תא (י-ם) 29349-01-18 יהושע טרטקובסקי נ' אבינועם כוצ'ר

בית משפט השלום בירושלים
ת"א 29349-01-18 טרטקובסקי נ' כוצ'ר

בפני כבוד השופט אלעזר נחלון

תובע יהושע טרטקובסקי

נגד

נתבע אבינועם כוצ'ר

בשם התובע: עו"ד אלעד רוזנבלט

בשם הנתבע: עו"ד שאול נפתלין

פסק דין

א. כללי
1. לפניי תובענה על סך של 200,000 ₪. טענתו העיקרית של התובע היא כי במסגרת מיזם מסחרי משותף הוא העביר לנתבע סכומי כסף והוציא הוצאות שונות, ואילו הנתבע פעל בניגוד למוסכם ביניהם ושלא כדין: הוא לא ייסד חברה לצורך מימוש המיזם המשותף; ואף "לקח לכיסו הכספים ועשה בהם שימוש לא ידוע ולא מבוקר..." (כלשון התובע בסעיף 3 לכתב התביעה). טענה נוספת שהעלה התובע הייתה כי בשלב מאוחר יותר התחייב הנתבע להשיב לו את הסכומים שהעביר ושהוציא במסגרת המיזם, אך גם התחייבות זו הופרה.
ב. רקע עובדתי
2. התובע והנתבע היו ידידים מנוער. במהלך השנים האחרונות החל הנתבע לפעול בעסקי שחיטה וייצוא של עוף ובשר כשר מפולין למדינות אחרות (ראו בהקשר זה גם את עדותו של העד מטעם הנתבע בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 9-4 וכן 16). בחודשים הראשונים של שנת 2017 הוסכם בעל פה בין הצדדים כי בתמורה להשקעה של 50,000 יורו יצטרף גם התובע לעסקים אלה, וזאת במסגרת מיזם משותף לתובע, לנתבע ולאדם נוסף שעבד עם הנתבע עוד קודם לכן (להלן: מנחם).
3. אין חולק כי במהלך החודשים אפריל עד יולי 2017 העביר התובע לנתבע סך של 35,000 יורו בשלוש הזדמנויות שונות, וכי במהלך החודשים יוני ויולי 2017 הוא אף הגיע לפולין על מנת לבחון את פעילות המיזם ולסייע לה. אין גם חולק כי במהלך ביקורו בפולין בחודש יולי היה התובע מעורב בחתימה על הסכם עם מפעל לשחיטת עופות, ואף שילם למפעל סך של 10,000 יורו שהועברו לו מתוך הסכומים שבמקור העביר הוא עצמו לצורך המיזם המשותף (ההסכם עם המפעל סומן כמוצג ת/1).
4. בעקבות ביקורו בפולין, החל התובע לחוש שהמיזם המשותף אינו מתנהל כפי שציפה. תחושה זו הובילה למתח בין התובע לבין הנתבע, והנתבע הביע חשש כי הדבר יפגע הן בידידותו ארוכת השנים עם התובע והן במיזם עצמו. לפיכך, ביום 28.8.17 הציע הנתבע לתובע כי יקבל בחזרה את הסכומים שהשקיע והוציא ויפרוש מן המיזם, וזאת לדבריו כדי ש"נמשיך להיות חברים אך לא שותפים" ומשום ש"איני רוצה לאבד אותך בתור חבר" (הודעת דוא"ל מיום 28.8.17 נספח ח לתצהיר התובע). הסכומים לא התקבלו בפועל, וכעבור חודשים ספורים, ביום 14.1.18, הגיש התובע את התובענה שכאן.
ג. טענות הצדדים
5. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע הבטיח לו בתחילה שכל סכום שישקיע יזכה לתשואה חודשית של 10%, שאותה כינה התובע "ריבית" (ראו סעיף 2 לכתב התביעה וסעיף 2 לתצהיר התובע). התובע טען כי בהמשך סוכם בעל פה שהוא יעביר לנתבע סך כולל של 50,000 יורו; כי הבין שהנתבע ומנחם אמורים היו להשקיע במיזם המשותף סכומים דומים; וכי לשם מימוש המיזם אמור היה הנתבע להקים חברה, שמניותיה תוחזקנה על ידי שלושתם בחלקים שווים.
לטענת התובע, לאחר שכבר השקיע במיזם 35,000 יורו, החל הנתבע להתעלם מבקשותיו למסירת מסמכים בדבר התקשרותם ובדבר השקעותיו. התובע הוסיף וטען כי הנתבע גם התכחש לחלוקת המניות השוויונית שעליה הוסכם, והבהיר שחלק התובע במניות החברה אמור להיות 1% עבור כל 10,000 יורו של השקעה. בהמשך גילה התובע לטענתו כי שם החברה שהנתבע עמד להקים מורכב מאותיות שמות משפחתם של הנתבע ושל מנחם בלבד (KB Invest), ואינו כולל את שמו שלו. התובע טען כי אז הבין "שנפל לנוכלות וללשון חלקלקות של הנתבע" (סעיף 34 לכתב התביעה) וכי הנתבע "לקח לכיסו הכספים" (סעיף 3 שם), ועל כן הוא עצר את השקעותיו ולא הוסיף להשקיע את יתרת הסכום על פי ההסכמה הראשונית.
טענה נוספת שהעלה התובע, כאמור, היא כי בשלב מאוחר יותר התחייב הנתבע להשיב לו את הסכומים שהשקיע והוציא, אולם לא עמד בהתחייבותו.
בגין ההתנהלות הכוללת עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את סכומי השקעתו, העולים כדי 35,000 יורו; סך של 5,500 יורו, שהוציא לטענתו לצורך שהותו בפולין ובמהלכה; סכום נוסף של 30,000 ₪, בגין הזמן שהשקיע במיזם והטרחה שנגרמה לו; וכן הוצאות משפטיות.
6. הנתבע מצדו טען כי התובע העביר לו את הסכומים לצורך השקעה במיזם המשותף ולא כהלוואה, וממילא לא הוסכם שהתובע יקבל עבורם "ריבית" כלשהי. לטענת הנתבע, התובע הוא שהביע עניין להצטרף לאותו מיזם, שהצדדים תלו בו תקוות, ובעקבות זאת סוכם כי ישקיע סך של 50,000 יורו בתמורה ל-5% ממניות חברה שאמורה הייתה לקום לצורך מימוש המיזם. בפועל, כך טען הנתבע, התובע החליט באופן חד צדדי לעצור את השקעתו לאחר העברת 35,000 יורו בלבד, ולכל היותר היה זכאי ל-3.5% מאותן מניות.
הנתבע הדגיש כי סכומי ההשקעה שימשו אך ורק לצורך המיזם המשותף ולא לצרכיו האישיים, ובין היתר היוו חלק ממקורות המימון של שכר צוות השוחטים, טיסות, שירותים משפטיים שנדרשו למיזם, ועוד. הנתבע ציין כי חלק מהסכומים הללו הוצאו על ידי התובע עצמו ישירות, ובכלל זה הסכום של 10,000 יורו ששילם התובע במסגרת ההסכם עם המפעל לשחיטת עופות, ולגביהם לא יכולה להיות כל טענה.
הנתבע הוסיף וטען כי לצורך מימוש המיזם אכן הוקמה חברה; כי המידע בעניין נמסר לתובע, לרבות בנוגע לקשיים בירוקרטיים שעיכבו את ההקמה; וכי נמסר לו גם כל מידע אחר שביקש בקשר למיזם. כמו כן טען הנתבע כי בכל מקרה התובענה צריכה להיות מופנית כלפי החברה ולא כלפיו אישית (בגין טענה אחרונה זו אף עתר הנתבע לדחיית התובענה על הסף).
הנתבע לא הכחיש כי לאחר שחש שהתובע אינו שבע רצון מהתנהלות המיזם המשותף הוא הציע להשיב לו את השקעותיו ואת הוצאותיו, אולם טען כי הצעה זו ניתנה בשם החברה ולא בשמו אישית, ובכל מקרה היא הייתה כפופה לגיוס משקיע חלופי ולכך שהתובע יוותר על חלקו במניות החברה, ותנאים אלה לא התקיימו.
ד. ההליך
7. בקדם המשפט הראשון השיבו בעלי הדין לשאלות בית המשפט. בהמשך הוגשו תצהירי עדות ראשית, ובקדם המשפט השני הוסדרו עניינים שונים לצורך שמיעת העדויות. בישיבה מיום 10.6.19 העידו בעלי הדין, ומטעם הנתבע העיד גם עד נוסף שהיה מעורב בהתנהלות המיזם המשותף וליווה את התובע בעת שהותו בפולין. הצדדים סיכמו טענותיהם, הסכמה לא הושגה, והגיעה אפוא עת ההכרעה.
ה. דיון
8. דין התובענה להידחות.
9. עיון בסיכומי התובע מלמד כי התובענה מבוססת למעשה על שלוש טענות מרכזיות, שיש להבחין ביניהן: הטענה הראשונה היא כי הנתבע פעל במרמה ומעל באמון שניתן בו, בכך שהשתמש בסכומי הכסף שהושקעו במיזם לצרכיו האישיים ובכך שלא פעל להקים חברה כפי שהוסכם במקור; הטענה השנייה היא כי העובדה שהנתבע לא פעל להקים חברה מהווה כשלעצמה הפרה של תנאי ההתקשרות בין הצדדים, ומצדיקה להורות על ביטול ההתקשרות ועל השבת כספי התובע; והטענה השלישית היא כי הנתבע הפר את התחייבותו המאוחרת, להשיב לתובע את הכספים שהשקיע והוציא (ראו סיכומי התובע בעמודים 19-17 לפרוטוקול; הטענה השנייה מופיעה בתמצית בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 2-1).
10. אדון בטענות אלה כסדרן.
ה(1) מרמה ומעילה בכספים
11. התובע טוען, כאמור, כי סכומי הכסף שהשקיע שימשו את הנתבע "ברמה האישית ולא לצורך המיזם המשותף" (סיכומי התובע בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 26-25). לטענת התובע, הנתבע נהג ב"הונאה ורמאות... נוסף על כך ששלשל לכיסו את כספי [התובע] ועשה [בהם] שימוש לעצמו בניגוד למוסכם" (סעיף 39 לתצהיר התובע). עוד טוען התובע כי הנתבע נקט "דרך פעולה לא הוגנת ולא ישרה", תוך "התחמקויות ושקרים" וכן "נוכלות ולשון חלקלקות" (סעיפים 15 ו-31 לתצהיר התובע), וכי הוא "הונה א[ו]תי והוא שיקר לי" (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 18).
12. בטענותיו אלה מייחס התובע לנתבע מעשי מרמה ומעילה בכספים. כבר נקבע כי "כמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר, ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, פיסקה 15 (11.4.2013)). זאת, נוכח המשמעות הנלווית לטענה כאמור, החורגת מן התוצאה הכלכלית הישירה הנובעת מקבלתה (ראו ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פיסקה 33 (5.10.2006)).
13. לטעמי, התובע לא הוכיח את טענות המרמה והמעילה שהעלה כלפי הנתבע בכמות וברף הראיות הנדרשים ברגיל במשפט אזרחי; ועל אחת כמה וכמה שלא בעוצמה הנדרשת נוכח המשמעות ה"מעין פלילית" הנלווית להן. אנמק את מסקנתי, תוך התייחסות לארבעה אלה: ראיות שהוצגו בנוגע לשימוש בכספים שהעביר התובע; אופן התנהלותו של הנתבע במסגרת התכתובות בינו לבין התובע, והמסקנה העולה ממנו בנוגע לטענת המרמה; אופן התנהלותו של התובע כלפי הנתבע, והמסקנה העולה ממנו בנוגע לטענת המרמה; ועדותו של התובע עצמו בנוגע למניעי החלטתו להימנע מלהשקיע במיזם סכומים נוספים, על מה שיש בה ומה שאין בה.
14. לעניין הראיות בנוגע לשימוש בכספים, הרי שהנתבע העיד כי סכומי הכסף שהעביר לו התובע שימשו אך ורק לצרכי המיזם, ועדותו זו לא נסתרה (ראו סעיף 7 לתצהיר הנתבע; עמוד 2 לפרוטוקול שורות 7-2; עמוד 10 לפרוטוקול שורות 34-31; עמוד 11 שורה 32 עד עמוד 12 שורה 4). גם התובע עצמו לא העלה בתכתובות בינו לבין הנתבע את הטענות בדבר מעילה, שאותן הוא מעלה כעת ובדיעבד. יתר על כן, התובע עצמו הודה כי סך של 10,000 יורו, היינו קרוב לשליש מסכום השקעתו הכולל, העביר הוא עצמו למפעל לשחיטת עופות לצורך כריתת ההסכם עם המפעל, כך שטענת המעילה אינה יכולה להתייחס לסכום זה (ראו סעיף 43 לתצהיר התובע; עדותו בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 24-23, בעמוד 8 שורות 14-13 ובעמוד 9 שורות 12-9; ההסכם עצמו צורף כאמור כמוצג ת/1).
המסקנה שהכספים שימשו את המיזם נתמכת גם מכיוון נוסף: הלוא הסכומים שהוציא התובע לצורך הפעלת המיזם במסגרת שהותו בפולין הגיעו לטענתו שלו לאלפים בודדים של יורו, והדעת נותנת כי לא היה בהם די לתשלום כלל הוצאות המיזם לרבות שכרם של העובדים והוצאות נוספות. יש להניח שהשכר וההוצאות מומנו ממקורות אחרים, ובהם הסכומים שהעביר התובע לנתבע לצורך המיזם (ראו עמוד 8 לפרוטוקול שורות 24-19 ועמוד 10 שורות 19-12, וראו גם עדות המעורב הנוסף במיזם בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 26-22).
15. לעניין התנהלות הנתבע כלפי התובע, הרי שההתנהלות העולה מן התכתובות ביניהם אינה עושה רושם של הסתרה ורמייה. אדרבה, הרושם הוא הפוך: הנתבע נראה כמי שאינו מבקש לכסות דבר מן התובע, ואף עושה מאמץ ניכר לשמור על יחסי החברות עמו, גם במחיר של אי נוחות כלכלית או מסחרית. הנתבע אף לא נמנע מלכתוב לתובע באופן ישיר את אשר על ליבו, לעיתים תוך שימוש בניסוחים שאינם לטובתו והבעת נכונות להודות בטעויות ולקחת על עצמו התחייבויות.
כך, למשל, כאשר הודיע התובע כי חרף ההסכמה המקורית הוא עוצר את השקעותיו וביקש אישור על השקעת 35,000 יורו, השיב הנתבע מיד "...אשמח להכין את המסמך, זה סופר חשוב ואתה מאוד צודק. כבר עכשיו אנחנו מאשרים את זה שהשקעת 35,000 יורו, שלושים וחמש אלף יורו..." (הודעת דוא"ל מיום 4.8.17, נספח ד לתצהיר התובע).
כך, למשל, בהמשך העביר הנתבע לתובע מסמך הנושא את שמה של חברת KB Invest, שבו מאשרים הוא ומנחם כי הנתבע השקיע סך של 35,000 יורו בתמורה לאחוזים בחברה (ראו נספח ו לתצהיר התובע; המסמך אמנם אינו חתום, אולם בשים לב לאופן ההתנהלות הכוללת ולכך שהוא נשלח מתיבת הדוא"ל של הנתבע, איני סבור שיש לייחס לכך משקל ממשי).
גם נכונותו המאוחרת יותר של הנתבע להשיב לתובע את השקעתו וכן אופן ניסוח דבריו באותו שלב, כפי שיפורט להלן בפסקה ‏35 ואילך, מלמדים כי הנתבע התנהל מול התובע באופן ישיר, ספונטני ובלתי אמצעי, תוך ייחוס חשיבות רבה לחברותם והבעת צער על הפגיעה בה, שלטעמו לא הייתה מוצדקת. התנהלות זו אינה תומכת בטענה בדבר כוונת מרמה מצד הנתבע.
16. לעניין התנהלות התובע, הרי שהתובע ובא כוחו הציגו את התובע כ"פתי מאמין" אשר נתן בנתבע "אמון כמעט מוחלט" ורומה על ידו (הציטוטים הם מתוך סיכומי התובע בעמוד 21 לפרוטוקול שורות 5-4 ומסעיף 10 לתצהירו). אלא שהראיות אינן מלמדות שזה היה מצבו של התובע, ושבינו לבין הנתבע היה "פער כוחות" כנטען:
כך, כאשר ביקש הנתבע בתחילת הדרך לברר עם התובע את עיתוי השקעתו השיב האחרון בזו הלשון: "על הדברים האלה נדבר אישית. בפעם השנייה היום, אני לא מדבר על דברים פיננסיים באינטרנט". בהמשך כתב התובע כי "לפני שאני רואה אין על מה לדבר אז אין סיבה לברר את זה עכשיו..." (תכתובת מסרוני ווטסאפ מיום 18.4.17, נספח 7 לכתב ההגנה). הן תוכן דברי התובע והן ניסוחם הפסקני והסמכותי, אינם משקפים יחסים בין אדם תמים, חסר הבנה ונוח לשכנוע לבין רמאי מתוחכם המבקש לנצל את תמימותו.
כך, העד הנוסף שהיה מעורב במיזם וליווה את התובע בעת שהותו בפולין העיד כי התובע "רצה מאד להבין איך זה עובד... רצה לראות איך זה עובד ולהבין כל שלב בעבודה", ואף אמר לו כי הוא הגיע לפולין כדי לבחון את הדברים נוכח השקעתו במיזם (עמוד 15 לפרוטוקול שורה 33 עד עמוד 16 שורה 6; ראו גם סעיף 7 לתצהיר העד מטעם הנתבע).
ראיות אלה אינן תומכות אפוא בטענה כי התובע היה "פתי מאמין", כלשונו, שניתן היה לנצל את תמימותו על נקלה.
17. לעניין עדותו של התובע עצמו, הרי שהתובע הסביר את מניעיו להפסיק ולהשקיע במיזם באומרו כך:
היו כמה סיבות שהחלטתי לא להשקיע איתו יותר. ראשית, כמה שלא עבדתי בשבילו הוא תמיד רצה עוד. מלבד זאת לא שיתף אותי בשום החלטה שביצע, הוא היה מחליט לבד את כל ההחלטות בלי להקשיב לי. הדבר השלישי והכי חשוב לי, אחרי שדיברתי עם חבר הבנתי שהוא לא הביא לי שום מסמך מחייב על ערבות ועל כסף שהבאתי לו ואיפה הוא מושקע, למרות שהוא התחייב לכך בפעם הראשונה לארגן מסמכים, ולמעשה רק אחרי שדיברתי עם חבר שלי מהצבא שהוא עו"ד הבנתי שאם אפילו יש תירוץ לכך שלא הועבר אלי כסף עד עכשיו, שכן לוקח זמן עד שיש רווחים, הרי שבכל זאת אני אמור לקבל איזשהו מסמך עוד בהתחלה שאבינועם ערב לכסף שלי, שיש חברה, שיש מע"מ, שזה משהו מסודר.
(עמוד 6 לפרוטוקול שורות 23-16; ראו גם עמוד 8 שורות 12-5).
התובע התייחס אפוא לתחושתו כי הוא נדרש למטלות בהיקף גדול מדי וכי הוא אינו שותף לקבלת ההחלטות לגבי המיזם המשותף; וכן לכך שלא נמסרו לו מסמכים מסודרים לגבי השקעתו (הגם שימים ספורים לאחר מכן אישר כאמור הנתבע את סכומי השקעתו של התובע, וראו פיסקה ‏15 לעיל). ביקורת על אופן התנהלות המיזם יש כאן; טענות למרמה ולמעילה בכספים אין.
18. מכלול הראיות אינו מבסס אפוא את טענות התובע כי הנתבע רימה אותו ומעל בכספים, וודאי שלא בעוצמה הנדרשת לצורך הוכחת טענות כאמור.
19. לא למותר לציין כי מבין עדויות התובע והנתבע, הייתה זו דווקא עדות התובע שעוררה אי בהירויות רבות יותר. אמנה חלק מהם, הן בנוגע למהות ההתקשרות בין הצדדים; הן בנוגע לתנאי ההתקשרות שעליהם דובר; והן בנוגע ל"אי דיוקים" שבהם הודה התובע עצמו.
20. לעניין מהות ההתקשרות, התובע טען כאמור כי בתחילה סוכם שיקבל "ריבית" – מינוח המלמד לכאורה על עסקת הלוואה (סעיף 2 לכתב התביעה ולתצהיר). גם במהלך עדותו, בעת שנשאל התובע האם בסופו של דבר הסכומים הועברו כהלוואה או כהשקעה, הוא נמנע פעם אחר פעם ממתן תשובה ברורה וישירה לשאלה (ראו עמוד 5 לפרוטוקול שורה 20 עד עמוד 6 שורה 8). בהמשך עדותו אף כינה התובע את הסכומים שהעביר "הלוואה" ואז תיקן ל"השקעה" (שם, שורות 4-3).
אלא שהטענה או האפשרות שההתקשרות בין התובע לבין הנתבע הייתה התקשרות של הלוואה מעוררת קושי רב, ולו נוכח הנטען בהמשך כתב התביעה ותצהיר התובע (וראו גם עדות הנתבע בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 34-26, ועדות המעורב הנוסף במיזם בעמוד 16 לפרוטוקול שורות 16-15 שלפיה התובע הציג את עצמו כשותף המשקיע במיזם; כן ראו התכתובת מיום 25.10.17 נספח ה לתצהיר התובע, שבה התובע עצמו מתייחס לדברי הנתבע בנוגע לתשואה על השקעה, להבדיל מריבית). לא בכדי בסיכומיו הבהיר בא כוח התובע כי הוא אינו טוען שמתכונת התקשרות נטענת זו של הלוואה תמורת ריבית נותרה על כנה, והודה כי בסופו של דבר הועברו הסכומים כהשקעה במיזם המשותף (ראו עמוד 17 לפרוטוקול שורות 10-7).
21. לעניין תנאי ההשקעה, הרי שהתובע טען כאמור כי במקור הוסכם שכל אחד משלושת השותפים במיזם ישקיע סך של 50,000 יורו ויקבל שליש ממניות החברה שתוקם (ראו סעיפים 9-8 לתצהיר התובע, ועדותו בעמוד 1 לפרוטוקול שורות 14-12). גם טענה זו אינה פשוטה:
ראשית, בהודעה ששלח התובע ביום 30.7.17, מספר ימים לאחר ביקורו בפולין וחתימת ההסכם עם המפעל לשחיטת העופות, הוא כתב בין היתר כי "...מבחינתי האישית המצב גם משביע רצון. לאור השקעתי של 35 אלף יורו עד כה יש לי כרגע 3.5% בחברה..." (ראו הודעת הדוא"ל נספח 1 לכתב ההגנה). הודעה זו משקפת השלמה שבעת רצון עם הקצאת מניות לפי מפתח של 1% עבור כל 10,000 יורו, ואינה עולה בקנה אחד עם הפער הנטען בין מפתח זה לבין המפתח שלטענת התובע עליו סוכם במקור, שמכוחו הוא אמור היה לקבל יותר מפי שישה מניות.
שנית, במענה לאותה הודעת דוא"ל ציין הנתבע כמשיח לפי תומו כי "בזמנו הצענו לך 5% עבור השקעה של 50,000 יורו... והסכמת"; ובתשובתו התובע לא טען כי ההצעה הייתה שונה לגמרי, והתייחסה לשליש מן המניות, כטענתו כעת (ראו הודעת דוא"ל מיום 4.8.17 נספח ד לתצהיר התובע).
שלישית, חלוקה שווה של המניות בתמורה להשקעת סכומים דומים, כטענת התובע, אינה משקללת כלל את תרומתם העודפת של הנתבע ושל מנחם למיזם, בשל ניסיונם וקשריהם בתחום השחיטה וייצוא העוף והבשר מפולין (וראו את הנטען בסיכומי התובע עצמו בקשר לכך, עמוד 17 לפרוטוקול שורות 11-9; לפער בין התובע לבין הנתבע בהקשר זה ראו גם את עדות העד מטעם הנתבע בעמודים 16-15 לפרוטוקול).
רביעית, עוד קודם להצטרפותו של התובע למיזם המשותף הציע הנתבע למשקיע פוטנציאלי אחר להשקיע במיזם 100 יורו (ויש להניח שהכוונה היא ל-100,000 יורו), אשר יזכו אותו ב-10% ממניות החברה (ראו הודעת דוא"ל מיום 15.3.17, נספח 1 לכתב ההגנה). על פי טענת התובע, זמן קצר לאחר מכן הציע לו הנתבע הצעה שונה לחלוטין, המשקפת כאמור הקצאה של יותר מפי שישה מניות עבור כל יורו של השקעה. מדובר בפער גדול ביותר, ולא ניתן לו הסבר מספק.
22. לעניין מידת הדיוק שבגרסאות התובע, הרי שהתובע עצמו הודה כי לא הציג בפני הנתבע את הדברים כהווייתם. בעוד שהתובע הסביר לנתבע כי החליט לעצור את השקעותיו בשל מעורבותו במיזמים אחרים (ראו הודעת דוא"ל מיום 30.7.17 נספח 1 לכתב ההגנה), ובהמשך אף הבהיר כי בכוונתו להשלים את השקעתו בתוך מספר חודשים (ראו הודעת דוא"ל מיום 4.8.17 נספח ד לתצהיר התובע), הרי שבפועל, כך הודה התובע בעדותו, הוא לא השקיע במיזמים אחרים כלשהם ולא התכוון להוסיף ולהשקיע במיזם. לדברי התובע, ההסבר שנתן באותו שלב נועד לכסות על מניעיו האמיתיים שלא להשקיע עוד במיזם, וזאת בשל אובדן אמונו בנתבע (ראו עמוד 5 לפרוטוקול שורות 19-14). ניתן אולי להבין את חוסר רצונו של התובע לבטא את תחושותיו בפה מלא, אך בפועל הביא חוסר רצון זה לכך שהתובע מסר לנתבע דברים שאינם אמת.
23. מן המקובץ עד כה עולה כי התובע לא הצליח להוכיח שהנתבע נהג כלפיו במרמה, והשתמש בכספי המיזם לצרכיו האישיים: המסקנה המסתברת יותר מן הראיות המועטות שהוצגו היא כי הכספים אכן שימשו את המיזם המשותף; המרמה הנטענת אינה משתקפת בתכתובות בין הנתבע לבין התובע ב"זמן אמת", ולא הוכח פער הכוחות שעל פי הנטען אִפְשֵר אותה; וגם בדיעבד, בעת שהסביר התובע את החלטתו שלא להוסיף ולהשקיע במיזם, הוא לא תלה זאת במעשי מרמה. אי בהירויות מסוימים שנתגלעו בעדות התובע מצדיקים אף הם שלא להתבסס עליה לצורך ייחוס מעשי מרמה לנתבע.
ה(2) אי הקמת החברה כהפרת תנאי ההתקשרות
24. הטענה השנייה העולה מסיכומי התובע, כאמור, היא כי על פי תנאי ההתקשרות בינו לבין הנתבע היה על הנתבע להקים חברה לצורך מימוש המיזם המשותף; כי חברה זו לא הוקמה; וכי לא רק שהדבר משקף את המרמה שבה נהג הנתבע, אלא שמדובר בהפרת תנאי ההתקשרות המצדיקה להורות על השבת הכספים שהשקיע והוציא התובע במסגרת אותה התקשרות (ראו עמוד 19 לפרוטוקול שורות 2-1).
25. איני סבור שיש לקבל את הטענה, הן משום שמן הראיות עולה לכאורה שדווקא הוקמה חברה; והן משום שעל פי דברי התובע עצמו, ספק רב אם הוא ראה בהקמת חברה חלק בלתי נפרד מתנאי ההתקשרות. אתייחס לשני טעמים אלה כסדרם.
ה(2)(1) הקמת החברה
26. הנתבע העיד כי מנחם, שהיה כאמור השותף הנוסף במיזם, ביקש להקים את החברה בצרפת, אולם נתקל בקושי משום שהתובע והנתבע לא היו תושבי האיחוד האירופי. על כן, כך העיד הנתבע, הצדדים הקימו את החברה, בשם KB Invest, באופן שמניותיה נרשמו על שם תושב האיחוד שהחזיק בהן בנאמנות עבורם (ראו סעיף 8 לתצהיר הנתבע; עדותו בעמוד 1 לפרוטוקול שורה 26 עד עמוד 2 שורה 2 ובעמוד 12 שורות 24-16).
27. ואכן, במסגרת הראיות הוצגו מסמכים שונים בנוגע לחברה ולהקמתה. אמנה מסמכים אלה בסדר כרונולוגי:
המסמך הראשון הוא נוסח לא מאושר של תקנון חברה בשם KB Invest. התקנון נערך ביום 2.8.17, וצוין בו כי לתובע מוקצות 50 מתוך 990 מניות (כ-5%) ואילו היתרה מחולקת בשווה בין הנתבע לבין מנחם (ראו נספח 8 לכתב ההגנה וסעיף 8 שם). לצד התקנון, הוצגה החלטה למנות את מנחם למנהל החברה (שם). התקנון וההחלטה אינם חתומים אמנם, ובהחלטה אף נאמר כי היא נתקבלה על דעתם של הנתבע ושל התובע שנכחו במקום בעוד שלא כך היה, אולם הנתבע הסביר כי מדובר היה בנוסח ראשוני בלבד (ראו עמוד 2 לפרוטוקול שורות 17-15), ולצורך המסקנה כי ננקטו הליכים להקמת החברה די בנוסח כזה;
המסמך השני הוא הסכם מיום 8.8.17 בין התובע, הנתבע ומנחם לבין אותו נאמן. בהסכם נאמר, בין היתר, כי נוכח הקשיים בהקמת חברה שבעלי מניותיה אינם תושבי צרפת, מניות החברה תוחזקנה על ידי הנאמן עבור שלושת השותפים, וזאת עד שניתן יהיה להביא לקיומה של חברה שמניותיה יוחזקו בהתאם למסמך שצורף להסכם (ושלא הוגש בהליך). בהסכם אף נקבע כי הנאמן יפעל בהתאם להוראות הנתבע ומנחם, וכי במקרה של מחלוקת ביניהם תכריע עמדתו של התובע, כשותף השלישי (ההסכם צורף עוד לבקשה לדחייה על הסף, ועותק קריא שלו הוגש ביום 11.6.19; להתייחסות הנתבע להסכם זה ראו עמוד 13 לפרוטוקול שורה 16 עד עמוד 14 שורה 10 וכן שם שורות 24-18). ההסכם לא נחתם אמנם על ידי הנתבע ועל ידי התובע, אך הוא נחתם על ידי הנאמן ועל ידי מנחם. נכון הוא כי מצופה היה ששמו של התובע יופיע בתחתית ההסכם (והסברי הנתבע בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 24-20 אינם מספקים), ואף מצופה היה כי ההסכם יובא לידיעתו וייחתם על ידו. אלא שההתנהלות הכוללת מלמדת כי לא תמיד הייתה הקפדה על מלוא הדרישות המשפטיות הכרוכות במיזם ובהקמתו (ואפשר שהתנהלות זו תרמה למשבר האמון מצד התובע, וראו גם את האמור בפיסקה ‏29‏31 להלן). מכל מקום, לצורך התייחסות לטענת התובע כי לא ננקטו מהלכים כלשהם להקמת חברה, די בעצם קיומו של המסמך, מבלי צורך להכריע בשאלת תוקפו המשפטי.
המסמך השלישי, והחשוב ביותר, הוא לכאורה תעודה בדבר הקמת חברת KB Invest, שמניותיה מוחזקות על ידי אותו נאמן, וזאת מיום 19.9.17 (הרישום הוא מיום 6.10.17; המסמך הוגש ביום 25.12.18).
כמו כן הוצגו מסמכים נוספים הקשורים בחברה, מאותו מועד ואילך (המסמכים הוגשו ביום 25.12.18).
28. מעבר למסמכים המתייחסים למהלכים שננקטו להקמת החברה, לרבות התעודה לכאורה בדבר הקמתה, הרי שגם העד הנוסף שהיה מעורב בפעילות המיזם המשותף ציין כי הוא זוכר שפעילות זו נעשתה במסגרת חברת KB Invest (ראו עמוד 15 לפרוטוקול שורות 32-27).
29. מכלול הראיות מלמד, אפוא, כי הנתבע פעל לשם הקמת חברה שבמסגרתה יפעל המיזם המשותף, וזאת חרף הקשיים שנתגלעו בהקמתה. נראה גם כי בחלוף חודשים ספורים החברה אכן הוקמה, תוך שמניותיה מוחזקות בידי נאמן עבור שלושת השותפים. על כן אין מקום לטענת התובע לפיה החברה כלל לא הוקמה.
30. התובע טען כי ב"זמן אמת" לא נמסר לו דבר בנוגע להקמת החברה, אולם נראה כי מידע תמציתי בעניין דווקא כן נמסר לו:
כך, כבר בעת חתימת ההסכם עם המפעל לשחיטת עופות במהלך חודש יולי 2017, שכאמור נחתם בשם חברה אחרת בשל העיכוב הלא צפוי בהקמת החברה החדשה (ראו הערת שוליים 2 לעיל), עדכן הנתבע את התובע כי "אחרי זה הם יסדרו הסכם חדש תוך שבוע שבועיים שהחברה החדשה תוקם" (ראו עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 16-13);
כך, בעקבות הודעתו של התובע מיום 30.7.17 כי לא ישקיע את יתרת הסכום עד ל-50,000 יורו כפי שהוסכם במקור, עדכן הנתבע את התובע כי רישום החברה "ממש בשלבי סיום", וכי לתובע הוקצו 5% מניות, נוכח ההסכמה לפיה ישקיע את הסכום המלא (ראו תכתובת מיום 4.8.17, נספח ד לתצהיר התובע);
וכך, באישור שהעביר הנתבע לתובע על השקעת סך של 35,000 יורו שנכתב על גבי נייר הנושא את שם החברה KB Invest, צוין כי "החברה בתהליכי רישום, לכשיסתיימו ישלח לו מסמכי ההתאגדות כאשר הוא חלק מהחברה" (ראו נספח ו לתצהיר התובע וכן פיסקה ‏15 לעיל).
גם בחלוף כחודשיים, לאחר שהצדדים כבר דיברו ביניהם על פרישת התובע מן המיזם המשותף והתובע טען בפני הנתבע כי "מעולם לא נתת לי לחתום על עיסקה לפיה היינו שותפים או שייך לחברה. הכל היה באויר" השיב הנתבע כך:
אילו היית מדבר איתי, היית שומע ודן הייתי שולח לך את המסמכים של [ה]התאגדות, שם היית מוזכר באחוזים למרות של[א] היינו חתומים, גם אני עשיתי טעויות אבל אתה לא ידעת, אני דאגתי לך בצרפת גם בלי חוזה ובלי כל הכסף אבל אז הפסקת לדבר....
בעקבות זאת התובע עצמו הודה כי "טעיתי שלא דיברתי איתך. טעות גדולה בלי ספק..." (נספח ג לבקשת הדחייה על הסף מיום 20.2.18).
31. אין לכחד כי בדיעבד, נראה שניתן היה ונדרש היה לשתף את התובע באופן הדוק יותר במהלכים שננקטו לשם הקמת החברה ובגיבוש מסמכיה המכוננים, לרבות התקנון וההסכם מיום 8.8.17. כך בראש ובראשונה נוכח העובדה שהתובע אמור היה להיות בעל מניות בחברה, גם אם בשיעור לא גדול, וכך גם נוכח חוסר שביעות רצונו מאופן התנהלות המיזם, שבאותה עת הנתבע כבר היה מודע לו (וראו את דברי התובע בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 23-16, שהובאו בפיסקה ‏17 לעיל). עם זאת, טענת התובע כאילו כלל לא היה מודע למהלכים להקמת החברה אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו, ונראה כי גם לו יש תרומה מסוימת למידת שיתופו הבלתי מספקת במהלכים אלה, הן בעת נקיטתם והן לאחר מכן (ראו את התייחסות הנתבע לשאלות בעניין זה בעמוד 12 לפרוטוקול שורה 25 עד עמוד 14 שורה 2, ובפרט הסבריו בעמוד 12 שורות 33-31 ובעמוד 13 שורות 15-14). כך או כך, לפניי הוכחו מהלכים אלה במידה הנדרשת לצורך דחיית הטענה כי החברה לא הוקמה.
ה(2)(2) האם הקמת החברה הייתה חלק מתנאי ההתקשרות
32. גם אילולא היה הנתבע פועל להקמת החברה, ספק רב אם הייתה בכך עילה לביטול ההתקשרות ולהשבת סכום ההשקעה לתובע.
ראשית, אמנם במקור דובר על כך שהמיזם יפעל באמצעות חברה, והנתבע אף העיד כי הוא סבר ועודנו סבור שכך נכון לנהוג, אך לא ברור שבמסגרת ההסכם בעל פה בין הצדדים הייתה הקמת חברה תניה ברורה, וספק רב עוד יותר אם יש לראות בה תניה שהפרתה היא יסודית (וראו עדות הנתבע בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 26-25).
שנית, גם אם במקור הקמת החברה הייתה חלק מתנאי ההתקשרות, נראה כי בהמשך היא חדלה מלהיות כזו. התובע עצמו הודה שאת מרבית הסכומים השקיע כשכבר הבין שלא הוקמה ולא תוקם חברה, ובלשונו "בפעם הראשונה חשבתי שתהיה חברה מסודרת, ו[ב]פעם השנייה ובשלישית הבנתי שכבר לא תהיה חברה". התובע נשאל "זאת אומרת שאין חברה ולמרות הכול אתה נותן כסף" והשיב "נכון, סמכתי על הנתבע" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 33-28). מכאן, שאת מרבית סכומי ההשקעות העביר התובע בעת שלשיטתו כבר הוברר שלא תוקם חברה, וממילא יש לראות בו כמי שוויתר על תניה זו, ככל שהייתה קיימת מעיקרא.
33. מטעמים אלה, גם לולא הוקמה החברה לא היה בכך כדי להקנות לתובע עילה לביטול ההתקשרות ולהשבת הכספים שהשקיע.
34. מן המקובץ עולה אפוא כי בניגוד לטענת התובע, הראיות דווקא מלמדות על כך שננקטו מהלכים להקמת חברה, וככל הנראה היא אף הוקמה בפועל. כמו כן עולה כי בכל מקרה אי הקמת חברה כשלעצמה לא הייתה מצדיקה לבטל את ההתקשרות בין הצדדים ולהשיב לתובע את כספו.
ה(3) התחייבות הנתבע להשיב לתובע את סכומי השקעתו והוצאותיו
35. טענתו השלישית של התובע היא, כאמור, כי לאחר שנתגלע משבר האמון בינו לבין הנתבע התחייב בפניו הנתבע להשיב לו את סכומי הכסף שהשקיע ושהוציא, וכי התחייבות זו מצדיקה לחייב את הנתבע בסכום התביעה.
36. לצורך ההתייחסות לטענה, אביא את הודעות הדוא"ל שעליהן מתבסס התובע כלשונן.
37. כך, בעקבות דרישת מסמכים מקיפה שהעביר התובע לנתבע (ראו הודעת דוא"ל מיום 11.8.17 נספח ז לתצהיר התובע), שלח לו הנתבע ביום 28.8.17 הודעה בזו הלשון:
שלום שוקי
שבוע שעבר התחתן אחיין שלי ואנו עדיין בשבע ברכות לכן לא הצלחתי להגיב בכתב, ניס[י]תי מספר פעמים להתקשר אליך אך אינך עונה לשיחותיי ולא מצאת זמן לדבר או להיפגש בביקורך האחרון בארץ.
באופן אישי אתה חבר יקר שלי ואיני רוצה לאבד אותך בתור חבר, כרגע אינך עונה לשיחותיי ומדבר איתי, זה לא מבשר טובות לעתיד החברות ביננו, בטח שלא לעתיד החברה :)
אני חושב שהכי טוב שנחזיר לך את ההשקעה שלך (35 אלף יורו) ואת ההוצאות שלך ונמשיך להיות חברים אך לא שותפים.
אני יכול לכתוב לך דברים שאני חושב שטעית ושאני טעיתי וכך גם תחזיר לי במיילים, סתם נתקוטט, כסף לא שווה את זה. זה עוד מוקדם ושום נזק לא יקרה.
אם ככה נתנהל, נאבד גם את החברות ארוכת השנים וגם את ההשקעות
אשמח לשמוע דעתך בעניין.
(הודעת דוא"ל מיום 28.8.17, נספח ח לתצהיר התובע).
38. במענה להודעה זו השיב התובע "...ההצעה שלך נראית לי הגיונית. אני מסכים. נעשה את זה. תחזיר לי את הכסף. לא שווה לאבד חברות על זה" (שם).
39. בחלוף כחודש ושבוע, ובעקבות פגישה ביניהם שככל הנראה כללה שיח סוער מצד התובע, שלח התובע לנתבע הודעת דוא"ל נוספת, שבה התנצל "אם קצת נסחפתי ויצאתי גס. אני פשוט הייתי בלחץ". בין היתר ציין התובע כי לא ידע להשיב למשפחתו מה קורה עם הסכום שהשקיע, ובסיום דבריו כתב כי "נתתי לך אישית כסף, בלי חברה ובלי ניירת, ו[]תפעל עכשיו להחזיר אותו". הנתבע השיב בזו הלשון:
אני מקווה שממש בשבוע הקרוב אוכל להתחיל ואולי אף לסיים להחזיר לך את חובך...
אכן נסחפת איתי, ואם לא היינו חברים הייתי רב איתך חזרה, וכפי שאתה יודע, אני יודע לריב, אפילו מצויין.
מכל מקום, צר לי על הבושה עם משפחתך, איני מבין על מה הבושה.
תגיד להם שלא הבנת (או שלא הוסבר לך) את תנאי ההשקעה והפסקת לדבר עם השותפים שלך והלכת לעורך דין וכו וכו :) ועכשיו הם הציעו להחזיר לי את הכסף ואני ממתין לקבל חזרה את הכסף.
מכל מקום שוקי, אני חושב שממש טעית, גם אישי וגם עסקי
אשמח לדבר איתך כשתרצה...
(התכתובת המלאה מיום 4.10.17 צורפה כנספח לבקשת הדחייה על הסף מיום 20.2.18; לחלקים אחרים של התכתובת התייחסתי בסוף פיסקה ‏30 ובהערת שוליים 6 לעיל).
40. בהמשך אותו חודש שב התובע ופנה לנתבע בבקשה להחזרת הסכום (הודעת דוא"ל מיום 23.10.17 נספח ד לכתב התביעה). עם זאת, לאחר מכן ביקש התובע מידע לגבי תנאי השקעות נוספות שהציע לו הנתבע ככל הנראה באותו תחום, שכן "אולי זה רלוונטי" (תכתובת מיום 25.10.17 נספח ה לתצהיר התובע).
41. כפי שכבר צוין בפיסקה ‏15 לעיל, נראה כי הודעותיו אלה של הנתבע נוסחו באופן ספונטני ובלתי אמצעי, ולטעמי נוסחן מלמד על כנות רבה מצדו: הנתבע ייחס חשיבות רבה לחברות בינו לבין התובע, ובין היתר משום כך הציע לתובע לפרוש מן המיזם תוך השבת הסכומים שהשקיע והוציא. האם הצעתו זו של הנתבע, שלה הסכים התובע, מצדיקה לחייבו לשלם מכיסו את סכום התביעה? איני סבור כך.
42. בתצהירו הסביר הנתבע את הצעתו, באמרו כי "...רצינו להכניס משקיע חלופי לחברה, ובכך להשיב [לתובע] את סכום השקעתו, וזאת לפנים משורת הדין..." (ראו סעיף 33 לתצהיר, וכן סעיף 36 שם). מדברים אלה, שהנתבע כלל לא נחקר עליהם, עולה כי מבחינתו התנאי למימוש הצעתו להשיב את הסכומים לתובע היה גיוס משקיע אחר, שהשקעתו תממן את ההשבה.
ואכן, קשה להניח כי במסגרת ההודעות שצוטטו לעיל הביע הנתבע נכונות להוציא מכיסו סכום העולה כדי כ-170,000 ₪, שלא ברור כלל אם היה ברשותו, רק כדי לפייס את התובע בשל תחושות שהנתבע סבר כי אינן מוצדקות עניינית, ובלא זכות שבדין. כך גם עולה מדברי הנתבע כי אם הצעתו תתקבל כעת "זה עוד מוקדם ושום נזק לא יקרה..." (נספח ח לתצהיר התובע דלעיל, ההדגשה הוספה).
הדעת נותנת אפוא כי כוונתו של הנתבע הייתה לאפשר לתובע לפרוש מן המיזם המשותף ולהשיב לו את הכספים ברגע שיימצא משקיע אחר שיבוא במקומו, וכי הנתבע האמין שאכן יוכל לגייס משקיע כזה (וראו גם עדות הנתבע בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 14-8 ובייחוד 13-12). נראה כי לא בכדי הסכום לא שולם לתובע באופן מיידי, וכי לא בכדי בהודעת הדוא"ל הנוספת מיום 4.10.17 שצוטטה לעיל – ואשר נשלחה זמן מה לאחר שהתובע כבר הסכים להצעתו הראשונה של הנתבע – ציין התובע עצמו כי אינו יודע לומר למשפחתו מה קורה עם הסכומים שהשקיע. זאת, שכן באותה עת ניסיונותיו של הנתבע לגייס משקיע חלופי טרם צלחו, וממילא לא היה ברור האם ההצעה תתממש אם לאו (ובעניין ניסיונות אלה ראו את האמור בפיסקה ‏43 להלן). ממילא, משהוברר בסופו של דבר כי לא נמצא משקיע כזה, אין לכוף את הנתבע לשלם את הסכום מכיסו, בניגוד לכוונה המקורית.
43. המסקנה כי אין לחייב את הנתבע לשלם את הסכום בהיעדרו של משקיע חלופי מתחזקת, משום שמן הראיות עלה כי התובע עצמו תרם לקושי לגייס משקיע כאמור.
הנתבע הצהיר כי לשם גיוס המשקיע הוא היה זקוק להסכם שעליו חתם נציג המפעל לשחיטת עופות, ושהעתקו היה מצוי בידי התובע, בעוד שהתובע נמנע מלמסרו לו. ובלשון הנתבע: "התנאי של המשקיע היה לקבל את ההסכם שקיבל התובע עם חתימת המשחטה בפולין על בלעדיות... פניתי לתובע מספר פעמים באמצעות המייל לקבל את ההסכמים ולהעביר למשקיעים פוטנציאליים, והתובע התעלם ממני" (סעיף 33 לתצהיר הנתבע; וראו גם שם, סעיפים 37-36). גם על הצהרותיו אלה הנתבע לא נחקר באופן ממשי, וממילא גרסתו בעניין לא הופרכה (וראו גם עדות הנתבע בעמוד 12 לפרוטוקול שורה 32 עד עמוד 13 שורה 2). לא למותר לציין כי התקווה שהביע הנתבע במכתב הנוסף להשיב לתובע את הסכום תוך זמן קצר (כמצוטט בפיסקה ‏39 דלעיל) הובעה לאחר שהתובע ציין כי יוכל להעביר לו את ההסכם, כבקשתו (ראו עמוד 20 לפרוטוקול שורות 16-7).
ואכן, התובע עצמו אישר את דברי הנתבע לפיהם באותו שלב הוא ביקש ממנו עותק של ההסכם, ואף הודה כי התחמק מלמסרו לו, מטעמיו שלו (ראו הודאת התובע והסבריו בעמוד 20 לפרוטוקול שורות 17-10). בנסיבות אלה, קל וחומר שאין מקום לכך שהתובע יגלגל על הנתבע את תוצאות בחירתו להימנע ממסירת ההסכם ולהקשות על גיוס משקיע חלופי, באופן שלא אִפְשֵר להשיב לו את השקעותיו (השוו אל סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).
44. נוכח מסקנתי, איני נדרש להכריע בטענת הנתבע כי ההתחייבות להשבת הכספים ניתנה בשם החברה ולא בשמו שלו (טענה שלא ברור האם היא עולה מנוסח הדברים; מעיתוי ההתחייבות שקדם למועד כינון החברה; ומן ההתנהלות הכוללת בנוגע למיזם, שלא לימדה על הפרדה חדה בין החברה לבין השותפים עצמם; ומנגד היא נתמכת בפיסקה האחרונה להודעת הדוא"ל של התובע מיום 4.10.17, נספח לבקשת הדחייה על הסף מיום 20.2.18, הנראית כמכוונת להתמודד עם טענה כאמור מצד הנתבע). איני נדרש גם להכריע בטענת הנתבע, שהועלתה לראשונה בסיכומים, כי ההצעה שיקפה נכונות ורצון טוב, אך לא הייתה בעלת תוקף משפטי מחייב.
ו. סיכום
45. יש להצר על כי המיזם שביקשו הצדדים להקים לא צלח, ונגרמו להם הפסדים ועוגמת נפש. יש גם להצר על הסכסוך שאליו נקלעו מי שהיו ידידים מנוער. נראה כי התנהלות רגישה יותר ותקשורת טובה ופתוחה יותר ב"זמן אמת", משני הצדדים, היו יכולות להקטין את התחושות הקשות ההדדיות, ואולי אף לאפשר את השבת כספי התובע באמצעות גיוס משקיע חלופי. לא מן הנמנע כי תקשורת פתוחה יותר לאחר מכן הייתה יכולה לחסוך את הגשת התובענה.
46. כך או כך, הטענות שהעלה התובע במסגרת התובענה אינן מצדיקות לפסוק לו את הסכום שתבע: לא הוכחה מרמה כלשהי או שימוש בכספים שלא כדין; הוכח במידה הנדרשת שהנתבע הקים חברה, וגם לולא היה מקים אותה ספק אם הייתה קמה לתובע עילת תביעה; והצעתו של הנתבע לאפשר לתובע לפרוש מן המיזם תוך השבת הסכומים שהשקיע והוציא לא התממשה, שכן לא נמצא משקיע חלופי, וזאת גם בעטיו שלו.
47. התובענה נדחית, אפוא.
48. בשים לב לסכום התביעה, לתוצאת ההליך, ולהיקפה המשוער של הטרחה בו; ובתיתי דעתי גם לרבדים הבינאישיים ביחסי הצדדים וכן לאמור בפיסקאות ‏31 ו-‏45 לעיל הרובץ גם לפתחו של הנתבע – יישא התובע בשכר טרחת עורך דינו של הנתבע בסך כולל של 13,000 ₪, וזאת על הצד הנמוך. ביתר ההוצאות יישא כל צד לבדו.
ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019, בהעדר הצדדים.