94. עוד אומר כי, עצם חזרתו של עו"ד ...., הן בתצהירו והן בעדותו על כך כי למנוח היה חשוב הוספתה של בת זוגו לצוואה, הרי שבהתאם לצוואותיו הקודמות, היא זו שהיתה כמוטבת בטרם הוספה הנתבעת בצוואתו השנייה של המנוח. בצוואתו זו, מבחינת המנוח, הכנסתה של בת זוגו כמוטבת, פירושה אי הורשת כל חלק מעיזבונו לנתבעת. דבר זה אף מקבל חיזוק בכך שלגבי שני המוטבים השניים, היה כנראה ברור למנוח כי אלו נשארו כמוטבים בצוואתו זו.
95. לאחר שבחנתי את כל אלו, אומר כי הנתבעת לא הצליחה לקעקע את עדותו של עו"ד .... בהקשר לבחינת כשירותו ומצבו הרפואי של המנוח לערוך את צוואתו, עת ערך אותה ביום 26/3/2017.
96. לא מצאתי כי עו"ד .... פעל שלא כדין בהקשר לחובתו לבחון כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה, מיהם יורשיו ומהן השלכות עשיית צוואתו על יורשיו, כפי שמתחייב ולא מצאתי כל פגם במהימנות או באמינות גרסתו, שעה שמדובר בעד אובייקטיבי אשר אינו בעל אינטרס בתוצאת ההליך.
97. אבחן כעת את מצבו הרפואי של המנוח בתקופה הסמוכה לעריכת צוואתו, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לתיק.
98. ביום 28/6/2018 הניחה בפני הנתבעת בקשה למתן צווים לקבלת מסמכים רפואיים הנוגעים לעניינו של המנוח, שכן למיטב ידיעתה של הנתבעת, המנוח טופל רפואית גם בחודשים האחרונים בטרם מותו, לרבות המוסדות לחולי נפש. מאלו, סברה הנתבעת כי עולה חשש כבד כי ניתן היה להשפיע על המנוח גם בשל מצבו הרפואי.
99. מכלל אסופת המסמכים הרפואיים שצורפו על ידי הצדדים, כל אחד לפי נוחותו, חלקם עוד משנת 1990, למעלה מעשרים שנים בטרם עריכת צוואותיו הראשונות וכ – 27 שנים בטרם צוואתו האחרונה (ולא מצאתי מה טעם צורפו הם), עולה מאלו הרלוונטיים לשנותיו האחרונות של המנוח כך:
• 12/1/2014 – טיפול תרופתי בהמלצת פסיכיאטר, בעקבותיו כאבי ראש.
• 10/5/2015 – היו הפרעות בדיבור לאור הפסקת חלק מהתרופות.
• 26/5/2016 – היה מטופל במרפאות החוץ ב..... עקב התדרדרות במצבו
הכללי התדרדר מצבו הנפשי, זקוק לתמיכה.
• 11/8/2016 – ביצוע דיאליזה עקב אי ספיקת כליות, מתלונן על בעיית זיכרון
באשר לביצוע פעולות מסויימות. ערני, משתף פעולה...התמצאות
די טובה בזמן מקום ומצב.
• 16/8/2016 – פינוי בעקבות נפילה וחבלה בראש. בהכרה מלאה.....מתמצא בזמן
ובמרחב, מגיב ומתקשר באופן מלא...
• 21/8/2016 – פנייה עצמית לאחר חבלה בעקבות תאונת עבודה, מצב כללי טוב.
• 7/9/2016 – פנייה בעקבות שיחה עם רופא דיאליזה. מרגיש טוב.
• 20/9/2016 - בדיקת סי. טי. לאחר נפילה וחבלה, ממנה עולה – חשיבה וזיכרון
בנורמה, קושי על רקע מתח נפשי ועייפות. מרגיש כבר בשיפור
במצב.
• 22/12/2016 – "סיכום אשפוז בעקבות ביצוע היפוך קצב".
• 30/1/2017 – סחרחורות ונפילות לעיתים בעקבות טיפול דיאליזה ולאחר שבץ
מוחי. ערני, משתף פעולה.
• 2/3/2017 – סיבת ההפנייה – נגע בקצה האף.
• 18/4/2017 – חתימת המנוח על גבי טופס הסכמה להרדמה לפני ניתוח.
• 20/4/2017 – פנייה למיון בעקבות סחרחורת ונפילה. מבדיקה - החולה בהכרה
ומשתף פעולה.
• 21/4/2017 – הגיע למיון על רקע נפילה וחבלה. הגיע לבדו.
• 24/4/2017 – 26/4/2017 – "ריכוז נתונים למטופל" – תלונה עיקרית ישנוני, לא
משתף פעולה, רקע סוציאלי – צלול תפקודי.
• 4/5/2017 – החולה במצב כללי טוב, ללא כאבים, הורדת גבס.
• 6/5/2017 - ניסיון אובדני על ידי בליעת כדורים. לאחר בדיקה ללא סימני
דיכאון מגורי וטיפול פסיכיאטרי בקהילה.
• 8/5/2017 – (ביקור חוזר) חולשה וסחרחורת, הגיע עם בת זוגו, צויין כי בהכרה
מלאה, מצב רגשי תקין ועצמאי, מתמצא ומשתף פעולה. שוחרר
באותו יום.
• 20/6/2017 – "סיכום פטירה" – התקבל עקב אי ספיקה נשימתית כתוצאה מאי
ספיקת כליות תחת דיאליזה.
100. הנתבעת בעדותה לפרוטוקול הדיון מיום 24/3/2019 נשאלה שאלות רבות באשר למצבו הרפואי של אביה המנוח, על בסיס אותם מסמכים רפואיים אותם צירפה היא. וכך, החל בעמ' 11:
"ש. המסמכים שציינתי כעת מוכיחים, לטענתך, שאביך לא יכול היה לכתוב צוואה?
ת. כן. אבי כתב את הצוואה שלו, שינה אותה יותר נכון, רק בסוף ימיו, כשהוא כבר לא היה במצב גופני כמו שצריך.
ש. לבית המשפט: השאלה היתה כיצד יודעים זאת מן המסמך. השאלה היא מה בניירות אומר שאביך היה בלתי כשיר לשנות צוואתו בזמן ששינה אותה?
ת. מבחינה פסיכיאטרית.
ש. לבית המשפט: איפה במסמכים כתוב שמבחינה פסיכיאטרית הוא לא היה מסוגל לשנות את הצוואה?
ת. (מעיינת בנספחים המוגשים לעדה כעת על-ידי עו"ד וייס)
ש. אני מפנה אותך לנספח ט', מסמך משנת 1990.
ת. אני קוראת את נספח ט': "סובל מהפרעה דכאונית, סבר ממשבר, משבר דכאוני, טופל".
ש. לבית המשפט: למה את מסיקה שמי שדכאוני לא יכול לצוות? זה ידע אישי? למה נשללת הזכות לצוות ממי שמדוכא? נדבר על פלוני שרוצה לקפוץ מהגג, מותר לו להותיר צוואה?
ת. מותר, השאלה האם הוא יודע מה הוא כותב. השאלה אם כל מה שהוא עשה בסוף ימיו זה רצונו כשמשך 10 שנים שהוא לא עשה שום דבר.
ש. לבית המשפט: כשאת אומרת שהוא לא היה כשיר פסיכיאטרית, את מסתמכת על העבר הדכאוני שלו?
ת. גם.
ש. לבית המשפט: מה עוד?
ת. עבר דכאוני ומצב רפואי.
ש. לבית המשפט: מה לגבי המצב הרפואי?
ת. הוא היה תלותי ויש מסמכים שמראים שהוא לא זוכר דברים, לא יודע איפה הוא נמצא.
ש. לבית המשפט: מתי זה ביחס לצוואה?
ת. (מעיינת ארוכות) בשנת 2016, רשום פה "עובד 4 שעות ביום ללא פעילות גופנית, מטופל תרופתית ללא הטבה, לחוץ ממצבו, ירידה בזכרון, שוכח מילים".
ש. לבית המשפט: אנשים מתבגרים, אבל למה זה שולל ממנו את הכושר לצוות, לדעתך?
ת. כי אני טוענת שאבא שלי לא היה משנה את הצוואה שלו בצורה כזאת.
ש. לבית המשפט: תיק עזבונות לא מתעסק באמונות פנימיות של אדם ואת רשאית לחשוב, אך אנו שואלים אילו ראיות יש לך ולא הערכות.
ת. הראיות רשומות ומצורפות למסמכים הרפואיים.
............................
ש. זה נכון שהיום, לאחר שהוגשו הראיות, את יודעת שאבא שלך עבד ואני מדגיש, כ..... גם בחודש אפריל, לאחר עריכת הצוואה?
ת. הוא עבד כמה שעות ביום.
ש. כ....?
ת. כ......
ש. ועדיין את עומדת מאחורי הצהרתך שהוא לא יכול היה לעשות פעולות בגפו?
ת. בחודשים האחרונים. אני מדברת על החודשים האחרונים.
ש. חודש אפריל נחשב לחודשים האחרונים לפני פטירתו? זה חודשיים לפני מותו.
ת. נחשב, כן.
ש. אז היום את מאשרת לי שידוע לך שאבא עבד כ..... גם בחודשים האחרונים לחייו?
ת. לא זוכרת בדיוק.
ש. אבל לפני רגע אמרת שכמה שעות ביום.
ת. עוד הפעם, אנו מסתמכים על דברים שהיו כתובים. אני לא יודעת באמת, כי הרי על מסמכים רפואיים אני מתבססת.
ש. איפה כתוב במסמך רפואי שהוא לא היה מסוגל לבצע פעולות בגפו?
ת. (מעיינת) באפריל 2017 יש מסמך אשפוז וכתוב "לא משתף פעולה, לא עונה לשאלות, רק מגיב לפתיחת עיניים",
ש. לבית המשפט: אבל זה באשפוז. השאלה היא מה היה המצב לפני ואחרי האשפוז?
ת. אנו מדברים על זה שזה חודשיים לפני. בחודש מאי 2017 רשום שהיה לו ניסיון אובדני על-ידי בליעת כדורי שינה, ישנוני.
ש. לבית המשפט: זו אפיזודה דכאונית שהיתה לשיטתך?
ת. מדובר על טיפול כרוני בכדורי דיכאון, זה לא משהו שקרה לו רק בחודשיים האחרונים.
ש. לבית המשפט: לאדם דכאוני מותר לצוות?
ת. כן.
ש. לבית המשפט: אם אדם מבין ויודע, גם אם הוא סכיזופרן, הוא רשאי לצוות.
ת. או.קי.
..................................................
ש. את ביקשת וקיבלת, בניגוד לעמדתי, צו למסמכים רפואיים וזאת בלי הגבלה של שנים ועובדה, צירפת משנת 1990. אני מציג לך את נספח 12 לתצהיר של .... – דוח חדר מיום מיום 08.05.2017, תקריאי מה כתוב בבדיקה הגופנית.
ת. (מעיינת) "מתמצא, משתף פעולה".
ש. למה לא צירפת את המסמך הזה לתצהירך?
ת. יש לי פה מסמך גם מאותו תאריך, לא באותו יום – ממאי 2017 ורשום "המנוח לא יכול לטפל בעצמו ואינו מסוגל להסדיר את אופן הטיפול".
ש. ואת זה צירפת?
ת. כן.
ש. זה מה- 06 למאי, יומיים לפני המסמך שהצגתי לך. אני מחדד את השאלה – אם הנחת בפני בית-המשפט את המסמך מה- 06 למאי, איך העזת לא לצרף גם את המסמך מה- 8 במאי?
לבית המשפט: אחדד יותר – אם מדובר על אפיזודה ב- 6 במאי ומצבו השתפר תוך יומיים שזה הגיוני, זה כמעט כמו "אני לא רוצה שתראו משהו". יש לך תשובה לכך?
ת. לא".
101. כעולה מן הממצאים הרפואיים וגם מעדותה של הנתבעת, כפי שמבוססת בעיקרה על המסמכים הרפואיים וגם מסברתה שלה, שהרי בשל הנתק מאביה לא היתה בעלת ידיעה ממשית אודות מצבו הרפואי, המנוח סבל שנים רבות ממצב נפשי, לסירוגין, שהתעצם ו"נרגע" בהתאם לנסיבות חייו ואף כלל ניסיון אובדני. מצבו זה טופל באמצעות טיפול פסיכיאטרי.
102. מעבר לכך, המנוח סבל ממחלות שונות כגון סוכרת, אי ספיקת כליות, מחלות לב, וירידה בלחץ דם אשר גרמה לסחרחורות ונפילות מעת לעת, חלקן הצריכו קבלת טיפול רפואי. על רקע כל אלו מרביתו של התיעוד הרפואי, בפרט בשנים האחרונות.
103. בפסיקה נקבע כי אדם הסובל מבעיה נפשית, ואף אם הגיע עד כדי ניסיון אובדני, לא נשללת זכותו לערוך צוואה כרצונו (ראה: עניין "קרן לבי", לעיל). שלילת הכושר לצוות אינה עניין של מה בכך. הנטל לסתור חזקת כשרות בסיסית זו של אדם לאחר מותו, הינו נטל כבד עד מאוד, ולא די בהעלאת ספקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות (ראה: ע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, מח(1) 022 {פמ"מ – 30/12/1993}).
104. דיכאון מתאר עצב או אבל, אך דיכאון אינו טעם לפסילת צוואתו של מנוח.
כעולה מעדותה של הנתבעת, אף היא סבורה כך.
105. טענה הנתבעת, כי טופס חתימתו של המנוח על הרדמה לפני ניתוח אינו מעיד בהכרח על כשירותו של המנוח, שכן בבתי חולים רבים לא תמיד מקפידים לבדוק כשירות חולה לחתום על טפסי הסכמה מסוג שכזה.
106. דעתי אינה כדעתה. מקרים רבים מובאים בפני בתי המשפט לענייני משפחה, מהם עולה בבירור הן באשר לאוכלוסייה הבוגרת והן לאוכלוסייה הצעירה, כי כאשר עולה הספק בדבר כשרותו של אדם להבין את טיב הפעולות המבוצעות בו, בתי החולים אינם לוקחים סיכון.
אדם החותם על פרוצדורה רפואית, פעולתו זו מעידה על כשירותו, או לפחות כי רופאיו סברו כי הוא כשיר מנטלית לחתום על הסכמה בהבינו את הפעולה וסיכוניה.
107. אומר כי אין לי כל סיבה להניח שאותם רופאים הסכימו לבצע את אותה פעולה רפואית, לאדם שאינו כשיר רפואית ומבין את מהותה של אותה פעולה, בעיקר כאשר לא היה מדובר בפעולה אשר היתה מחוייבת, אותו רגע, להצלת חייו. מה עוד ששלושה ימים לאחר מכן כבר הגיע המנוח למיון בית החולים על רקע נפילה, ביקור שצויין בו כי המנוח הגיע לבדו.
108. סבורני כי הכשירות בחתימה על הסכמה מדעת לפעולה כירורגית כלשהי, עולה על דרגת הכשירות הנדרשת לעריכת צוואה.
109. בעדותה של הנתבעת אין כדי להקים ממצא בדבר אי כשירות המנוח לערוך את צוואתו או כזה אשר מנע ממנו להבין את טיבה של צוואתו. מאידך, גרסתו של עורך הצוואה, עו"ד .... כפי שהובאה, כי המנוח היה עצמאי וצלול בדעתו לעת עריכת הצוואה, לא נסתרה על ידי הנתבעת, לא בעדותה ולא כפי שעלה מהמסמכים הרפואיים.
110. לא מצאתי לא טעם ולא סיבה לסבור כי יש להעלות ספקות בנוגע לאי כשרות המנוח לעת עריכת הצוואה, ושוכנעתי כי צוואתו האחרונה של המנוח נעשתה בזמן שהמנוח היה בכשרות רפואית לערוך את צוואתו זו במועד בו היא נערכה.
השפעה בלתי הוגנת ונטל השכנוע
111. הנתבעת טענה כי צוואתו האחרונה של המנוח נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של מי מילדיו עליו, כשהוא חולה, תלותי, חסר שיקול דעת ומתקשה להבין מה קורה סביבו. חוסר ביטחון ויציבות מהם סבל המנוח גרמו לכך שניתן היה להשפיע עליו בנקל, ובלבד שלא יהא לבד במצבו, בייחוד בחודשי חייו האחרונים, בהם היה גם חולה פיזית, אושפז ונזקק לעזרת ילדיו ובת זוגו, בהם היה תלוי בסיוע יומיומי.
112. צוואת המנוח מיום 26/3/2017 היא צוואה בעדים, והיא עומדת בכל הדרישות הצורניות של צוואה על-פי סעיף 20 לחוק הירושה. הצוואה נכתבה בכתב, יש בה תאריך, יש בה הצהרה של המצווה, יש בה חתימה של המצווה וכן חתימתם של שני עדים.
113. הלכה היא, כי צוואה שלא נפל בה פגם פורמלי ו/או צורני, בחזקת כשרה היא והנטל להוכחת הטענה שצוואה זו דינה להיפסל מחמת שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, או שחתם עליה תחת השפעה בלתי הוגנת, או שהתובע היה מעורב בעשיית הצוואה, מוטל כל כולו על הטוען לכך. (ראה: ע"מ (ת"א) 1242/04 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 23/5/2005}).
114. הנתבעת טענה כי הפסיקה הכירה בארבעה אלמנטים מצטברים כדי לקבוע פסלות צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת (מפנה בסיכומייה לע"א 4902/91), ולפיהם, יש להעביר את נטל השכנוע באמיתות הצוואה והיעדר השפעה בלתי הוגנת למבקש צו הקיום, התובעים בכאן.
115. אומר כי החזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה, תוך שלילת קיומן של אותן נסיבות שהקימו את החזקה, או תוך שלילת קיומה של "אי ההגינות" שבהשפעה חרף קיומן של אותן נסיבות. יחד עם זאת, נטל השכנוע, בסופו של דבר, מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד. הוא זה שצריך לשכנע את בית-המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופשי, אלא על ידי השפעה בלתי הוגנת והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום בהבאת ראיותיו לסתור, נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה. (ראה: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, נה(3) 837 {פמ"מ – 30/4/2001} {להלן: "עניין בוסקילה"}).