141. מכל אלו עולה כי המנוח לא היה מבודד מן העולם ותלותי בבני משפחתו. ההפך הוא הנכון. בידודו היה מן הנתבעת, וגם אם כטענתה לא בעטיה שלה נגרם הנתק, הרי שלאורך עשר שנים יכולה היתה היא לעשות יותר לחידושו של הקשר בדרכים שונות.
142. על כל אלו יש להוסיף ולומר, כי אין כל ראיה לכך שהקשר בין המנוח לבין התובעים, הגיע לכדי תלות כלשהי, ואם היתה כזו, הרי שהיתה במידה מזערית בימיו האחרונים, אך לא כזו ששללה את רצונו החופשי של המצווה, או כי התובעים ניצלו הקשר לרעה והשפיעו על רצונו של המצווה.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה
143. לא מצאתי כטענת הנתבעת, כי בעריכת הצוואה מעורבים צדדי ג', אשר להם מניעים זרים ופסולים, ועל כך ארחיב בהמשך דבריי.
144. יש לזכור כי בפסקי דין רבים נקבע, כי פעולת שליחות עבור המצווה, הנוגעת לעריכת הצוואה, כגון התקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה. (ראה: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1) 19 {פמ"מ – 4/1/2000}{להלן: "עניין "בוטו"}).
145. מכאן מגיעים אנו גם לתוכן הצוואה כנסיבה התומכת בכך כי המנוח היה בהכרה
מלאה ובעל רצון מלא בעריכת הצוואה. בצוואתו ביקש המנוח להביע את מורת רוחו על כך שהנתבעת לא חלקה את חלקה בעיזבון סבה עם אחיה כפי שביקש, וכפי שסבר הוא לנכון כי עליה לעשות.
146. צוואתו הראשונה של המנוח גם היא הדירה את הנתבעת מעיזבונו, וזאת עוד בשנת 2010, כך שניתן לראות כי שנים רבות מגובשת מחשבתו באשר לכך. יתכן כי צוואתו השנייה ניסתה לפתוח לנתבעת את הפתח לחזור בה ולחלוק את חלקה עם אחיה, ובהמשך ניסה המנוח, או למצער קיווה כי יחודש הקשר בינו לבין בתו, ולכן משך שנים לא חשב או רצה לעשות שינוי בצוואתו.
147. מכל אלו עולה בברור כי המנוח כעס על הנתבעת ועל בעלה, כעס שהחל עוד שנים קודם עם ירושת הסב. משך השנים אף התעצם סכסוך זה עד כדי שהגיע למריבות צורמניות ותלונות מצד המנוח על חתנו, ולבסוף נתק ארוך בשנים. ואומר, כי את תחושתו הסובייקטיבית של המצווה יש לכבד, בין אם צדק הוא בתחושותיו, בין אם לאו.
148. למעלה מן הצורך אומר כי גם היותה של בת זוגו של המנוח בין יורשיו (בחלק של 10%), אינו בלתי סביר בנסיבות העניין, שעה שכך הופיעו יורשי המנוח בצוואתו הראשונה.
149. מכל אלו עולה כי סבירות רבה (גם איזון) היתה לצוואתו של המנוח כפי שנכתבה, או כדברי ב"כ התובעים, "לצוואת המנוח היה טעם מבורר".
במצב דברים זה, תוכן הצוואה משקף רצון, כוונה ומחשבה של אדם, ואין הצוואה נחזית כפסולה מתוך תוכנה.
150. על בית המשפט לשים דגש ולבחון האם מתקיימת אי הגינות בהשפעה אשר באה
כתוצר של אופי מערכת היחסים שבין הנהנה למצווה, שכן, כאמור, לא קיומה של ההשפעה כשלעצמה הוא הפוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה, שעיקרו ניצול תלותו וחולשתו של המצווה לטובתו של הנהנה. יסוד אי ההגינות שבהשפעה נלמד מנסיבות הפעלתה ולאו דווקא בשל מטרת המעשה, או בשל התוצאות שאותן מבקש המשפיע להשיג.
151. לא תוכנה של הצוואה הוא הקובע את קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא נסיבות עריכתה והליכי עריכתה. (ראה: שוחט, גולדברג, פלומין, דיני ירושה ועזבון – מהדורה שישית מורחבת, 2006 בעמ' 101).
152. לסיכום אומר, הלכה פסוקה היא כי אין די בחשש להשפעה בלתי הוגנת ו/או בחשד למעורבות בצוואה. יש צורך להניח תשתית ראייתית מוצקה לקיומה של השפעה ו/או מעורבות שכזו. מצאתי כי נסיבות עריכת הצוואה ואופן חתימת המנוח על צוואתו, מעידות על היעדרה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובעים על המנוח, כמשמעות מונח זה בסעיף 30 לחוק הירושה.
מעורבות ונטילת חלק של התובעים בעריכת הצוואה
153. סעיף 35 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן "החוק"), קובע כדלקמן:
"הוראות צוואה, פרט לצוואה בעל פה המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, הוראות צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה".
154. הוראות הסעיף מכוונות לשלוש חלופות שבהתקיים אחת מהן, ניתן יהיה לקבוע כי קיימת מעורבות בצוואה:
מי שערך אותה, מי שהיה עד לעשייתה ומי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
155. בפסיקתו של בית המשפט בעניין אנו מוצאים שתי גישות - האחת מצמצמת והאחרת מרחיבה, באשר לאופי הפעילות אשר תוגדר כנטילת חלק בעריכת צוואה. יצוין, כי הביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" של הצוואה הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר, כך יטה בית המשפט לראות בה מעורבות הפוסלת את הצוואה. לא כך הדבר אם מעורבותו של הנהנה הינה יותר בגדר עזרה ותמיכה במצווה על מנת שזה יוכל להגשים רצונו בכתיבת צוואה, גם אם תוכנה משרת את הנהנה . הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויה ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה (ראה: ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט(3) 1 {פמ"מ – 24/10/2004}).
156. הפסיקה קבעה כי ביסוד ההוראה שבסעיף 35 לחוק הירושה, מדובר למעשה בחזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, שלפיה מי שנכנס בגדרה גורם לבטלות הוראות הצוואה שנעשתה לטובתו. וכך:
"החוק יוצר הנחה חלוטה כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר", אין תוקף להוראה המזכה אותו- אפילו היתה זו הוראת אמת".
(ראה: "עניין בוטו", לעיל).
עוד נקבע בפסיקה כי:
" אם המצווה נפגש עם עורך-דין ומוסר לו הוראותיו, ניתן, לרוב, לגרוס, כי הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה, שכן שיקול-דעתו העצמאי של עורך הדין והקשר הישיר, שנוצר בינו לבין המצווה, יש בהם כדי לנתק את הקשר בין אירועי העבר לבין פעולתו של עורך הדין, ויש בהם כדי ליצור התחלה חדשה בכל הנוגע לעריכת הצוואה. לא כן כאשר המצווה לא נפגש כלל עם עורך הדין, והנהנה עצמו והוא בלבד מהווה את החוליה, המקשרת בן המצווה לבין עורך הדין. בנסיבות אלה אין לומר תמיד, כי ניתן לראות בפעולתו של עורך הדין משום התחלה חדשה, שיש בה כדי למחוק את רישומי פעלתנותו הקודמת של הנהנה אצל המצווה. על-כן ניתן לגרוס כי במקרה הראשון פעולתו של עורך הדין היא תחילתה של עריכת הצוואה, ואילו במקרה השני עשויה פעולתו של עורך הדין להיות סיומו של תהליך, שראשיתו או המשכו בפעולתו של הנהנה כלפי המצווה. אם פעילות זו יש בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה - כגון שהנהנה הכתיב הצוואה למצווה - יש בכך כדי להביא לביטולה של הצוואה, חרף השתתפותו המאוחרת של עורך הדין (ע"א 433/77 [12] הנזכר). גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות, והכול תלוי בנסיבות העניין. אכן, לעתים עשוי המעבר מהשפעה בלתי הוגנת (שאינה מביאה לבטלות על-פי סעיף 35 לחוק הירושה) לנטילת חלק בעריכת הצוואה (המביאה לבטלות על-פי סעיף 35 לחוק הירושה) להיות דק ועדין.
(ראה: "עניין בנדל", לעיל).
157. בהמשך התפתחה בפסיקה גישה המפרשת את העילה באופן רחב יותר, ומאפשרת לבית המשפט להכליל מקרים רבים יותר על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, במבחן השכל הישר.
158. בבע"מ 7049/15 פלוני נ' פלוני (פמ"מ – 17/12/2015) אשר ניתן על ידי כב' השופט רובינשטיין נפסק, בכל הנוגע לעילת המעורבות:
"...הבסיס לטענה זו מצוי בסעיף 35 לחוק הירושה, הקובע "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". יודגש, כי החוק קובע סנקציה קשה – ביטול הצוואה – בגין מעורבות בעריכת הצוואה על-ידי הזוכים לפיה; זאת בבחינת "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (בבלי, חולין מ"ד, ע"ב). כדברי הנשיא זוסמן בע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב(3) 548, 552 (1978) "מטרת סעיף 35 היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה לא הוגנת על המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה".
159. גם טענה זו של הנתבעת באשר למעורבות צד ג' בעריכת צוואת המנוח עלתה לראשונה בסיכומים אותם הגישה, שכן לדבריה כפי שהובאו בסיכומי התשובה, רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ועדותו של עורך הצוואה התבררה למעשה התמונה האמיתית בדבר נסיבות עריכת הצוואה.
160. את דעתי בדבר העלאת עילות התנגדות חדשות לבקרים כמסע דייג – כבר אמרתי.
161. למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לעניין מעורבותו של צד ג' בעריכת צוואת המנוח, למרות שעדותו לא הובאה בפני, מסיבות שונות, אך אומר כי דעתי אינה כדעת הנתבעת כאילו חששו התובעים כי עדותו תפעל לרעתם ולכן לא איפשרו את חקירתו. שמורה היתה לנתבעת זכותה המלאה לחקור את העד, אם במועד שהוזמן או במועד אחר, ולו רק שתוכח טענתה זו לעניין מעורבותו.
162. לטענת הנתבעת, המנוח הובא במיוחד לעו"ד ...., המתגורר במקום מגוריו של התובע 1 לשם חתימה על צוואה מוכנה, מוכתבת על ידי התובע 1 באמצעות חברו הטוב מר ..... המנוח כלל לא הכיר את עו"ד ..., לאחר שאת שתי צוואותיו הקודמות ערך המנוח אצל עו"ד ..... לטענתה, עו"ד .... הכיר הן את התובע 1 והן את חברו מר...., אשר זה האחרון היה מעורב באופן אקטיבי וממניעים זרים ופסולים בעריכת הצוואה ואף שימש כעד לה.
163. מעדותו של עו"ד .... לפרוטוקול הדיון מיום 25/3/2019, באשר לקשריו עם התובע 1 או עם חברו מר ...., בעמ' 29 עולה כך:
"ש. אתה מכיר את מר.....?
ת. אני מכיר אותו באופן כללי מהשכונה, הוא גר ממש לא רחוק ממני, אולי 50 מ' ולפעמים היינו מתפללים בבית הכנסת. לא יחסי חברות, אבל מכירים.
ש. הוא עשה אצלך פעולה משפטית?
ת. היה איזה פעם בתור נציג של משהו, היה צריך אימות חתימה. חוץ מזה לא".
ובעמ' 31:
"ש. כשאתה אומר שקיבלת הוראות, ממי?
ת. הכל היה מ.....
ש. הוא אמר לך מה לכתוב, איך לעשות?
ת. הוא לא אמר לי מה לכתוב, אלא לאחר ששוחח עם המצווה הוא שאל אם זה משקף, אם מה שכתבתי משקף את מה שהמנוח רצה.
ש. ידעת שמר .... חבר של .....?
ת. אני יודע שהם מכירים האחד את השני ומתפללים באותו בית כנסת, אבל זה לא מפריע".
ומעדותו של התובע 1 לפרוטוקול הדיון מיום 24/3/2019, בעמ' 24:
"ש. את עורך הדין ... אתה מכיר?
ת. כן.
ש. כמה זמן אתה מכיר אותו?
ת. אני בשכונה שלי בסביבות 13-15 שנה, אז פחות או יותר זו ההיכרות. הוא גר בשכונה שלנו. הוא אדם מבוגר.
ש. עשית אצלו איזו פעולה משפטית?
ת. לא.
ש. היית פעם במשרדו?
ת. הייתי פעם אחת, כשהחתמתי אותו על משהו לבית הכנסת, שהיה צריך חתימה של עורך דין. המשרד שלו בבית שלו, הוא גר בשכונה.
ש. את .... כמה זמן אתה מכיר?
ת. אותו הדבר, בשכונה, 15 שנה בערך.
ש. וכולכם דתיים?
ת. כן.
ש. לאבא היתה איזושהי זיקה לדת?
ת. כן, ברוך השם.
ש. הוא היה דתי?
ת. לא.
ש. איך הצוואה הקודמת שעשה אביך אצל עורך הדין ...., הגיעה לעורך הדין ....?
ת. הוא היה בקשר עם .... לגבי כל הנושא הזה ובכל הנושא הזה אני לא יודע.
ש. ... תיווך בין אביך לבין עורך הדין....?
ת. נכון.
ש. זאת אומרת, ייתכן והוא מסר לו את הצוואה הקודמת של אביך?
ת. כן.
ש. למה אבא לא יכול היה לעשות את זה?
ת. אבא ביקש עזרה ונעזר ב..... אבא לא מכיר את עורך הדין .....
ש. ביקש עזרה במה?
ת. בלערוך צוואה. זה מה שהוא ביקש ממני ואני הפניתי אותו ל.... ומכאן אני לא יודע מה נעשה. הם ניהלו ביניהם את כל הנושא.
ש. כשהוא פנה אליך וביקש שתעזור לו בעריכת צוואה,
ת. שהוא רוצה לערוך צוואה, לא בעריכת דין. אני לא מבין בזה כלום וכך אמרתי לאבא: "אבא, אני לא מבין בזה, תפנה אליו".
164. לא מצאתי כי טעם לפגם יש עת את צוואותיו הקודמות ערך המנוח אצל עו"ד ..., ועתה, משחלפו להן מספר שנים, יש הגיון והכרח כי עו"ד .... יעשה שוב את צוואת המנוח כפי שסוברת המתנגדת. שיקוליו של המנוח בבחירת עו"ד חדש אשר יערוך לו צוואתו מחדש שמורים עימו, ואין ליטול מהם מסקנות.
165. כפי שכבר אמרתי, עדותו של עו"ד ... מהימנה עלי, שעה שהוא עד אובייקטיבי, אבל גם אם הייתי סבור אחרת, כי שיקולים נוספים מעורבים בצוואתו זו האחרונה של המנוח, הרי שתוכנה ומוטביה הם כפי צוואתו הראשונה אותה ערך המנוח בשנת 2010, כך שמתקשה אני לסבור כי הכרות, קשרים או מעורבות של התובע 1 או חברו מר ... עם עו"ד ...., הם אלו שהביאו את המנוח לערוך את צוואתו כפי שנערכה.
166. גם אם מסר מר .... לעו"ד .... "הוראות כאלו או אחרות", אלו הן הוראות המסבירות מה נדרש להוסיף או לשנות מצוואה קודמת של המנוח, שעה שצוואה כזו כבר היתה כתובה ומוכנה.