו היקף לאורך חודשים. נוסף על כך, מתוך הטבלה ניתן ללמוד על הוצאות בסך מאות אלפי דולרים של החברה וכן על כך שאלו מצויות במגמת עליה.
27. זאת ועוד, הנתבעים מוסיפים וטוענים כי נתוני אמת נמסרו לתובעות גם עת הועברה אליהם טבלת הנכסים וההתחייבויות. בהקשר להעברת טבלה זו טוענים הנתבעים ראשית כי עובר להעברתה הבהיר רוזנברג מפורשות כי חשבון הבנק של החברה מכיל גם את כספי הלקוחות ומשכך, התובעות אינן יכולות לטעון שלא ידעו שאין הפרדה של כספי לקוחות. בהקשר זה מפנים הנתבעים למוצג 10 למוצגיהם - הודעת דואר אלקטרוני מיום 9/5/13 מאת רוזנברג במסגרתה צוין מפורשות כי קיימים כספי הפקדות לקוחות שיש להתייחס אליהם כהתחייבויות של החברה וכי כספים אלו יופרדו מתוך הכספים התפעוליים של החברה בעתיד. כן מפנים הנתבעים להודעת דואר אלקטרוני מיום 13/5/13 במסגרתה הבהיר זאת רוזנברג שוב. לאור האמור, הרי שלטענת הנתבעים, יש לשלול את טענת התובעות ולפיה לא ידעו על קיומם של חובות כלפי לקוחות וכי אלו הושמטו מדו"ח הנכסים וההתחייבויות. זאת ועוד, בהקשר זה מוסיפים הנתבעים וטוענים כי לא היה להם מידע בזמן אמת באשר להיקף החוב ללקוחות. יתרה מכך, לטענת הנתבעים מתוך הטבלה ניתן ללמוד על כספים זמינים בסך של 629,000$ אשר בהם נכללים גם כספי לקוחות. בהקשר זה, טוענים הנתבעים כי הטענה ולפיה הוצג לתובעות מצג ובהתאם לו היה די בנכסי החברה כדי לכסות את ההתחייבויות כלפי הלקוחות, נשללת אל מול נתון זה וזאת, במשולב עם הנתון בדבר הוצאות החברה אשר הוצג בפני התובעות. לטענתם לאור הוצאות החברה- אשר עמדו על מאות אלפי דולרים בחודש - הרי שלא יעלה על הדעת כי התובעות סברו שיש די בנכסי החברה לשם כיסוי כלל הוצאותיה וגם לכיסוי התחייבויותיה כלפי הלקוחות וכי לאחר כל זה עוד יוותר רווח בחשבון בסך 100,000$. זאת אף זאת, לטענת הנתבעים היתרה בבנק אף לא עולה בקנה אחד עם הטענה ולפיה הרוויחה החברה מאה אלף דולר בחודש, רווח אשר היה עליו להוביל לכדי יתרה משמעותית בהרבה.
יתרה מכך, לטענת הנתבעים מתוך עיון בטבלה זו ברור שאין היא כוללת את כלל נכסי וחובות החברה, באשר אין בה פירוט של התחייבויות אשר ברי כי קיימות לחובת החברה. בהקשר זה מפנים הנתבעים לכך, שנציגי התובעות ביקרו במשרדי החברה ומשכך, ראו כי קיימים משרדים ועובדים ומשכך, לא יעלה על הדעת שלא ידעו כי אין חובות נוספים בגין שכירות משכורות וכיוצא בכך.
28. לכך יש להוסיף, לטענת הנתבעים, את הדו"ח אשר הועבר אף הוא לידי התובעת במסגרתו פורטו הלוואות קצרות מועד אשר ניתנו לחברה ואשר יש בהן בכדי להעיד על כך שלחברה היו קשיי תזרים.
29. נוסף על כך, לטענת הנתבעים, טענת התובעות ולפיה לא ידעו מה מצבה של החברה נסתרת אל מול טענתן ולפיה החברה נדרשה לכספים בדחיפות לשם ביצוע הפקדה בסך 200,000 אירו לצורך ההליך הרגולטורי. בהקשר זה מקשים הנתבעים וטוענים כי ברי שחברה רווחית ואיתנה כלכלית, המרוויחה מאה אלף דולר בחודש, כנטען, אינה זקוקה לגיוס הון חיצוני לצורך מימון סכום זניח יחסית.
30. זאת אף זאת, לטענת הנתבעים, הובהר לתובעות כבר קודם לחתימה על המסמכים כי קיימים איתותי אזהרה ברורים בנוגע לתוצאות חודש אפריל וזאת, לאור ירידה בהיקף ההפקדות אל מול עליה בהיקף המשיכות (בתמיכה לטענה זו, מפנים הנתבעים להודעת דואר אלקטרוני, מוצג 9 למוצגיהן, במסגרתה לטענתם, הצביע בנבנישתי על שינוי המגמה בחודשים אלו, לאור משיכות גדולות שבוצעו על ידי לקוחות). לטענת הנתבעים השינויים אשר חלו בחודשים אפריל ומאי לא היו דרמטיים כשלעצמם ואולם הובילו לגירעון תזרימי שלילי בחודש אפריל בסך של 50,000$.
31. עוד טוענים הנתבעים כי בעיות החברה מבחינה שיווקית ותפעולית ומבחינה טכנולוגית הוצפו מפורשות והתובעות אף מודות בכך בסיכומיהן, עת הן טוענות כי אלו הבעיות היחידות אשר נמסרו להן כביכול.
32. מבלי לגרוע מן האמור, מוסיפים הנתבעים וטוענים כי גם ככל שהיו בענייננו מצגי שווא, הרי שהיו אלה מצגים של יסעור, שביקש כנראה להרשים את שותפיו העסקיים, הציג להם מצגי שווא אופטימיים ללא ביסוס ולא הציג להם את מלוא המידע והנתונים אליהם היה חשוף. הנתבעים מעריכים ששותפיו של יסעור באו אליו בתלונות והוא מנסה להתחמק מאחריותו האישית. עמדת הנתבעים היא, כי הנסיבות מצביעות על אחת משתי אפשרויות: או שיסעור לקח סיכון מחושב ומושכל בביצוע ההשקעה או שיסעור התרשל ולא בדק את כל מה שהועמד לפניו (או לא ביקש עוד מידע) והציג מצגי שווא לשותפיו.
33. כריכוז האמור, מסכמים הנתבעים וטוענים כי הוצג לתובעות המידע המלא והמדויק ביותר אודות החברה בעת הרלוונטית; כי יסעור הוא איש עסקים מנוסה בתחום המסחר המקוון והיה מודע היטב לאופי פעילות החברה ולסיכוי והסיכון הכרוכים בכך וכך גם התובעות; כי טענה לציפייה לבצע השקעה ללא סיכון היא ריקה מתוכן והתובעות ידעו זאת ונטלו על עצמן את הסיכון הן במודע והן משלא בדקו את הנתונים אשר הועברו אליהם; וכי איש לא הציג מצג של רווח בסך של 100,000$ לחודש או התחייב כי החברה תמשיך במגמת עלייה בה הייתה במועד ההשקעה, התחייבות בלתי סבירה ולא ישימה ובוודאי בתחום המאופיין בסיכון גבוה ותנודתיות חדה.
עוד טוענים הנתבעים כי בראי תמונת המצב האמיתית, עובדת קריסתה של החברה לאחר 4 חודשים אינה מופרכת ובוודאי שאינה מעידה כשלעצמה על "הטעייה", "מצג שווא" וכיו"ב; כי הם לא יכלו לצפות את חדלות פירעונה של החברה והאמינו בתום לב ובכנות ביכולתה להתגבר על המשבר; כי לא הייתה להם שליטה באירועים שהביאו לכך שהחברה איבדה משוויה הריאלי בתקפה קצרה ואין לאירועים אלה כל נגיעה או רלוונטיות לענייננו, באשר הם התרחשו לאחר השלמת עסקת ההשקעה.
בנסיבות אלו , טוענים הנתבעים כי ככל שטעו התובעות הרי שטעותן היא טעות בכדאיות העסקה הא ותו לא ומשכך, אין בה בכדי להוביל לביטול עסקת ההשקעה או לזכותן בהשבה.
34. בהינתן שלדידם של הנתבעים לא הוצגו כל מצגי שווא, הרי שלטענתם יש לדחות את התביעות האישיות כנגד הנתבעים 3-6. מבלי לגרוע מן האמור מוסיפים הנתבעים וטוענים כי ממילא לא קיימת כל עילה אישית כנגד נתבעים אלו.
עוד טוענים הנתבעים כי הטענות בקשר להתנהלות החברה ואחריותם המוכחשת מוצו כבר בהליך הפירוק במסגרתו הגישו התובעות תביעת חוב אשר מיצתה טענותיהן ומשכך, יש לדחות תביעתן בהליך זה.
זאת ועוד, לטענת הנתבעים לא חלה עליהם חובת גילוי הואיל והם לא ידעו על העובדות הנטענות על ידי התובעות, קרי אף הם שיקפו את הנתונים אשר היו ידועים להם ותו לא. זאת ועוד, לטענתם ממילא חובת הגילוי כפופה לכללי מניעות ותיתכן רק מקום בו צד לחוזה הטוען להטעיה עשה את המוטל עליו. אלא, שבענייננו, כך לטענתם של הנתבעים, המידע אשר הועבר על ידי הנתבעים ממילא לא נבדק על ידי התובעות ומשכך, מנועות התובעות מלטעון להפרת חובת הגילוי או שבוצעה כלפיהן הטעיה. לחלופין, טוענים הנתבעים כי מדובר בסיכונים אשר התובעות נטלו על עצמן. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם דין הטענה בדבר מצג שוא דחייה וזאת, הואיל והיה מצופה מהתובעות, ככל משקיע סביר, לבדוק את הנתונים המוצגים להן ואולם אלו עצמו עיניהן מלראות את נתוני האמת ומשכך הן מוחזקות כמי שידעו את נתוני האמת. מטעמים אלו טוענים הנתבעים כי גם דין הטענה המבוססת על עוולת התרמית להידחות.
יתרה מכך, בכל הנוגע לעילת התביעה האישית כנגד רוזנברג מוסיפים הנתבעים וטוענים כי דינה דחייה ראשית הואיל ולא הוכח כי ניתנה לתובעות התחייבות כי כספי ההשקעה ישמשו למטרות מסויימות ולא לפירעון הלוואות קצרות מועד ובהתאמה משהופקדו הכספים בחברה היתה זו רשאית לעשות בהם שימוש לכל מטרותיה ובהתאם לשיקול דעתה. זאת ועוד, לטענתם דין הטענה להידחות גם מפאת שלושה נימוקים נוספים: ראשית, משום שהעמדת הלוואות קצרות מועד הייתה עניין שגרתי ומשכך, אין בעצם העמדת ההלוואה או ברצונו של רוזנברג בהשבתה בכדי להעיד על מניע אישי שלו. זאת ועוד, ההלוואה הראשונה (בסך 100,000$ ובסך 230,000 ₪) אשר העמיד רוזנברג הייתה ידועה לתובעות ולמרות זאת, לא העלו כל תנאי ולפיו לא יעשה שימוש בכספים לשם השבתה ולא היה בהעמדת הלוואה נוספת ביום 21/5/13 בסך 100,000$ בכדי להוות נתון מהותי שיש לגלותו באופן יזום. שלישית לטענתם רוזנברג לא הודה בכך שבמידה והתובעות לא היו מזרימות כספים לא היו לחברה מקורות למימון פירעון הלוואתו אלא השיב כי אינו יודע.
זאת אף זאת, הנתבעים טוענים כי אין כל עילה להרמת מסך משלא הוכח שבעלי המניות נקטו בפעולות הגובלות בתרמית או שניצלו את מסך ההתאגדות והעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להסתתר או לברוח מנושים תמימים, אלא שהוכח ההיפך כי הנתבעים התנהלו בתום לב והגינות מוחלטת. זאת ועוד, לטענת הנתבעים גם לו תתקבל טענת התובעות ולפיה החברה מומנה במימון דק (טענה המוכחשת) הרי שממילא לא יכולות התובעות להסתמך על כך כעילה להרמת מסך הואיל ועובדה זו הייתה ידועה להן.