6. במאמר מוסגר אציין כי קודם לחתימה על המסמכים דלעיל, מימש מר עמית בוהנסקי (אחד מבעלי המניות הקיימים בחברה) (להלן:"בוהנסקי"), אופציה אשר ניתנה לו לבצע השקעה נוספת בחברה בסך של 350,000$ כנגד מניות ביחס של מניה אחת לכל 80,000$. כספי ההשקעה של בוהנסקי הועברו בסמוך ליום 12/5/13 (ראו מסרון מיום 12/5/13 שהועבר מגוטמן ליסעור- נספח 12 לתצהיר יסעור).
7. אין חולק כי ביום 26/6/13, פנה ב"כ התובעות אל החברה בדרישה להשבת ההלוואה אשר הועברה בהתאם להסכם ההלוואה ואשר מועד פירעונה, בהתאם לאותו הסכם, חל ביום 20/6/13 (המכתב צורף כמוצג 20 למוצגי הנתבעים).
8. במענה לפנייה זו, השיב ב"כ החברה ביום 1/7/13, כי בד בבד עם הסכם ההלוואה נחתם בין הצדדים מכתב הכוונות במסגרתו נקבע כי סך 800,000$ אשר הועבר, לא הועבר כהלוואה אלא כהשקעה בחברה, תוך אופציה להשקעה נוספת בסך 560,000$. עוד נטען בתשובה זו כי היה ברור לצדדים שמדובר בהשקעה וכי לא קיימת אפשרות להחזר ההלוואה. משכך, נדחתה הדרישה להשבת סך 800,000$.
9. בהמשך לתכתובת דלעיל, הוחלפו בין הצדדים מכתבים נוספים ובכלל זה, מכתב מיום 15/7/13 מאת ב"כ החברה- עו"ד רוזנברג - במסגרתו נדרשה השלמת ההשקעה בחברה בסך 560,000$, תוך שצוין כי התנהלות התובעות מסבה לחברה נזקים כבדים ואף עשויה להביאה לכדי סגירת פעילותה (מוצג 23 למוצגי הנתבעים).
יחד עם זאת, לא הצליחו הצדדים להגיע לכדי פתרון או הסכמה ומשכך, הוגשה התביעה ובעקבותיה גם התביעה שכנגד של הנתבעת 1 כנגד התובעות ויסעור.
טענות הצדדים בקצירת האומר; -
10. לטענת התובעות, בלב התיק עומדים מצגי שווא אשר הציגו הנתבעים לתובעות והטעיה אשר הטעו אותן, אשר לאורם הן אמנם התכוונו להשקיע בחברה, בשלב ראשון סך 800,000$ ובשלב שני- ככל שיהא בכך צורך או ככל שהן תבקשנה לממש אופציה אשר ניתנה להן – סך 560,000$. אלא, שלטענתן ראשית, המשא ומתן בין הצדדים לא הבשיל לכדי הסכם השקעה מחייב ובכלל זה בפרט הואיל וטרם הסתיימו בדיקות הנאותות לחברה. משכך, לטענת התובעות, כשלב ביניים ובנסיבות כפי שתפורטנה להלן, הסכימו התובעות להלוות לחברה סך 800,000$ - אשר התובעות זכאיות להשבתו וזאת, הואיל והגיע מועד פירעון ההלוואה ולא נחתם בין הצדדים הסכם השקעה מחייב. יתרה מכך, לטענת התובעות, כפי שכבר צוין, כוונתן להשקיע בחברה התבססה על מצגים הנוגעים למצבה של החברה, כפי שהוצגו להן על ידי הנתבעים 3-6, מצגים אשר התחוורו כמצגי שווא שהוצגו להן בזדון או למצער ברשלנות. לטענתן בנסיבות אלו, הרי שבין אם נכרת בין הצדדים הסכם הלוואה ובין לו הבשיל המשא ומתן בין הצדדים לכדי הסכם מוגמר (טענה המוכחשת על ידי התובעות), ממילא נפלו פגמים בכריתת המערכת ההסכמית בין הצדדים, באופן אשר יש בו בכדי להוביל לבטלותה ולזכות התובעות בהשבת הכספים אשר שולמו על ידן. יתרה מכך, לטענתן, בנסיבות בהן נמסרו להן מצגי השווא על ידי הנתבעים 3-6 באופן אישי, הרי שיש מקום לחייב גם אותם בשיפוי התובעות בגין נזקיהן העומדים על מלוא הסכום אשר הועבר לחברה. התובעות מוסיפות וטוענות כי כנגד רוזנברג אף קיימת להן עילת השבה מכוח עשיית עושר ולא במשפט וזאת, הואיל והתחוור כי מיד לאחר העברת הכספים על ידן לחברה, משך זה, כהשבת הלוואה קצרת מועד אשר ניתנה על ידו לחברה, סך 200,000$.
זאת ועוד, לטענת התובעות מתוך הכספים אשר הועברו על ידן, אמנם הועבר סך 341,000$ לידי הנתבעת 2 ואולם, לטענתן החברה והנתבעת 2 פעלו באופן משותף כגוף אחד, ללא אבחנה בין בעלי תפקיד ופעילות ומשכך יש לראותן כגוף אחד לעניין האחריות להשבת הכספים למול התובעות.