30. הנתבעים והחברות הגישו כתבי הגנה, בהם דחו את כל הנטען בתביעה. לטענתם, מקור הסכסוך הוא גילוי דבר מעילת אלי בתפקידו כמנכ"ל החברות. בהקשר זה נטען, כי הנתבעים סמכו בעיניים עצומות על אלי ונתנו בו אמון מלא. חשדם בדבר אי סדרים בהתנהלות המוסך, התעורר לאחר שאלי פנה אליהם בדרישה למשכן את המוסך, בטענה שהחברה עומדת לפני קריסה, וזאת לאחר שרק חצי שנה לפני כן הזרימו לחברה את כספי פיצויים בסך 150,000 ₪ אשר הגיעו להם.
31. הנתבעים פנו להברמן אשר שימש כמנהל החשבונות של החברות לקבלת מענה אך זה סירב לשתף איתם פעולה ואף דרש מהם תשלום נוסף לשם כך. בנסיבות אלו, נטען, הם נאלצו לפנות לרו"ח בר און לצורך בדיקת מצבו הכספי של המוסך.
32. בבדיקה התברר לנתבעים כי אלי ומקורביו עושים בחברות כבשלהם, תוך נטילת כספים רבים מקופת החברות לצרכיהם הפרטיים, שלא כדין, ותוך הפרת חובת האמון כלפיהם וכלפי החברות. הנתבעים טענו, כי אלי הסתיר מפניהם את התנהלותו הפסולה, בין השאר באמצעות איחוד כרטסת החו"ז, וזו בוצעה ללא הסכמתם או ידיעתם, תוך ניצול אמונם.
בנסיבות אלו, נטען, לא הייתה ברירה אלא להדיח את אלי מתפקידו כמנכ"ל החברות ולמנוע ממנו גישה אליהן. משכך, נטען, אין מדובר בהתנהגות המהווה קיפוח.
33. עוד נטען, כי ההטבות שסופקו הגיעו לעובדים ולא לבעלי מניות. על כן, משעה שאלי פוטר מעבודתו אינו זכאי לקבל הטבות אלו יותר. כן נטען, כי אף אחד לא זכאי לדמי שכירות, מאחר שההלוואות מוחזרות לבנק ממנו נלקחה המשכנתא וכי התשלום שניתן לאדם וברוך ניתן בגין עבודתם. כן נטען כי אלי הוא זה שהורה על הפסקת החזר ההלוואות האישיות שנלקחו לטובת החברה.
התביעה שכנגד:
34. החברות הגישו תביעה כספית נגד אלי בסך של 2,998,178 ₪. לטענת החברות, בתמצית, אלי פעל בניגוד לטובתן, עת שלח ידו בכספי החברות, ועשה בהן כבתוך שלו. התנהלות פסולה זו, המכונה על ידן "מעילה", החלה בשנת 2006, לאחר עזיבתה של עדנה, ובאה בעיקר לידי ביטוי, במשיכת כספים באמצעות כרטיס האשראי של החברות לצרכיו האישיים ולצורכי משפחתו; ברכישות פרטיות ש"הועמסו" על המוסך; בעריכת ביטוחים על חשבון המוסך; במשיכת כספי תגמולי מילואים שהתקבלו ממוסד ביטוח לאומי; במשיכת שכר גבוהה מהמוסכם במטרה לקבל החזר מס מוגבר; ועוד.
35. באשר לשימוש בכרטיסי האשראי לצרכים פרטיים, טענו החברות כי כרטיסי האשראי היו תמיד תחת אחזקתו של אלי, ולאיש זולתו לא היה גישה אליהם. החברות צירפו פירוט כרטיסי האשראי, שלשיטתן מלמד כי אלי רכש באמצעות כרטיס האשראי של המוסך, מצרכים רבים לשימושו הפרטי (כגון - מוצרי מזון, תחבושות אישיות, ביגוד, דלק וכיו"ב), חבילות נופש בחו"ל עבורו ועבור בני משפחתו, מנוי בחדר כושר ועוד.
36. באשר לרכישות פרטיות שביצע אלי והוצאותיהן "הועמסו" על חשבון המוסך, צוין כי אלי ביצע שיפוצים בביתו הפרטי והעמיס הוצאה זו על חשבון המוסך; כי אלי רכש אופניים פרטיות ותיקן אותם על חשבון המוסך; וכי אלי רכש על חשבון המוסך, מכונות קפה, מכונת שטיפה ניידת, מיני רויאל בר מים, אלקטרה בר מים, תמי 4 בר מים ועוד.
37. החברות טענו כי אלי עשה "קומבינה" עם עיתון צומת השרון, על פיה היה נוהג "לנפח" את חשבונות הפרסום בתמורה לקבלת נופשונים לו ולבני משפחתו. כך גם נטען כי אלי היה נוהג למשוך את תגמולי המילואים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי בנוסף למשכורתו החודשית; וכי אלי משך לעצמו משכורת גבוהה יותר מזו שהוסכם על ידם, וכתוצאה מכך הפריש תשלומי מס בסכומים גבוהים מהנדרש לו במטרה לקבל החזר מס של מאות אלפי שקלים לכיסו הפרטי.
38. עוד נטען, כי אלי ערך ביטוחי חיים וביטוחי רכבים לו ולבני משפחתו על חשבון המוסך בסכום של כ- 100,000 ₪; כי אלי רכש על חשבון החברה כלי רכב בעלות של 70,000 ₪ וכן העביר בעלות מרכב שהיה רשום על שמו של אדם ותיקן אותו על חשבון המוסך. עוד נטען כי אלי לקח לרשותו רכב של לקוח המוסך אשר לא שילם עבור התיקון.
39. לטענת החברות, כתוצאה מאי שיתוף פעולה של אלי בהליך משפטי שהתנהל מול חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון") לבין המוסך, נאלץ האחרון לשלם סך של כ- 26,000 ₪. החברות אף טענו כי דרך ניהולו של אלי, חייבה את המוסך ליטול הלוואות ולנצל עד תום את תקרת האשראי, וגרמה לנזקי ריבית. לבסוף נטען, כי התנהגותו האלימה של אלי גרמה לחברות נזקים נוספים כגון נזק למחשבים ולמצלמות.
40. החברות טוענות כי המעילה של אלי נעשתה בדרכי תחבולה ומרמה, כגון באמצעות איחוד כרטסת החו"ז של בעלי המניות, כדי לא לאפשר ייחוס חובות ובאמצעות העסקת אנשי שלומו, הנותנים דין וחשבון רק לו. מעילה זו בכספי החברות, בוצעה על ידי אלי או מי מטעמו, והובילה אותן לסכנה ממשית של קריסה כלכלית.
41. אלי הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד, בו דחה את כל הנטען בה. לטענתו, כל מטרת התביעה הכספית היא להוות משקל נגד טענותיו התקפות בכתב התביעה העיקרית.
42. טענתו העיקרית של אלי היא שכל הפעולות אשר בוצעו על ידו בקשר עם ניהול החברות נעשו בידיעת ובהסכמת בעלי המניות, ובכלל זאת הגדלת מסגרת האשראי, נטילת הלוואות וכיו"ב. כך למשל, לצורך ביצוע פעולה כספית בחברות נדרשו חתימה של שני בעלי מניות. משכך, כל ההמחאות שהוצאו על ידי החברות היו חתומות על ידי שני בעלי מניות.
43. בכל הנוגע לכרטיסי האשראי, טען אלי כי לכל אחד מבעלי המניות הונפק כרטיס אשראי על שמו. לטענת אלי, כל הרכישות שבוצעו באמצעות כרטיס האשראי שלו נעשו לצרכי המוסך בלבד, בידיעתם המלאה ובהסכמתם המפורשת של ברוך ושל אדם. אלי לא ביצע רכישות בכרטיסי האשראי של אדם או ברוך, ורכישות אלו נעשו על ידם בלבד או על ידי אחד העובדים אשר התבקש על ידם לעשות כן. הטענה כאילו לאדם ולברוך לא הייתה גישה לכרטיסי האשראי היא טענה שקרית.
44. לטענתו, בהתאם לנוהג שהיה קיים במוסך, היו בעלי המניות רוכשים מדי יום, ממקומות שונים, באמצעות כרטיסי האשראי שלהם או מכספי הקופה הקטנה ארוחת בוקר או ארוחת צהריים להם ולפקידות. בימי שישי היו קונים אוכל עבור כל עובדי המוסך. כמו כן, מדי שנה היה מתקיים אירוע גיבוש באחד מהבתים של בעלי המניות ומעת לעת היו עורכים במוסך הרמת כוסית לציון חגים וימי הולדת. הכיבוד בגין אירועים אלו נרכשו באמצעות כרטיסי האשראי, כאשר בכל פעם נעשה שימוש בכרטיס אשראי אחר כדי לנצל באופן מקסימלי את מסגרת האשראי.
45. גם תשלומי הדלק של הרכבים החלופיים שהועמדו על ידי המוסך עבור לקוחותיו וכן תשלומי העבודה של רכבו של מנהל העבודה במוסך שולמו באמצעות כרטיסי האשראי של בעלי המניות (לרבות בתקופה שבה היו דלקנים ברכבים) או מכספי קופה קטנה.
46. באשר לביטוחים, טען אלי כי לכל בעלי המניות בחברה היו ביטוחים על חשבון החברה, לרבות ביטוחי רכב, ביטוחי בריאות, ביטוח חיים עבור ועבור בנות זוגם. כמו כן, החברה ערכה על חשבונה ביטוחי בריאות, ביטוח מנהלים והפרשות לפנסיה לכל עובדיה. הואיל וילדיו של אלי עבדו בחברה (הבן ניב והבת גל), ערכה החברה עבורם ביטוחים על חשבונה. בהקשר זה אף צוין, כי החברה המשיכה לשלם את הביטוחים עבור גל גם לאחר סיום העסקתה בעבודה וזאת באישור ובהסכמת אדם וברוך. הסכמה דומה ניתנה גם לברוך לתבוע את הביטוח בגין צינתורים שעבר והפקדת כספי הביטוח שהתקבלו לחשבונו האישי ולא לחשבון החברה.
47. בכל הנוגע לרשויות המס, נטען כי בהתאם להסכמות השכר בין הצדדים היה זכאי אלי במשכורת נטו של 7,000 ₪. ממשכורת זו בוצעו כל ההפרשות הסוציאליות. אלי דחה בתוקף את הטענה כי קיבל החזר מס של מאות אלפי שקלים.
48. באשר לטענות החברות בדבר תגמולי המילואים נטען כי בין בעלי המניות הייתה הסכמה כי אלי מקבל את ימי המילואים ששולמו לו בנוסף למשכורתו החודשית. לטענתו הסכמה דומה הייתה גם עם ברוך, לפיה הוא מקבל שכר גם בימים בהם הוא נעדר מהעבודה. בכל מקרה, נטען כי סכום תגמולי המילואים לא מסתכם בסכום הפיצוי שנתבע.
49. באשר לטענות החברות בדבר רכישות ושיפוצים פרטיים שנעשו על חשבון החברות, טוען אלי כי המזגנים שנרכשו בכספי המוסך הותקנו במשרד הקבלה ובחדר הלקוחות של המוסך ולא בבית הפרטי של אלי. גם עבודות פתיחת הגלריה והתקנת המדרגות בוצעו במוסך ולא בביתו של אלי.
50. בכל הנוגע לפעולות בניית הסכך ועבודות האלומיניום שבוצעו בקשר אליו, נטען כי עבודות אלו נעשו בידיעתם ובהסכמתם המלאה של אדם וברוך בזמן אמת, וכי בסיומה ביצעו הצדדים התחשבנות כספית. בהקשר זה נטען, כי בין בעלי המניות הייתה הסכמה לפיה היה רשאי כל אחד מבעלי המניות לבצע רכישות פרטיות ו/או עבודות פרטיות על חשבון החברה, וזאת על מנת לחסוך את רכיב המע"מ וכדי שיהיה ניתן להכיר בה כהוצאה של החברה. בהמשך היו עושים בעלי המניות מעת לעת התחשבנויות כספיות וקיזוזים.
51. באשר לטענות החברות בדבר רכבים, נטען כי בהתאם להסכמות הצדדים מכרו בעלי המניות את הרכבים שהיו בבעלותם ותחתם רכשו ברכבים חדשים, כאשר החברה נשאה בגובה ההפרש שהיה דרוש להשלמה. אלי דוחה את כל יתר טענותיהן של החברות ביחס לרכבים, לרבות הטענה כי העביר בעלות מרכב שהיה רשום על שמו של אדם ללא הסכמתו, ומבלי שקיבל על כך תמורה. אלי גם טען שאין היגיון בטענה כאילו לקח לרשותו רכב של לקוח המוסך אשר לא שילם עבור התיקון, וכי אם היה בכך אמת אז לקוח החברות היה מגיש מזמן תביעה בגין כך.
52. אלי דחה את טענות החברות בכל הנוגע להליך המשפטי שהתנהל מול פלאפון. לטענתו, החברה הורתה על הפסקת התשלומים לפלאפון עקב גביית יתר מצידה. באותה עת נותרו חיובים על המכשירים עצמם אשר היו בשימוש בעלי המניות ובנות זוגם ועל כן הגישה פלאפון תביעה כנגדה. בסיום העסקתו העביר אלי חפיפה מסודרת ליוסי בה פירט גם לגבי ההליך מול פלאפון. עם זאת, בעקבות הסלמת הסכסוך בין הצדדים, בחר אלי להתרחק מהחברות ומניהולן. לאחר קבלת המכתב מאת עו"ד לביא בדבר אי יכולת החברה להתגונן כיאות, יצר ב"כ של אלי קשר עימה והבהיר את הדרוש הבהרה. ככל שסברה ב"כ החברות כי בידה טענות הגנה טובות לא הייתה חותמת על הסכם פשרה, ללא כל קשר לאלי.
53. באשר לטענות החברות בדבר נזק שנגרם למחשבים ולמצלמות המוסך, נטען כי אלי לקח את המחשב שהיה מחובר למצלמות המוסך הואיל ולשיטתו היו בו חומרים מפלילים על ברוך ואדם, בה הם נראים משתפים פעולה לגרום נזק האופנוע של אלי. אלי טוען כי לא נגרם כל נזק למצלמות המוסך. אלי גם דוחה את טענות החברה לנזקי ריבית ומציין כי אפילו לא צורף תחשיב ריבית מסודר המפרט את דרך ואופן חישוב הסכום.
54. נוסף לכך, טוען אלי כי ההחלטה לאחד את כרטיסי החו"ז הייתה החלטה משותפת של כל בעלי המניות וכך הם נהגו במשך שנים, במהלכם חתמו על הדוחות הכספיים והיו מעודכנים בנוגע למצבן הכספי של החברות. אלי דחה את הטענה כי הוא מינה את אנשי שלומו לתפקיד, וטען כי אין לו היכרות מוקדמת עם אף אחד מאנשי המקצוע שליוו את החברות וכולם נבחרו על ידי בעלי המניות בפה אחד.
תמצית ההליך הדיוני
55. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, רו"ח אורי לזר (להלן: "המומחה לזר"), על מנת שיבדוק את "הטענות ההדדיות של הצדדים בענייני התנהלות החברה, יעריך את שוויה ויבדוק עם הצדדים אפשרות להיפרדות במנגנון מוסכם" ויפעל גם כמגשר (החלטות מיום 25.11.2013 ומיום 12.12.2013 וכן הודעת ב"כ הצדדים מיום 10.12.2013, בה הגדירו את גבולות סמכויותיו של המומחה).
56. ביום 12.2.2015 הגיש המומחה לזר חוות דעת, שבה העריך את שווי החברות (להלן: "חוות הדעת בעניין הערכת השווי"). חוות הדעת בעניין הערכת השווי התבססה בין היתר על חוות דעת שמאית שערך מר אלירם ליפה (להלן: "ליפה"), אשר צורפה כנספח ב' לה.
57. בהתאם להחלטות בית המשפט, ניהלו הצדדים הליך גישור לפני המומחה לזר, ולאחר שהמגשר הודיע כי הליך הגישור לא צלח, הוגשה ביום 10.5.2016 חוות דעת משלימה של לזר שבחנה את טענות הצדדים בתביעה שכנגד (להלן: "חוות דעת לזר"; ראו בעניין זה גם, החלטות בית המשפט מיום 6.4.2014 ומיום 14.6.2015 וכן הודעת המגשר מיום 24.3.2016).
58. לאחר הגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד, התקיימו שישה דיוני הוכחות, במהלכם העידו מטעם התובע – התובע עצמו, הברמן ששימש בתקופה הרלבנטית לתביעה כמנהל החשבונות של החברות ומר חג' הייתם יחיא ששימש כמנהל העבודה במוסך בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן: "הייתם"); ומטעם הנתבעים העידו – שלושת הנתבעים עצמם - אדם, ברוך ועדנה, יוסי שמונה למנכ"ל החברות במקום אלי, הגב' יונה שרייר אשתו של אדם (להלן: "יונה"), הגב' סמדר אביב המשמשת כפקידת קבלה במוסך החל משנת 2011 (להלן: "סמדר"); ואברהם עודד מחסנאי במוסך (להלן: "עודד").
59. במהלך ההליך נעשו ניסיונות רבים ליישוב הסכסוך ולאיתור מנגנון היפרדות מוסכם. מעת לעת הגיעו הצדדים להסכמות עקרוניות אך אלו לא הבשילו לכדי פשרה. גם בית משפט זה ניסה לסייע לצדדים להגיע לפתרון מוסכם, אך גם ניסיון זה כשל (וראו למשל, פרוטוקול הדיון מיום 17.3.2019). דומה כי האווירה העכורה והקשה שבין הצדדים, כמו גם העדר האמון והחשדות ההדדיים, מנעו מהם לפעול במשותף ולהגיע להסכמות המטיבות עם כל הצדדים. על כך יש להצר, אולם משאלו הם פני הדברים, אפנה להכריע במחלוקות שלפניי.
דיון והכרעה
60. שאלת קיפוחו של אלי, העומדת בלב תביעתו, קשורה בטבורה לטענות החברות בתביעה שכנגד, כי נפל פגם בהתנהלות אלי ובדרך ניהולו את החברות. שכן, ככל שיש ממש בטענות החברות לגבי פגמים בניהולן, אזי אין לראות בהדחת אלי מתפקידו כמנכ"ל החברה משום פעולה מקפחת. אשר על כן, מצאתי לנכון לדון תחילה במחלוקות שהועלו בכתב התביעה שכנגד, כפי שיפורט להלן.