61. החברות בתביעה שכנגד הן חברות מעטים, שהתנהלו כמעין שותפויות, בהן הועסקו בני משפחה של בעלי המניות, ואשר התאפיינו ביחס אישי, בהבנות ברורות בנוגע לחלוקת תפקידי העבודה, בהסכמות שבעל פה בנוגע לאופן ניהול החברה ובעיקר ברמת אמון גבוהה.
62. מהעדויות שנשמעו לפניי, נלמד כי אלי קיבל יד חופשית בכל הקשור בניהול החברה ובקבלת החלטות עסקיות, וכי למרות שלברוך ולאדם היו זכויות חתימה בחברה, הם סמכו על אלי ב"עיניים עצומות" וחתמו על כל מסמך שנתבקשו מבלי לשאול שאלות, כמו גם לקחו הלוואות והזרימו כספים על פי החלטתו והנחיותיו, מבלי שבדקו את הוצאות והתחייבויות החברות (ראו למשל, בעמ' 372, 374, 382, 539, 541 ו- 546 לפרוטוקול). ראיות אלה אף נתמכו בהתרשמותי מאישיותם והתנהלותם השונה של הצדדים אשר בלטה במהלך הופעתם לפניי – היותו של אלי איש ממולח ובעל יכולת אנליטית ומניפולטיבית ברמה גבוהה אל מול התנהלות פסיבית ומאוד בלתי מורכבת או מתוחכמת של יתר בעלי המניות.
63. כך היה עד שנת 2013, אז חל מפנה במערכת היחסים שבין הצדדים, בעקבות דרישתו של אלי להזרמת כספים נוספת בסך של מיליון ₪, אשר חייבה את הצדדים ליטול ערבויות אישיות והתחייבויות נוספות, וזאת לאחר שחצי שנה לפני כן העבירו לקופת המוסך סכום בסך 150,000 ₪ (סעיפים 27-19 לתצהיר ברוך; סעיפים 33-22 לתצהיר אדם). כפי שכבר נכתב בפרק העובדות, באותו שלב הזמינו אדם וברוך ביקורת חשבונאית מסודרת לחשבונות החברות וממצאי הבדיקה העלו התנהלות כספית פסולה.
64. אין לקבל את טענת אלי, לפיה ביסוד הסכסוך מחלוקת אחרת. טענתו, לפיה אדם יצר את הסכסוך בשל עניינים הנוגעים לרכבה של אשתו לא הוכחה, לא נתמכה בכל ראיה, ולא הועלתה במסגרת חילופי המכתבים בין אדם לאלי שנכתבו בזמן אמת, סמוך למועד פרוץ הסכסוך, ואשר תכנם מלמד כי מקור הסכסוך הוא גילויו של אדם כי החברות מתנהלות שלא כדין (נספחים ג' –ו' לתצהיר אלי וראו גם חקירתה של יונה בעניין זה, בעמ' 223, 227- 228 לפרוטוקול).
65. החברות טוענות בכתב התביעה שכנגד כי למדו מתוך הבירורים שערכו כי אלי מעל בכספי החברה ונהג בה כבתוך שלו. אלי, כאמור, דחה טענות אלו, וטען כי ככל שנעשה שימוש בכספי החברות הרי שהוא נעשה לצרכיהן, בידיעת ובהסכמת אדם וברוך. בהתאם להחלטת בית המשפט בחן המומחה לזר את המחלוקות שבין הצדדים בעניינים אלו, וטענות אלו גם נדונו ונחקרו בהליך ההוכחות שנוהל לפניי.
66. בתום הליך ההוכחות הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. בסיכומים שהוגשו מטעם החברות, נזנחו מרבית מהטענות שהועלו על ידן בכתב התביעה שכנגד, לגבי שימושים פרטיים בכספי החברות, והן מיקדו טענותיהן בחמישה רכיבים עיקריים, אשר לטענתן עמדו בנטל להוכיח, והם: שימוש שלא כדין בכרטיסי האשראי של החברות; רכישת חופשות ונופשונים על חשבון החברות; רכישות פרטיות נוספות על חשבון החברות – כגון מנוי בחדר כושר, רכישת אופניים ועוד; ביצוע עבודות שיפוצים ובנייה בביתו של אלי על חשבון החברות; ומשיכת תגמולי מילואים שלא כדין (סעיף 22 לסיכומי החברות).
67. כידוע, משזנחו בעלי הדין טענותיהם – אם במכוון ואם בשל שגגה - אין להידרש עליהם - ודינן להידחות (ראו למשל, ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, מט(2) 102 (1995); ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל, פסקה 88 לפסק דינו של מלצר (פורסם בנבו, 2.4.2012)).
אשר על כן, אפנה להלן לבחון את חמש הסוגיות שנותרו במחלוקת, תוך הצגת טענות הצדדים, הראיות שהוצגו בעניין זה וממצאיו של לזר בסוגיה.
א. כרטיסי האשראי
68. לטענת החברות, אלי עשה שימוש בכרטיסי האשראי של החברות לצרכים אישיים שלו ושל בני משפחתו, כגון רכישת מזון במרכולים, ארוחות במסעדות, תדלוק מכוניות בני המשפחה, קניית ציוד אישי כגון ביגוד, ספרים ועוד, בסך כולל של 792,208 ₪.
69. בהקשר זה נטען, שלכל אחד מבעלי המניות הונפק כרטיס אשראי על שמו. כרטיסי אשראי אלו היו תמיד תחת אחזקתו של אלי, והשימוש בהם נעשה על ידו או על ידי מי מטעמו. החברות טענו שלאדם ולברוך לא הייתה גישה לכרטיסי האשראי והם לא עשו שימוש בהם (סעיף 18 לתצהיר אדם; סעיף 15 (כ"ו) לתצהירו של ברוך; וכן עמ' 441-440 ו- 597 לפרו').
70. אלי דחה את טענות החברות. לטענתו, כל הרכישות נעשו אך ורק לצרכי המוסך, בידיעת ובהסכמת אדם וברוך (סעיף 74 לתצהיר אלי; וראו גם, בעמ' 113 לפרוטוקול). אלי טען כי בעלי המניות היו נוהגים לרכוש מצרכים לטובת עובדי המוסך. אלי הכחיש בתוקף שהחזיק או עשה שימוש בכרטיסי האשראי שהונפקו על שמם של אדם וברוך, וטען כי כל הרכישות שבוצעו עם כרטיסים אלו נעשה על ידם או על ידי מי מטעמם (ראו גם, עמ' 120 לפרוטוקול).
הוצאות כיבוד
71. אלי הודה בתצהירו כי בהתאם לנוהג שהיה קיים בחברות, נעשה שימוש בכרטיס האשראי של החברות לרכישת מוצרי מזון וכיבוד לרווחת עובדי המוסך. לעניין זה ראו בעמ' 22 לתצהיר:
"... בהתאם לנוהג שהיה קיים במוסך משך שנים, היו בעלי המניות רוכשים מדי יום ממקומות שונים, באמצעות כרטיסי האשראי שלהם (כל פעם מישהו אחר) או מכספי הקופה הקטנה, ארוחות בוקר ו/או ארוחות צהריים לכל עובדי המוסך, לרבות הפקידות (כ-17 עובדים בזמנים הרלוונטים) ובעלי המניות. בשלב מאוחר יותר, הזמינו בעלי המניות, מדי יום ביומו, ממקומות שונים, אוכל ושתיה עבורם ועבור הפקידות בלבד, ובימי שישי נקנה אוכל ושתייה אף בעבור כלל העובדים במוסך..."
אלי חזר על דברים אלו בחקירתו הנגדית וטען שמדובר בנוהג שהיה מקובל אצל כל בעלי המניות:
"ברוך היה מתחיל את הארוחות שלו בשבע בבוקר בקפה של תחנת הדלק של יעד. בשמונה וחצי בסיבוב של הטסטים הוא נכנס לטאבון להביא בייגלה. בשעה אחת עשרה וחצי הוא היה מאוד רעב והיה מתחיל לשאול איפה הסנדוויצ'ים. כולנו אכלנו, אף אחד לא הסתכל בצלחת של השני שלושים שנה. עובדה שעד הרגע של 2013 לא הייתה שום טענה בעניין הזה, אלא הדברים התנהלו בצורה הזו. תקין או לא זה עניין אחר".
[עמ' 114 לפרוטוקול]
72. עם זאת, אלי היה מאוד מעורפל בנוגע ל"נוהג", ולא ידע לתת הסברים ברורים בנוגע אליו.
"אין נוהל. לכולם היו כרטיסי אשראי ששייכים למוסך מוניטין וכל מי שהיה צריך משהו היה קונה. בהשתדלות שזה יהיה למוסך בלבד"
[עמ' 113 לפרוטוקול]
73. אדם וברוך דחו במפורש את טענות אלי, וטענו כי לא הסכימו שאלי ומשפחתו ירכשו מצרכי מזון, לצרכיהם הפרטיים, בשווי של מאות שקלים, על חשבון המוסך (ראו למשל, סעיף 53 לתצהיר ברוך). ברוך עמד בחקירתו הנגדית, על כך שלא ידע שאלי קונה מזון על חשבון המוסך, כי לא הייתה הסכמה כזו וכי הוא עצמו קנה כריכים מכספו הפרטי מ"בחורות שהיו עוברות שמה עם הסנדוויצ'ים" (עמ' 608 לפרוטוקול; וראו גם חקירת אדם בעמ' 444 לפרוטוקול).
74. מהעדויות שנשמעו לפניי עלה כי במוסך הייתה עמדת קפה ומקרר קטן, שבו היו מצרכים בסיסיים כגון קפה, תה, סוכר, לחם, גבינה, חומוס, נקניק וכיו"ב מצרכים (ראו למשל, עמ' 489 לפרוטוקול; וראו גם סעיף 53 (ח) לתצהיר ברוך).
75. סמדר, אשר שימשה כפקידת קבלה במוסך והייתה אחראית על הקופה הקטנה, העידה כי רק אלי ונאוה עשו שימוש במוצרים אלו ולא יתר העובדים, כי לעיתים רחוקות הוצע גם לה על ידי נאווה להכין כריך מאותם מצרכים, ולפעמים אף נשלחה לקנות מצרכים אלו על חשבון המוסך באמצעות כרטיס האשראי של המוסך (עמ' 491-490 ו -498 לפרוטוקול). מעדותה עלה כי סברה שמצרכים אלו לא נועדו לשמש את כלל העובדים אלא רק את בני הזוג לביא ובני משפחתם.
76. עדותה של סמדר חוזקה בעדותו של עודד, אשר טען בחקירתו כי אדם היה מביא אוכל מהבית ורק אלי נהג להכין סנדוויצי'ם במטבחון של המוסך (עמ' 216 לפרוטוקול). גם הייתם שהובא לעדות מטעם אלי טען כי "לעובדים לא היו הטבות, לא היו אוכלים אף פעם", וכי במהלך תקופת עבודתו לא היו מביאים מצרכים מהסופר בשווי של 300 ₪ (עמ' 77-76 לפרוטוקול).
77. בכל הנוגע לארוחות צהרים שהוזמנו על חשבון המוסך ממסעדות המצויות בקרבת מקום, טען הייתם כי הוא מעולם לא קיבל אוכל ממסעדות על חשבון המוסך וכי למיטב ידיעתו גם לא יתר העובדים (עמ' 76 לפרוטוקול). למעט בימי שישי, בהם נעשתה ארוחה משותפת של העובדים ובעלי המניות, במהלכה היו אוכלים חומוס ושקשוקות שנרכשו בטירה על חשבון המוסך (עמ' 73-72 לפרוטוקול).
78. כך גם עלה מעדותה של סמדר, לפיה אלי ונאווה היו מרבים להזמין אוכל ממסעדות בחוץ, אך ורק עבור עצמם ולא עבור יתר העובדים (עמ' 492 לפרוטוקול) וכי בימי שישי היה המוסך רוכש לעובדים חומוס על חשבונו (עמ' 490 לפרוטוקול).
79. מעדויות העובדים, אותן מצאתי מהימנות, עלתה תמונה ברורה לפיה אלי ונאוה נהגו לקנות אוכל ומצרכי מזון שצרכו במוסך לשימושם הפרטי. בכך תמיכה בעדויות אדם וברוך ובתביעה הנגדית, ואף שלילה של טענות אלי לפיהן רכישת מצרכי המזון נעשתה בהסכמה ולטובת שימוש כל עובדי המוסך. טענה זו, אשר נמצאה בלתי אמינה, מוכיחה כי מצרכי המזון שצרכו בני משפחת לביא הוצאו, לפחות בחלקם, מחשבון החברות, ואף כי הוצאה פרטית זו לא היתה בהסכמת יתר בעלי המניות (שכן אם היתה מוסכמת לא היה צורך בהצגת גרסה שקרית לפיה כל העובדים נהנו מהוצאה זו).
80. אלא, שלשם הוכחת התביעה הנגדית, על סכומיה, היה על החברות להוכיח בנטל הוכחה מוגבר אלו מצרכים נקנו מכספי החברות שלא כדין ובאלו סכומים. כפי שיובהר להלן, החברות לא עמדו בנטל זה.
81. החברות ביקשו להוכיח את טענת רכישת מוצרי המזון, באמצעות נספח 10 לתצהירו של יוסי, שהוא טבלת אקסל, שכונתה "דוח שימוש כרטיס אשראי". טבלת האקסל מנתה 3242 שורות, וכללה רכישות רבות, שבוצעו לכאורה על ידי אלי, מכרטיסי האשראי של החברות או מכספי קופה קטנה, בתקופה שבין 29.4.2004 ועד ליום 1.10.2013. כמו כן, צירפה החברה כרך אסמכתאות, הכולל קבלות ופירוט של חלק מההוצאות המפורטות בטבלה (ראו גם, נספח 11 לתצהיר יוסי).
82. לטענת יוסי בתצהירו, קובץ האקסל הוכן "על בסיס חשבוניות וסכומן של החיובים שחויב המוסך בעקבות שימוש בכרטיסי אשראי או משיכת מזומן שנזקפה לחובת הקופה הקטנה", תוך מיפוי כל הרכישות שאינן רכישות מובהקות של המוסך (סע' 29 - 30 לתצהיר יוסי). מחקירתו של יוסי עלה כי נקודת המוצא במיפוי הנתונים הייתה שבחזקת אלי היו כל כרטיסי האשראי, ועל כן יש לשייך את כל החשבוניות השנויות במחלוקת אליו (עמ' 262 ו- 265 לפרוטוקול).
83. אולם, לא רק שנקודת מוצא זו לא הוכחה, בוודאי שלא ברמה הדרושה בנסיבות העניין, אלא שהתברר כי נפלו טעויות רבות ואי דיוקים בטבלה שהוכנה על ידי יוסי, בהן אף הודה, באופן שמונעים הסקת מסקנות חד משמעיות על פיה.
84. כך למשל, התברר כי קבלה בסך 10.36 ₪ נרשמה בטעות בטבלה בסך של 1036 ₪ (עמ' 287- 290 לפרוטוקול); כי שורות רבות המצויות בטבלת האקסל, מופיעות ללא כל אסמכתא לצידן (כך למשל, לא הוגשו אסמכתאות מהשנים 2006-2004, המופיעות בטבלה) או כי חלק מהקבלות שצורפו שולמו באמצעות כרטיסי אשראי שאינם משויכים לחשבון העסקי של החברות (ראו, עמ' 286-285 ו- 288 לפרוטוקול).
85. גם רו"ח בר און הודה במהלך חקירתו הנגדית כי טבלת האקסל שהוגשה לבית המשפט אינה מדויקת, כי לא ראה אסמכתאות הקשורות לטבלה משנת 2004-2006 ומשנת 2013 ואילך, וכי לא יכול לומר בוודאות כי כל הרכישות המופיעות בטבלת האקסל בוצעו על ידי אלי לצרכיו האישיים (ראו, עמ' 523-521 ו- 525 לפרוטוקול).
86. גם מיתר העדויות שנשמעו לפניי מצאתי כי לא ניתן לקבוע בוודאות הדרושה שכל הרכישות המפורטות בטבלת האקסל, לרבות אותן הוצאות הנחזות לפרטיות, הן רכישות שבוצעו על ידי אלי על חשבון המוסך (וראו למשל, עדותה של סמדר בעמ' 500-499 לפרוטוקול; ועדותו של הברמן בעניין זה בעמ' 52-51 לפרוטוקול).
87. גם אדם נאלץ להודות בכך במהלך חקירתו הנגדית (ראו למשל, עמ' 458-457 לפרוטוקול; וכן בעמ' 456 - 457 בקשר עם החשבונית של הגרופון, שם הודה כי לא ברור מאיזה כרטיס אשראי נרכש ומי רכש אותה). וראו גם, את שנאמר על ידו במהלך חקירתו הנגדית, בעמ' 460 לפרוטוקול:
"ש. אלי, אוקי. מי קנה את הפריטים האלה בקבלה שצירפת?
ת. מה זה הדברים האלה? תחתוני בוקסר? אני לא יודע לענות לך. פה זה כתוב, אז תגיד לי, אז אני אענה. לא כתוב אל תיתן לי לחפש כי באמת חבל על הזמן.
ש. זו בדיוק הנקודה, מר שיינר, שכל המסמכים שצירפתם אי אפשר להראות באף מסמך שזה נקנה על ידי אלי, ולא שזה נקנה לצרכיו הפרטיים. גם אתה לא יכול לאשר לי שמי שקיבל את ה-299 שקל מהקופה הקטנה זה היה אלי, נכון?
ת. אבל אתה תסכים איתי שמי ששלט על הנושא של התשלומים, על ההכנסות והוצאות במוסך, זה היה המשרד וזה היה בפיקוחו של אלי.
ש. ויש מנהלת משרד, שזו היתה עדנה וזו היתה דפנה, ואתה יכול להגיד לי באופן וודאי שה-299 שקל שהאלה,
ת. גם דפנה,
ש. שניה, אני אסיים את השאלה, שה-299 שקל האלה, מהקבלה שאתה צירפת, הגיעו לכיס של אלי, אתה יכול להגיד לי את זה בוודאות?
ת. אני לא יכול להגיד את זה בוודאות."
88. יתרה מכך, החברות אשר טענו כי מעשי המרמה התרחשו באמצעות בני משפחתו של אלי, נמנעו מלזמן לעדות מישהו מבני המשפחה, לרבות את אשתו אשר כלפיה הופנו האשמות ספציפיות (וראו, עמ' 133-132 לפרוטוקול). כידוע, הימנעותו של בעל דין מהבאת עדים רלבנטיים, אשר היו עשויים לתמוך בגרסתו, ללא הסבר המניח את הדעת, פועלת לחובתו, ומקימה חזקה לפיה יש באותן עדויות כדי לפעול כנגדו.