116. נסיבות המצביעות על השפעה בלתי הוגנת הן בין השאר תלות מקיפה ויסודית של אדם בזולתו, היקף התלות ועומקה, גילו, מצבו הבריאותי ומצבו הנפשי של המצווה, הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה ועוד. הוכחת תלות והשפעה בלתי הוגנת יש בהן כדי לבטל הורשה שניתנה לאדם שבו תלוי המצווה. כל אלה קיבלו משקל נכבד משנבדקה הקמת חזקת השפעה בלתי הוגנת שהעבירה את הנטל להוכיח היעדר השפעה בלתי הוגנת אל המבקש לקיים את הצוואה ולא על מי שמבקש לבטל את הוראות הצוואה. (וראה: ע"א 423/75 בן נון אלבכרי נ' ריכטר ואח', לא(1) 372 {פמ"מ – 14/11/1976}). היינו, תלות עמוקה ומקיפה, היה ותוכח, משנה את נטלי ההוכחה.
117. מכאן אעבור לדון בטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד התובעים.
118. סעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשנ"ה-1965 קובע:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."
119. הכלל המשפטי אינו קובע כי יש לפסול כל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע מצד מי שנהנה מן הצוואה, אלא שחוסר ההגינות שבהשפעה הוא הפסול, ולא עצם האפשרות לקיום השפעה, וזאת בהתאם למושגים החברתיים המוסריים והערכיים שלנו.
(ראה: שוחט, גולדברג, ופלומין: "דיני ירושה ועיזבון" הוצאת סדן, מהדורה שישית מורחבת, תשס"ה 2005, עמוד 100 וכן "ע"א מרום", לעיל).
120. כידוע, השפעה בלתי הוגנת הינה אחד מאותם פגמים רעים שיש בהם כדי להביא לפסלות צוואה שערך מנוח, משום שפגימתה הרעה שללה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, באופן שתוכנה לא מהווה ביטוי לרצונו אלא לרצונם של המשפיעים עליו.
121. בע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה, מט(2) 441 (פמ"מ – 20/7/1995), בית-המשפט מבחין בין השפעה כשאלה עובדתית, לבין אי הגינות שבהשפעה כשאלה ערכית ונורמטיבית. השפעה בלתי הוגנת היא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, שעל-פי מושגים של מוסר אישי וחברתי, יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה. מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה, ושאכן הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב.
אם תרצה, תאמר שהדגש אינו על השפעה אלא על אי הגינות.
122. ועוד, בע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, נ (3) 338 {פמ"מ – 4/9/1996}) קובעת השופטת בייניש:
"על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים. מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים - כל אלה יש בהם כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה בו או על חשש מפני קיומו של מצב כזה".
123. הפסיקה הציעה לבחינת הסוגיה של השפעה בלתי הוגנת, ארבעה מבחנים מצטברים, וכך מסכם השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב(2) 813, {(פמ"מ – 22/6/1998) (להלן: "דנ"א מרום")}, את אותם מבחנים עיקריים שיש בהם לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
"א. תלות ועצמאות - המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה. לתשובה לשאלה זו יש משקל רב בגיבוש ההכרעה: ככל שהמצווה היה עצמאי יותר, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק נטיית בית-המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. והוא הדין, כמובן, בהיפוך היוצרות. ככל שהמצווה היה עצמאי פחות, באיזו משתי בחינות אלו, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות.
ב. תלות וסיוע - מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ"ל [8], בעמ' 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה.... חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, קטנה יותר, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לא כן הדבר מקום שבו הנהנה היה האדם היחיד אשר סייע למצווה. סיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו, וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.
ג. קשרי המצווה עם אחרים - ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה. אכן, בעצם בידודו של המצווה מן העולם יש כדי להגביר את תלותו בנהנה. מכאן, שלעניין ההכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה או מוריד מה גרם לבידודו של המצווה, כלום היה זה הנהנה, או התנהגותם של אחרים, או שמא בידודו של המצווה נבע מנסיבות שהיו קשורות במצבו האובייקטיבי....
ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה - סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו...."
124. אשר לשימוש במבחנים הללו, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, קבע כב' השופט א. מצא כי ראוי שהוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה, שבתלות כשלעצמה אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה והוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים, ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. כן נקבע, כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור, ובמקביל רשאי בית-המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.
125. בנסיבות העניין שבפני, לאחר שהנחתי את השיקולים המנחים לבחינת סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת, סבור אני כי במקרה שבכאן, אף לא אחד מן המבחנים המוזכרים מתקיים (וממילא אין נטל הראיה משתנה), ואסביר.
התלות, העצמאות והסיוע
126. הדגש במבחן ה"תלות והעצמאות" הוא על עצמאות המצווה בתקופה הרלוונטית, הן מהבחינה השכלית – הכרתית והן מהבחינה הפיזית.
127. מהעדויות והתצהירים כפי שהוצגו בפני, מצטיירת תמונה כי המנוח היה עצמאי, בדגש על התקופה שקדמה לעריכת צוואתו, יש לומר כמעט עד יומו האחרון.
128. מתיעוד המסמכים הרפואיים שצורפו, עולה כי מרבית ביקוריו הן אצל הרופאים והן כשהגיע למיון בשל נפילות, חבלות או דומה, הגיע לבדו או עם קרוב אחר. בסיכומי הביקור, לרוב צויין כי בהכרה, משתף פעולה וכדומה.
129. המנוח, בשל היותו חולה במחלת כליות, נזקק לטיפולי דיאליזה כשלוש פעמים בשבוע. לא נטען, כי המנוח היה מוגבל בהגעתו לטיפולים אלו או שנעזר על ידי מי ממשפחתו בהגעה אל טיפולים אלו, קל וחומר היה תלוי בהם.
130. הוצג בפני דף המפרט את נסיעותיו של המנוח בעבודתו כ..... (נספח 9 לסיכומי התובעים), ממנו עולה כי נסיעתו האחרונה של המנוח בוצעה ביום 20/4/2017.
מעדותו של התובע 1 לפרוטוקול הדיון מיום 24/3/2019, בעמ' 22:
"ש. אתה טוען שאבא ז"ל נהג על ה.... עד 20 לאפריל, לפי מה שאתם מצרפים.
ת. כן.
ש. יכול ונהג מטעמו נהג על ה.....?
ת. אבא מעולם לא נותן לאף אחד לנהוג ברכב שלו, זה ידוע".
.................................
ש. יש מסמך נוסף שאתם צירפתם, מיום 20.04.2017 – מועד אשר נחזה להיות היום האחרון שהמנוח עבד על ה.... ואנו רואים – פה ב- 20.04.2017 שהוא מגיע לבית החולים, "לדבריו נפל לאחר סחרחורת" ולא מצוין פה שהוא היה בעבודה, שהוא היה במסגרת נהיגה. הוא פשוט הגיע ב- 20.04.2017 בשעה 10:28 בבוקר לבית החולים וטען שהרגיש סחרחורת ונפל. האם אתה בטוח, שאלתי אותך קודם, שהוא .....? יכול ובגלל המצב הרפואי שלו מישהו אחר נהג מטעמו?
ת. אין מצב כזה בעולם, אף אחד לא נהג וגם אי אפשר בגלל הביטוח. אבא לעולם לא ייתן את האוטו שלו לנהוג עליו, גם לא באוטו הפרטי שלו".
אין בידי לסבור כי נסיעות אלו יכול שבוצעו שלא על ידי המנוח אלא על ידי מי מטעמו, כטענת הנתבעת שעה שלא הובאה כל ראיה המוכיחה כך.
131. חלק ניכר מן האסמכתאות הרפואיות שהוצגו בפני, הינו מן התקופה שלאחר מועד עריכת צוואתו, ואלו אכן מוכיחים כי המנוח היה עצמאי בתקופה זו, הן שכלית – הכרתית והן פיזית.
132. למעט עזרתו של התובע 1 בהסעה כזו או אחרת (בפני נטענה והוכחה רק הסעתו ביום עריכת הצוואה), לא הוכחה כל עזרה אחרת מצד קרוביו, לא התובעים הם הנהנים או סיוע מכל אחד אחר. טענת טענות בעלמא על כי המנוח היה תלוי בילדיו ובבת זוגו ונזקק לסיוע מצידם, לא הוכחה גם היא על ידי הנתבעת.
133. כך או אחרת, סיוע בהסעות לאדם שאינו בקו הבריאות, ובוודאי שסובל ממחלות שונות, יש בה מידת חסידות שיש לעודדה, קל וחומר כאשר באה היא ממשפחתו הקרובה של האדם, שהמצופה כי ילדים יגמלו להוריהם על שעשו להם משך חייהם. בכל מקרה אין בה השפעה שאינה הוגנת.
134. לא הוכחה כל אינדיקצייה על תלות מהותית של המנוח במי מסביבתו, בתקופה שלעת עריכת הצוואה, ואשר על כן, אין במבחן זה כדי להעיד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת של התובעים על המנוח.
קשרי המצווה עם אחרים
135. מן העדויות שעלו בפני, עלה כי למנוח היו קשרים עם אנשים נוספים זולת בני משפחתו הקרובים, כמו מר ...., על אף קרבתו של מר .... לתובע 1. מעדותו של התובע 1 עולה כי למנוח אף היו קשרי חברות עם מר .... שנמשכו על פני מספר שנים, קשר שהתהדק עד כדי שהמנוח היה מבקרו כאשר היה מגיע לביקור משפחתו ב......
136. מצאתי בתצהירו של מר ..... מיום 26/2/2019, כי הוא והמנוח היו חברים מאז ילדותם ועד לפטירתו של המנוח. כך גם בתצהירה של אחייניתו ..... מיום 26/2/2019 על כך כי משפחתה והיא היו בקשר עם המנוח, ועד היום עם בת זוגו.
137. מצאתי מן העדויות וכך גם מתרשם אני כי קשריו של המנוח עם הספר, היו קשרים קצת יותר עמוקים מאלו של לקוח רגיל, ואני מניח כי מדובר בהכרות שהחלה לצורך "שירותי" אך עם השנים התהדקו קשרים אלו לקשר עמוק יותר שאף יצר כר של נוחות למנוח להעביר באמצעותו מסרים לנתבעת. וכך מעדותה של הנתבעת לפרוטוקול הדיון מיום 24/3/2019, בעמ' 8:
"ש. מי היו האנשים שהוא שלח אלייך?
ת. הספר שלי מהמספרה, אח של גברת ...., אנשים כאלה שעם כל הכבוד לכולם הם אנשים מהצד, אנשים זרים שלא אמורים להתערב, אלא אם יש להם איזה עניין".
ובעמ' 9:
"ש. יכול להיות, לדוגמא, שכשאבא שלך ניסה ליצור איתך קשר דרך הספר, דרך אח של ..... ואת הדפת מסיבותייך שלך, לגיטימיות או לא, הדפת את הניסיון לקשר – אז אבא שלך הבין שאת לא רוצה יותר להיות בקשר.
ת. אז זו הדרך ליצור קשר עם הבת? אם אני לא רוצה לדבר אז דרך אנשים זרים שאני אומרת שהם לא צריכים להיות בעניין הפרטי שלי, אז אין דרך ליצור קשר ישיר יותר?"
138. עוד קשרים שתוארו בפני היו עם בני משפחתו המורחבת, אשר חלקם אף שמרו על קשר כזה או אחר עם הנתבעת, ואולי אף שימשו לנתבעת כמקור מידע על אביה משך השנים.
139. מאידך, טענה הנתבעת כי לאורך השנים שקדמו למות אביה, אחיה דאגו להרחיקה מאביה המנוח והיא היתה נתונה לאיומים מתמידים בל תיצור קשר עם אביה, אחרת תיהרס הקריירה המקצועית של בעלה של התובעת באמצעות תלונות שווא בגין הטרדות שלא היו ולא נבראו. ואכן הוגשו תלונות על ידי האחות ועל ידי בת הזוג.
140. תלונות שכאלו לא הובאו בפני. יחד עם זאת מעדותה של הנתבעת לפרוטוקול הדיון מיום 24/3/2019, בעמ' 7, מצאתי כי לא כך היו הם הדברים, וכך:
"ש. למה לא יצרת קשר ישיר עם אביך?
ת. פחדתי. איימו שלא אצור קשר, שאוי ואבוי לי אם אצור קשר עם המשפחה. איומים שקיבלתי דרך אנשים שדיברו איתי ואמרו לי שלא לדבר איתם.
ש. לבית המשפט: ממי קיבלת איום ומתי?
ת. אחותי שלחה מייל בו היא כתבה והצגנו אותו, עם אמירות של "לכו לעזאזל, לא רוצים אתכם".
ש. לבית המשפט: מה האיום בזה?
ת. דיברתי עם חבר טוב של ..... שהוא מאוד מכובד בעיניי ואמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו, אז הוא אמר "עזבי, עם .... קשה מאוד לדבר, הוא מאוד עצבני. אני אבדוק איך אפשר לעשות ביניכם איזשהו קשר" והוא לא חזר אלי.
ש. לבית המשפט: שאלתי אותך, בעקבות דברייך כי הושמעו איומים, מי המאיים ומתי. השבת תשובה שניה ולא שמעתי על איום ועל מי המאיים. התואילי לפרט בשנית?
ת. פירטתי לפי מה שהיה. אחותי כתבה לי מכתב ואחותי שלחה לי מיילים.
ש. לבית המשפט: את אומרת שניתקו אותך מאביך ונשאלת מדוע הסכמת לשתף פעולה עם הנתק הזה ואמרת שקיבלת איומים. נשאלת מי איים ומתי ולא קיבלתי תשובה. היו או לא היו איומים ואם כן, אז מה האיומים? וזה שמישהו אומר למישהו בלשון גסה "אל תתקרב", לא אומר שצריך לציית לו, אך אין המדובר באיומים.
ת. איום מבחינתי, כשאומרים "אל תפני אלינו", אני שולחת מתנה ומחזירים ואומרים לי "אוי ואבוי לך אם תפני אלינו", אז אני לא אמורה לרצות אותם כדי לדעת מה האיום ומה יקרה לי. האמת, פחדתי.
ש. לבית המשפט: מישהו מהם הוא אדם אלים, הורשע בעבירה, פעל באלימות?
ת. לא.
ש. לבית המשפט: מישהו מהם הוא איש העולם התחתון?
ת. לא.
ש. לבית המשפט: האם יהיה נכון להגיד שהחלטת לפחד, לנוחותך?
ת. לא אמרתי על אף אחד שהוא אלים, אבל ברגע שאני מנסה ולא מצליחה ואומרים לי לא לפנות, אז אני אומרת או.קי.