15. לטענת התובעות, הנתבעים ידעו או למצער היה עליהם לדעת, מהו מצבה האמיתי של החברה ולמרות זאת הציגו להן מצגים פוזיטיביים שקריים בדבר מצבה. עוד טוענות התובעות כי לו ידעו את מצבה האמיתי של החברה, הרי שלא זו בלבד שלא היו חושבות להשקיע בחברה, אלא שאף לא היו מלוות לה כספים כלשהם.
ביתר פירוט, בכל הנוגע לידיעת הנתבעים בדבר מצבה של החברה, טוענות התובעות שבהינתן שכל פעילותה של החברה הייתה מקוונת, הרי שכל נתוניה הכספיים, לרבות חובותיה, היו זמינים לנתבעים בכל עת בלחיצת כפתור. זאת ועוד, לטענת התובעות, מהראיות עולה שהנתבעים קיבלו דיווחים שוטפים מידי חודש. נוסף על כך, טוענות התובעות כי עדות נוספת לידיעה בדבר מצבה העגום של החברה ניתן למצוא בכך שרוזנברג נדרש להעמיד לחברה הלוואה נוספת ערב החתימה על ההסכמים. עוד לטענת התובעות, מתוך הראיות עלה ברורות שרוזנברג ידע שדו"ח הנכסים והחבויות לא כולל את כל החבויות ובכלל זה בפרט לא כולל את החוב העצום ללקוחות החברה.
עוד טוענות התובעות שחלק מההטעייה אשר בוצעה על ידי הנתבעים, הייתה בהעברת מסמכים בהם עשו הנתבעים שימוש במינוחים אשר יש להם משמעות חשבונאית – כגון דו"ח רווח והפסד או דו"ח חובות ונכסים ואולם, בפועל העבירו מסמכים שונים בתכלית מאלו אשר הוצגו. אשר לדו"ח ה – P&L, טוענות התובעות כי לא יכול שיהיה ספק על כך שהנתבעים ידעו מהי מהותו האמיתית של דו"ח זה, אשר הוצג כדו"ח רווח והפסד ולא היה כזה. התובעות מוסיפות ומפנות לכך שבדו"ח ה- P&L קיימות גם אי התאמות ביחס לנתוני העבר (פירוט אי ההתאמות בסכומים בדו"ח זה קיים בסעיף 258 לסיכומי התובעות).
16. בנסיבות כפי שתוארו, טוענות התובעות כי ראשית, קמה להם עילה להשבת הכספים וזאת, הואיל והכספים הועברו כהלוואה אשר הגיע מועד פירעונה וזאת, לפי ההסכם היחיד שנחתם ושיש לו תוקף מחייב בין הצדדים.
17. לחילופין, טוענות התובעות כי גם ככל שיקבע שנכרת הסכם השקעה, הרי שנפל פגם בכריתתו המזכה את התובעות בביטולו ובהשבה וזאת, מפאת עילות של חוסר תום לב במשא ומתן (לפי סעיף 12 לחוק החוזים), הטעיה (לפי סעיף 15 לחוק החוזים), תרמית (לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין), היצג שווא רשלני (לפי סעיפים 35 ו – 36 לפקודת הנזיקין), עשיית עושר ולא במשפט, הפרת הסכם והרמת מסך. עוד טוענות התובעות כי בכל מקרה (גם בהעדר פגם בכריתה), ההסכם הופר באופן יסודי המזכה את התובעות בביטול ובהשבה. עוד טוענות התובעות לקיומה של עילה להשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וזאת, גם כלפי החברה וגם כלפי רוזנברג לגבי הכספים שנטל לכיסו.
נוסף על כך, טוענות התובעות לאחריות אישית של הנתבעים 3- 6 לתשלום סכום התביעה וזאת, בין אם יקבע כטענתן שמדובר בעסקת הלוואה ובין אם יקבע כי השתכלל הסכם השקעה. בהקשר לנתבעים אלו, טוענות התובעות שקיימות כלפיהם מספר עילות תביעה ובכללן – בגין מצגי השווא אשר הציגו באופן אישי והתנהלותם חסרת תום הלב ותוך הטעייה במכוון או ברשלנות. זאת ועוד, התובעות טוענות כי באשר לנתבעים 3-4 הרי שיש לחייבם גם מכוח הרמת מסך ההתאגדות בינם לבין החברה. התובעות מוסיפות וטוענות כי בנסיבות בהן הנתבעים כולם היו שותפים באופן אקטיבי למצגים המטעים והנזק אינו ניתן לחלוקה, הרי שיש לראות בכל הנתבעים כמעוולים כמשותף אשר חבים ביחד ולחוד בגין נזקי התובעות.