43. הוא עוד תיאר שבחודשים הראשונים לאחר פתיחת הסיניון הגיע קהל רחב והיו מכירות טובות, בעקבות עבודת יחסי ציבור שנעשתה על ידי אבי ואביבה ולאחר מכן החלה ירידה בכמות המבקרים וגם בהכנסות. הוא טען שבאותה נקודת זמן היו צריכים את התמיכה שהובטחה להם ע"י עיריית חיפה וצ'מנסקי ובן שחר על מנת שהכנסים והאירועים במקום ייגרמו לעליית כמות המבקרים ואז התברר לו שאין כוונה לסייע אלא יתר על כן שהנהלת המרכז פעלה באופן מכוון למנוע הגעת מבקרים. כדוגמא הוא נתן את אירוע הפסטיגל בשנת 2014. ביחס לגרנית הוא טען שהוא נהג להקשות על פעילות הסיניון. ביחס לחנויותיו הוא טען שהסיניון נסגר באופן כוחני על ידי מת"ם והוא נאלץ לסגור את עסקיו במקום ושנגרם לו נזק של 1.5 מיליון ₪. לאחר החזרת המושכר לידי מת"ם נותרה אחותו במקום שהפעילה חנות לכלי בית והיא לבסוף גם פונתה וסבלה הפסדים.
44. בחקירתו הנגדית הוא תיאר שמבנה המיזם הראשון (בחולון) היה חוסך את פער התיווך כאשר בעל החנות מייבא סחורות ומוכר ישר לצרכן וחוסך שכר תיווך של 30-40 אחוזים לטובת הוצאותיו אך הוא הזכיר שהמיזם לא קם בסופו של דבר (עמ' 29 ש' 22-25). העד הודה שלפני שהחליט להיכנס למרכז הקונגרסים ביקר פעם אחת והייתה לו התרשמות גרועה מאוד (עמ' 30 ש' 30-35) והוא טען שלמרות שהתלהב מהרעיון של המיזם בחיפה לא נכנס כשותף ולקח שלוש חנויות בלבד כיוון שלא היה לו כסף להשקיע, שלדעתו מדובר בצורך במיליונים (עמ' 31 ש' 7-11).
45. העד טען שלמרות שהיה מעורב וגם השקיע מכספו במיזם, לאחר שהסיניון הגיע להפסדים הוא ויתר לאחותו מרצון ושהיא לקחה את האחריות על עצמה שתשלם את החובות (עמ' 33 ש' 24-29). לטענתו מת"ם שיווקו להם מקום שלא היה מתאים למסחר, אלא לתצוגות והופעות ושהמשכירים ידעו מלכתחילה שכל מי שנכנס לשם נכשל ושהמקום היה סגור משך עשרות שנים (עמ' 34 ש' 10-13).
46. הוא נשאל מדוע השקיע כמיליון ₪ במקום ממנו התרשם באופן גרוע כשביקר קודם לחתימת החוזה וענה שהמקום משופץ אבל לא ידע אם מת"ם היה זה שהתחייב לשפץ. הוא גם הודה שלא הגיש תביעה נגד הסיניון כיוון שלא היה את מי לתבוע (לא היו להם אמצעים כספיים) (עמ' 34 ש' 18-34). בהמשך חקירתו הנגדית לב"כ הצדדים השלישיים הוא הודה שהוא רשום כבעל מניות בחברת ידע משחקים (עמ' 36 ש' 11-16).
47. בהמשך חקירתו הוא הבהיר שבמיזם הראשון הוא נתן את הכסף לא לאביבה כהן אלא לגורם אחר ושאביבה נכנסה למיזם בשלב מאוחר יותר (עמ' 37 ש' 17-20) וגם הודה שלא ידע עליה או על ניסיונה בתחום (עמ' 37 ש' 22). הוא תיאר את השלבים של כניסת אביבה למיזם ושהוא דחף לקידומו על ידי כך שחיפש בעל ממון ויכולת כספית ותיאר שהוא הלך איתה לחפש מקומות לפתיחת המיזם כאשר הפרמטרים היו שהוא חייב להיות בעל 3000 מ"ר מרובע ומעלה, במקום נגיש, מכוון לאוכלוסייה בינונית (עמ' 38).