89. לבסוף, ומעבר לכל האמור עד כה, במהלך הליך ההוכחות הוגשו דוחות כספיים של החברות לשנת 2014 (מוצג ת/18), מהם עלה כי בשנת 2014 הייתה עליה בסעיף הוצאות הכיבוד והמתנות ביחס לשנה שקדמה לו, וזאת למרות שאלי ובני משפחתו כבר לא נכחו במוסך. אדם וברוך לא ידעו לתת הסברים לגבי עליה זו וגם יוסי לא ידע לתת תשובות ברורות בעניין זה (ראו, עמ' 468 ו- 629-628 לפרוטוקול ועמ' 361-360 לחקירתו של יוסי). משכך, החברות אף אינן יכולות להצביע על אי סבירות בגובה הוצאות החברות על כיבוד, כראיה לשימושים הפרטיים שעשו אלי ובני משפחתו בכספיהן או להיקפם.
90. סיכומם של כל אלה מחייב את המסקנה כי היקף השימושים הפרטיים שעשה אלי בכרטיסי האשראי מחשבון החברות לטובת הוצאות כיבוד לא הוכח, ועל כן לא הוכחה תביעת החברות בגין שימוש נטען זה.
שימושים לתדלוק כלי רכב:
91. גם טענות החברות, כאילו כל התדלוקים שפורטו בטבלת האקסל בוצעו על ידי אלי ובני משפחתו, לשימושם ולצרכיהם הפרטיים, לא הוכחו ברמה הדרושה.
92. בהקשר זה טען אלי בחקירתו כי היה זה מקובל ומוסכם שהמוסך יישא בתשלומי הדלק של כל בעלי המניות, של חלק מהעובדים ושל הרכבים החלופיים שהועמדו על ידי המוסך עבור לקוחותיו (עמ' 119 לפרוטוקול).
93. טענתו של אלי מתיישבת גם עם עדותו של הייתם, מי שהיה מנהל העבודה במוסך בתקופה הרלבנטית, אשר העיד לפניי כי היה עושה מדי פעם שימוש ברכבי המוסך, כי היה מתדלק רכבים אלה באמצעות כרטיס אשראי שהיה ניתן לו על ידי אחד מבעלי המניות או במזומן, כאשר במקרה האחרון היה מקבל החזר כספי עבור התדלוק, לאחר שהביא את הקבלה לפקידת הקבלה, לברוך או לאדם (ראו, עמ' 70-69 לפרוטוקול וכן מוצג ת/6). עדותו של הייתם היתה מהימנה, וראיתי לנכון לקבלה. אף אעיר כי טענת יוסי, לפיה אלי העביר להייתם את הכסף למטרות שוחד, הועלתה בעלמא, וטוב היה לולא נטענה.
94. טענותיו של אלי אף נתמכו בעדותו של עודד, לפיה המוסך היה ממלא דלק מדי פעם לרכבי הלקוחות, במקרים בהם היה צריך לעשות ניקוי למיכל הדלק או טסט לאוטו (עמ' 218 לפרוטוקול).
95. אף אדם נאלץ להודות בחקירתו הנגדית, כי לא ניתן לדעת מהחשבוניות שצורפו לתצהירים, איזה רכב תודלק ומי ביצע את התדלוק (ראו, ת/21 וכן עמ' 441, 455-454 ו- 464 לפרוטוקול).
הוצאות אחרות:
96. בדו"ח השימוש בכרטיסי אשראי, נספח 10 לתצהיר יוסי, נכללו שורות הוצאות המחייבות את המסקנה כי הן הוצאות פרטיות - כגון רכישת ספרות לא מקצועית, מוצרי הגיינה נשית, הלבשה תחתונה וכו'. אלא שרישומן בספרים כשלעצמו אינו הוכחה לכך שהוצאו על ידי אלי או מטעמו. אלי כאמור הכחיש כי עשה שימושים אלה, והחברות לא הביאו ראיות נוספות בעניין זה ולא ביקשו לזמן עדים נוספים אשר היו עשויים לשפוך אור על רכישות אלו, ומשכך לא הוכיחו בנטל הנדרש טענותיהם לעניין זה.
סיכום טענות החברות בדבר שימוש שלא כדין בכרטיסי האשראי:
97. החברות הוכיחו כי נעשו שימושים פרטיים בכרטיסי האשראי, אך לא הוכיחו מי הגורם אשר עשה שימושים אלה, ביחס לכל אחת מההוצאות הנטענות.
98. החברות הוכיחו כי אלי רכש עבורו ועבור בני ביתו מוצרי מזון וכי נעשו רכישות מוצרי מזון גם בכרטיסי האשראי של החברה. ואולם, לא הוכיחו מי הגורם אשר עשה שימוש בכל כרטיס אשראי ולגבי כל הוצאה ואף לא הוכח סכום רכישה מסוים אשר ניתן לתבוע בגינו.
99. גם טיעון החברות לפיו כל השימושים בכל כרטיסי האשראי נעשו על ידי אלי או מטעמו, אף לו ניתן היה לקבלו, אינו מסייע להוכחת היקף השימושים הפרטיים הנטענים, באשר אין מחלוקת כי יש שימושים בכרטיסי האשראי שנעשו לטובת החברות, ומכאן שהיה על החברות להוכיח אילו מהשימושים הם רכישות פרטיות לטובת אלי או מי מטעמו, ומה היקפן, והחברות לא עשו כן.
100. למסקנה דומה הגיע גם המומחה לזר, אשר בחן את הראיות שהוגשו מטעם הצדדים, ומצא כי אין בראיות שהוגשו "בכדי להוכיח כי מר לביא אכן עשה שימוש בכרטיסי האשראי של התובעות שכנגד לצרכיו הפרטיים ויתכן כי רכישות מזון, צריכת דלק, הוצאות ביטוחים וכיו"ב בוצעו לצרכי העסק ולא לצרכים פרטיים" (עמ' 6 לחוות דעת לזר ועמ' 10-7, שם).
101. שמיעת הראיות העלתה ממצאים לפיהם אלי ובני ביתו רכשו מצרכי מזון להנאתם הפרטית וללא הסכמה על חשבון החברות. עוד העלו הם תמונה בעייתית, לפיה נעשה לא פעם שימוש בכספי החברות לצורך מימון הוצאות פרטיות כגון רכישת ספרות לא מקצועית, מוצרי הגיינה נשית, הלבשה תחתונה וכיו"ב, הכל כאשר האחריות על הניהול הכספי של החברות היתה מוטלת על אלי. די בגילוי נתונים אלה בכדי ליצור את משבר האימון שיצר את הסכסוך שבין בעלי המניות, ולכך נידרש בפרק הבא של פסק הדין. אולם, אין די בכך בכדי להוכיח את התביעה הנגדית להשבת סכומים בגין השימושים הפרטיים, בנטל הראיה הנדרש.
102. על כן, מצאתי כי החברות לא עמדו בנטל ההוכחה המוגבר להראות, כי אלי מעל בכספי החברה באמצעות שימוש בכרטיסי האשראי שלהן, ומשכך הנני דוחה את התביעה הנגדית לעניין זה.
ב. חופשות, טיסות ונופשונים
103. בכתב התביעה שכנגד טענו החברות, כי אלי רכש לעצמו ולבני משפחתו חופשות לחו"ל על חשבון החברות בסכומים של עשרות אלפי שקלים. לשם הוכחת טענתן, צירפו החברות רק קבלה אחת מיום 27.8.2009 בסך של 9,702 ₪, מחברת סקי דייל בע"מ, המכותבת לאלי, וממנה עולה כי תשלום העסקה לחו"ל בוצע מכרטיס אשראי המשויך לאלי, בחשבון המוסך (הקבלה צורפה כנספח 20 לתצהירו של יוסי).
104. אלי לא הכחיש בחקירתו כי שילם את עלות החופשה האמורה מחשבון המוסך. לטענתו, התבלבל בין הכרטיסים והזמין בטעות את החופשה על חשבון הכרטיס העסקי. בהקשר זה, טען כי שיתף בזמן אמת את אדם וברוך בעניין זה וערך עימם התחשבנות כספית במזומן (עמ' 131 לפרוטוקול). טענה זו, אשר נסתרה בעדויות יתר בעלי המניות לא נתמכה בכל ראיה.
105. אדם וברוך הכחישו בתצהיריהם כי נתנו את הסכמתם שהחברות יישאו בתשלום החופשה של אלי ובני משפחתו (סעיף 49 לתצהיר ברוך וסעיף 60 לתצהירו של אדם), ועדותם לא נתערערה.
106. טענת אלי כי ערך התחשבנות כספית עם ברוך ואדם לגבי עלות החופשה בחו"ל, לא עלתה בקנה אחד עם ממצאי המומחה לזר, לפיהם עלות החופשה חויבה בכרטסת החו"ז של אלי, ומכאן שלכאורה, לא היה מקום לבצע התחשבנות נוספת במזומן (וראו למשל בעניין זה, עמ' 185 לפרוטוקול).
107. לפיכך, הוכח כי אלי עשה שימוש בכספי החברה לצורך נסיעה פרטית. גרסתו לפיה השיב את העלות לשותפיו וכי היה זה בהסכמתם לא הוכחה ועל כן נדחית.
108. המומחה לזר מצא כי ענייננו בהוצאה פרטית של אלי, אך בכל זאת נמנע מלחייבו בהשבתה, הואיל וסכום הרכישה נרשם בכרטיס החו"ז של החברה (עמ' 12-11 לחוות הדעת). אלא, שהוכח כי נפלה שגגה אצל המומחה בכל התייחסויותיו לכרטסת החו"ז, ועל כן חוות דעתו לעניין זה אינה עומדת, הכל כפי שיבואר להלן.
109. כרטסת החובה והזכות (החו"ז) בכל חברה, אמורה לשקף את מצב הזכות והחובה של כל אחד מבעלי המניות אצל החברה. ככל שמתנהל היה כרטיס חו"ז אישי של אלי אצל החברה והיה מופיע בו רישום ההוצאה לחופשה בחו"ל, אזי היה הכרטיס משקף חוב של אלי לחברה, ולא היה בכך קושי. אלא, שתחת ניהולו של אלי, והחל משנת 2006 או סמוך לכך, אוחדו כרטסות החו"ז של בעלי המניות, וכל החיובים והזיכויים האישיים נרשמו בכרטסת חו"ז מאוחדת. באופן זה, לא ניתן לייחס את החובות הרשומים בכרטסת החו"ז המאוחדת למי מבעלי המניות. על כן רישום חובה בגין הוצאת החופשה של אלי בכרטסת החו"ז, נזקף כחובה של כל בעלי המניות, ואינו משקף התחשבנות של החברה מול אלי בגינו.
110. ראה לעניין זה בחקירתו של מנהל החשבונות מר הברמן, בעמ' 62-61 לפרוטוקול:
"ש. בחו"ז מאוחד, בעל מניות אחד מוציא, וכל השלושה מחויבים?
ת. כן.
ש. אם מישהו קנה אופניים ולא חילקו אותו לשלוש, אז כל השלושה שילמו על האופניים?
ת. כן. אם מישהו קנה נגרר...
ש. כל רכישה שמשויכת לבעל מניות אחד, צריכה להיות משולמת על ידי בעל מניות אחד. נכון?
ת. כן. "
111. מצב ניהול החשבונות בחברות אף לא אפשר התחשבנות בגין יתרות חובה וזכות בכרטסות החו"ז שקדמו לאיחוד הכרטסות, לפני שנת 2006, שכן כרטיסי החו"ז הישנים לא הוצגו בבית המשפט, מהטעם שאלו נשמרו על גבי תוכנה ישנה שלא ניתן לפתחה (בעניין זה, ראו עדותו של הברמן, אשר שימש כמנהל החשבונות בתקופה הרלבנטית, בעמ' 56 לפרוטוקול).
112. הטעם לאיחוד כרטסת החו"ז לא הוברר עד תומו. החברות טענו כי איחוד כרטסת החו"ז נועד לאפשר לאלי להסתיר את המעילה, באמצעות רשימת פקודות חיוב בכרטסת החו"ז המאוחדת. מנגד, טען אלי כי איחוד החו"ז הייתה החלטה משותפת של שלושת בעלי מניות, זאת לאור חוב המשכנתא שהוחזר לשלושתם. ואולם, אך ברור הוא כי מצב זה שאינו מאפשר התחשבנות של החברה או בעלי המניות, הינו חריג בניהול חשבונות של חברות, ומצביע על ניהול שאינו תקין בכל הקשור לרישום הוצאות אישיות של בעלי המניות (ראו, עדות רו"ח בר און בעמ' 519 ועדותו של לזר( בעמ' 186- 188 לפרוטוקול), לגבי היות ניהול כרטסת חו"ז מאוחדת בגדר חריג ומכביד על ההתחשבנות).
113. נושא הכרטסת המאוחדת, אשר היה אחד ממוקדי המחלוקות בין הצדדים, לא נזכר בחוות דעתו של לזר. המומחה לזר הודה בחקירתו הנגדית כי הוא לא ניתח את כרטסת החו"ז ולא נתן את דעתו לכך שמדובר בכרטסת חו"ז מאוחדת ולא בכרטסת אישית (עמ' 190 לפרו'). מחקירתו אף התרשמתי כי סבר שכרטסת החו"ז של החברה נוהלה ככרטסת אישית, וראו עמ' 181 לפרוטוקול:
"הכרטיס שלו חויב. מהרגע שהכרטיס חויב, עם זה כבר אין לי בעיה. כי המשמעות? ברגע שחייבו את הכרטיס שלו, המשמעות היא שזה משיכה וזה לא נכלל במסגרת ההוצאות."
[ההדגשות לא במקור; וראו גם, סעיף 4.2.4 לחוות דעת לזר, בה ציין כי אין לחייב את הנתבע על הוצאה אישית זו, שכן "בגין הוצאה זו חוייב כרטיסו האישי של מר לביא"].
114. לנוכח האמור, ומשמצאתי שנקודת המוצא ממנה יצא המומחה לזר - בכל הקשור להוצאות פרטיות שנכללו בחו"ז - אינה נכונה, לא ראיתי לנכון לאמץ את חוות דעתו לעניין רכיב החופשות והנופשונים, והנני מחייבת את אלי להשיב לחברות סך של 9,702 ₪.
ג. רכישות פרטיות נוספות
115. בכתב התביעה שכנגד, טוענות החברות כי אלי עשה מנוי לחדר כושר הולמס פלייס בעלות של 8,280 ₪ על חשבון המוסך; כי רכש לעצמו אופניים על חשבון המוסך ואף תיקן אותם על חשבון המוסך בעלות כוללת של 12,193 ₪; וכי עשה רכישות פרטיות נוספות על חשבון המוסך, שהן - מכונת קפה, שלושה ברי מים (אלקטרה בר מים, מיני רויאל בר מים ותמי 4 בר מים) ומכונת שטיפה ניידת בעלות כוללת של 23,625 ₪.
116. באשר למנוי בחדר כושר – אלי לא הכחיש כי עשה מנוי בחדר הכושר על חשבון המוסך. אדם וברוך העידו בתצהירם כי לא ידעו ולא נתנו את הסכמתם לכך (ראו: סעיף 52 לתצהיר ברוך; סעיף 63 לתצהיר אדם; עמ' 475 לעדותו של אדם בפרוטוקול; עמ' 624 לעדות ברוך בפרוטוקול; נספח 23 ועמ' 75, שורה 1027 לתצהירו של יוסי). מצאתי את עדויות אדם וברוך בעניין זה מהימנות וקוהרנטיות וראיתי לנכון לקבלן.
117. בהקשר זה, יצוין, כי הברמן טען בעדותו כי מנוי לחדר כושר מהווה הוצאה מוכרת מטעם החברה (עמ' 78 לפרוטוקול). אך, המומחה לזר דחה טענה זו וטען כי לא ניתן להכיר בהוצאה זו (עמ' 181 לפרוטוקול), מה גם שלא סבירות רישום ההוצאה נבדק אלא היותה הוצאה פרטית המועמסת על הוצאות החברה.
מכל מקום, הוכח כי אלי עשה שימוש בכספי החברות לצורך רכישת מנוי פרטי לחדר כושר הולמס פלייס ללא אישורם והסכמתם של אדם וברוך.
118. לזר בחן את טענות הצדדים בעניין זה, ומצא כי הגם שהמנוי נחזה להיות הוצאה פרטית, הוא נרשם בחו"ז החברה, ועל כן אין מקום לחייבו (עמ' 19 לחוות הדעת). כמפורט לעיל, נקודת המוצא של לזר הייתה שגויה בסוגיה זו, ועל כן איננה מתקבלת, והנני מורה על השבת עלות מנוי מכון הכושר בסך של 8,280 ₪ לחברות.
119. באשר לרכישת האופניים – החברות צירפו קבלה מיום 17.5.2009 בדבר רכישת אופני פישר hifi plus בעלות של 9,873 ₪ וכן שתי קבלות עבור תיקון האופניים בסך כולל של 2,320 ₪ (נספח 22 לתצהיר יוסי).
120. בחקירתו הנגדית הודה אלי כי רכש אופניים על חשבון המוסך (עמ' 129 לפרוטוקול). אדם וברוך טענו כי הם לא ידעו שהאופניים נרכשו על חשבון המוסך והם לא קיבלו החזר כספי מאלי על כך (ראו למשל, עמ' 473 לפרוטוקול).
121. בא כוחו של אלי ניסה לטעון כי האופניים האמורות שייכות דווקא לברוך ולא לאלי. מהעדויות שנשמעו לפניי, לא התרשמתי כי מדובר באותם אופניים, בין היתר, לאור עדותו של ברוך, אותה מצאתי מהימנה, על פיה האופניים שבבעלותו מקולקלים ולא תוקנו עד היום (ראו גם, עמ' 624 לפרוטוקול ועדות אדם בעניין זה בעמ' 475 לפרוטוקול).
122. גם במקרה הזה, קבע המומחה לזר שהגם שמדובר בהוצאה פרטית, אין לחייב את אלי בגינה, שכן נרשמה בחו"ז של החברה (עמ' 19 לחוות הדעת). כאמור, הואיל ונקודת המוצא של לזר הייתה שגויה בסוגיה זו, לא ראיתי לנכון לאמצה.
123. עם זאת, והגם שהדבר לא הועלה על ידי מי מהצדדים או המומחה, עיון בקבלות שצורפו לתצהירו של יוסי העלה כי החברות צירפו קבלה בסך 705 ₪ מיום 7.11.2008, אשר לגביה נטען כי הוצאה עבור תיקון אופניים של אלי, הגם שהינה מוקדמת למועד בו לטענת החברה נרכשו האופניים (וראו, עמ' 81 (שורה 1642) ועמ' 84 (שורה 1894) לתצהירו של יוסי). אשר על כן, לא מצאתי לנכון לחייב את אלי בגין קבלה זו, ואני מורה כי אלי ישיב לחברות עבור עלות האופניים ותיקונם סך של 11,488 ₪.