22. תוצאותיו של הליך הסעד הזמני בו נקטה התובעת מלמדות עד כמה מופרכות וחלשות טענותיה של התובעת. כאשר מוסיפים את תקופת שלושת החודשים מכח הסכם הפשרה לתקופת ההודעה המוקדמת בת החצי שנה, הרי שיוצא כי ניתנה לתובעת תקופת הודעה מוקדמת בת 9 חודשים, שהיא הרבה מעבר לנדרש בנסיבות העניין. התובעת השלימה עם העובדה שהסכם ההתקשרות עימה הסתיים והיא חדלה להיות מפיצה של התובעת שכנגד. על כן, עניינה של התובענה (הראשונה) אינו באכיפת הסכם אלא בסעד לפיצויים בגין "אבדן הכנסות" ובגין "אובדן מוניטין". התובעת כמפיצה הייתה זכאית לפיצוי כספי רק במצב בו לא ניתנה לה הודעה מוקדמת מספקת, כאשר גובה הפיצוי היה שווה לרווח הנקי במכפלת חודשי ההודעה המוקדמת שהיו צריכים להינתן למפיץ. משעה שבענייננו קיבלה התובעת כ-9 חודשי הודעה מוקדמת (תקופה שנועדה לאפשר, בין היתר, למפיץ להיערך על מנת לאפשר לו למצוא אפיק הכנסה חלופי) – אין לתובעת כל זכאות לפיצוי כספי, לא כל שכן לפיצוי על בסיס עילה של עשיית עושר ולא במשפט בגין הנאה משוק הלקוחות שיצר המפיץ בנוסף לפיצוי בגין העדר מתן הודעה מוקדמת. במילים אחרות, עילה של עשיית עושר ולא במשפט אינה יכולה להתקיים לצד פיצוי המתקבל בגין העדר הודעה מוקדמת, מפני שתקופת הודעה מוקדמת סבירה, כוללת בתוכה את כל הזכויות המגיעות למפיץ בעת הפסקת ההתקשרות. משכך, אין כל בסיס משפטי ועל כן דין התביעה להידחות על הסף.
23. למעלה מן הצורך, בקשה התובעת שכנגד לציין שפרק הזמן שניתן לתובעת לסיום ההתקשרות היה מספק בהחלט בהתייחס לתקופת ההתקשרות שנמשכה ממועד החתימה על הסכם ההפצה (2/10/09) ועד למועד סיום ההתקשרות בהתאם להודעה המוקדמת (15/6/16) – קרי 6 שנים ושמונה חודשים ובנוסף לשלושת החודשים הנוספים על רקע ההסכמות שהושגו בסעד הזמני. אין מחלוקת שבפרק זמן האמור החזירה התובעת את כל השקעותיה ולמעשה היא נהנית מספר שנים מפירות השקעתה. בנוסף, התובעת שכנגד הציעה לתובעת להמשיך ולרכוש ממנה מוצרי אס. פי בתנאים של לקוח מועדף לאחר תום תקופת ההתקשרות. בנסיבות אלה, התובעת אינה יכולה לטעון שהפרויקטים הקיימים שלה נפגעו, והיא הייתה יכולה להתארגן בנחת לעידן שלאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים. בנוסף נטען כי למיטב ידיעת התובעת שכנגד, התובעת כבר החלה לרכוש מחברות אחרות מוצרים תחליפיים למוצרי אס. פי שרכשה מהתובעת שכנגד, כך שגם בפועל, דומה שהיא מצאה אלטרנטיבה לתובעת שכנגד. לאור כל האמור, התובעת שכנגד הייתה רשאית לסיים את ההתקשרות בין הצדדים בכפוף למתן הודעה מוקדמת (שניתנה) ועל כן לא נפל כל פגם בהתנהלותה.
24. באשר לניסיון התבססות התובעת על הוראות סעיף 10 להסכם ההפצה, טענה התובעת שכנגד כי מטרת הסעיף הייתה כלל להגן עליה, ובכל מקרה הסעיף אינו מתייחס למצב של סיום התקשרות אלא למצב של הפסקת פעילות ההפצה של התובעת. כך, מאחר ומכירת ציוד אס. פי הייתה תלויה ביכולת ההפצה של התובעת ושעה שקיומו של מפיץ נדרש באופן שוטף ויום יומי כדי לתת מענה לצרכי הלקוחות – התובעת שכנגד רצתה להגן על עצמה מפני מצב לא צפוי שבו לא תוכל התובעת לבצע את פעילות ההפצה. פשיטא, שאם זו זכות שהוקנתה לתובעת שכנגד (כלפי התובעת) אזי שהתובעת שכנגד רשאית לוותר עליה. סעיף 10 האמור, לא נוגע כלל למצב שבו התובעת שכנגד מבקשת לסיים את הסכם ההפצה. במצב כזה, התובעת אינה יכולה לכפות על התובעת שכנגד לקיים את ההסכם, לא באמצעות צד שלישי ולא בכלל.
25. בנוסף, בקשה התובעת שכנגד לדחות את טענת התובעת לעניין "זכות קניינית בהפצה ובמוניטין" שכביכול יצרה למוצר, מאחר והיא מחוסרת כל אחיזה בדין. בעניין זה בקשה התובעת שכנגד להדגיש שזכות ההפצה אינה זכות קניינית אלא חוזית, וכי למפיץ לא קיימת זכות קניינית במוניטין שכן זכות זו שייכת ליצרן ואין למפיץ כל אינטרס מוגן בהקשר זה.
26. כן, נטען שיש לדחות על הסף את התביעה שהוגשה באופן אישי כנגד פדהצור. השימוש שעושה התובעת בדוקטרינת הרמת המסך בנסיבות אלה הינו מופרך וחסר בסיס משפטי. על התובעת במקרה דנן היה להראות כי קיימת לה עילה הנופלת בגדרי סעיף 6 לחוק החברות, אולם הטענות לרמייה ומצג שווא נטענו בעלמא, ללא הנחת כל תשתית עובדתית מפורטת המצדיקה הרמת מסך. כך, התובעת לא הראתה כיצד פדהצור עשה שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התובעת שכנגד, ונראה שכל מטרת צירוף פדהצור כנתבע הינו לצורך הפעלת לחץ פסול על התובעת שכנגד.
ב.3. תמצית טענות התובעת בכתב תשובתה:
27. במסגרת כתב תשובתה, בקשה התובעת להשיב ולעמוד על מספר הבהרות שלשיטתה יש בהן צורך, ובין היתר בבאות: הפסקת ההתקשרות על רקע רצונה של התובעת שכנגד לגרוף לכיסה רווחים שהם אך פרי עמלה הרב של התובעת שהתבסס על שנים רבות של כיתות רגליים והטמעת המוצר היטב אצל לקוחות שונים בשוק הישראלי.
באשר לפרשנות שיש ליתן להסכמות בין הצדדים, טענה התובעת, בין היתר, כי אומד דעת הצדדים בעת החתימה על הסכם ההתקשרות היה לאפשר לתובעת, מחד – מרחב זמן רחב לצורך ביצוע התחייבויותיה, אל מול זכותה של כל אחד מהצדדים לסיים את ההתקשרות כל אימת שיחפצו בכך ומכל סיבה שהיא. מאידך – הכרה בזכות התובעת, בהשקעה הרבה הכרוכה ובסיכונים הכלכליים שהיא נאלצת לקחת על מנת לקיים את התחייבויותיה כלפי התובעת שכנגד בהתאם להוראות ההסכם, בכך שהיא מאפשרת לתובעת למכור את זכויותיה כמפיצה בלעדית למפיץ אחר שייכנס בנעליה. כיום, מבקשת התובעת שכנגד לנשל את התובעת מזכויותיה ולהתנער מהתחייבויותיה שלה כלפי התובעת, לאפשר לה להביא מפיץ אחר תחתיה או לחילופין לשלם עבור המוניטין וההשקעה הרבה שהשקיעה בהטמעת המוצר בישראל. התובעת שכנגד הוליכה שולל את התובעת מחודש 1/2016 ועד 14/6/16 בכך שתפצה את התובעת במקום שנציג התובעת יביא מפיץ אחר במקומו בהתאם להוראות ההסכם. מצב בו תתקבל טענת התובעת שכנגד לפיה לתובעת אין כל זכות, אם על פי דין ואם מכח הסכם ההתקשרות לפיצוי בגין עמלה, הינו מצב בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת, המרוקן מכל תוכן את ההתחייבות החוזית שנחתמה בין הצדדים ומותירה אותה כדף ריק.
הגם שלשון סעיף 10 להסכם ההתקשרות נעדר לשון משפטית ברורה, האמור בו ברור ומפורש ומקריאתו ברי כי היה על התובעת שכנגד לאפשר לתובעת בעת ההודעה על הפסקת ההתקשרות להביא מפיץ אחר תחתיה. לחילופין (עובדה הנלמדת מאומד דעת הצדדים) מקום שהתובעת שכנגד לא תאפשר הבאת מפיץ אחר על ידי התובעת בתנאים המפורטים בהסכם ומבקשת להפיץ את המוצר בעצמה – היה על האחרונה לפצות את התובעת בגין כך, שהרי אילו התובעת שכנגד הייתה עומדת בהתחייבויותיה ומאפשרת לתובעת להביא מפיץ אחר תחתיה, הדעת נותנת כי אותו מפיץ היה משלם בתמורה לקבלת זכויות ההפצה.
כן, טענה התובעת כי כוונת הצדדים לא הייתה לנשל את התובעת מכל "הכנסותיה" ו"פירותיה" שהשיגה בעמל רב מהטמעת המוצר והפצתו בשוק הישראלי, תוך השקעה כלכלית רבה מצידה, גם ובעיקר לאחר הפסקת פעילותה ובמיוחד כי לאור זאת שהתובעת בנתה את העסק מתחילתו ולקחה סיכונים רבים בכל הקשור להפצת מוצר אס. פי שלא היו מוכרים בשוק הישראלי וזאת בשונה מהפצה סטנדרטית בו מפיץ מתקשר עם יבואן מוצריו כבר מוכרים היטב בשוק. התובעת שבה וחזרה על טענתה כי כל מקום שהתובעת שכנגד תסרב מכל סיבה שהיא לאפשר לתובעת הבאת מפיץ אחר תחתיה, הרי שעליה לשלם פיצוי בגין נישולה של התובעת ואין נפקא מינה אם הודיעה על כך זמן סביר מראש.
28. כן, נטען כי התנהלותה של התובעת שכנגד בתקופה שלאחר מסירת ההודעה על סיום ההתקשרות, יש בה משום הטעייה לפי שהתובעת שכנגד הציגה בפני התובעת מצג שווא כאילו בכוונתה להמשיך את ההתקשרות עם התובעת חרף מתן ההודעה. ככל שהצדדים התקדמו במשא ומתן שהתנהל ביניהם לאחר מסירת ההודעה (במהלכו התקיימו פגישות והועברו עיקרי הסכמות), הסתמכה התובעת על כך שמשא ומתן זה יסתיים בסופו של דבר בחתימה על חוזה, ולרגע לא קיבלה את הרושם שאין בכוונתה של התובעת שכנגד אלא להטעותה. בנסיבות אלה, אין לראות בהודעה שנמסרה לתובעת כ"הודעה מוקדמת". לחילופין, לא ניתן לראות בתקופה הקצרה שנמסרה, בשים לב להתנהלות האמורה של התובעת שכנגד בשלב המשא ומתן לאחר מתן ההודעה, כהודעה שניתנה ב"זמן סביר".
ג. תמצית טענות הצדדים בתיק 11094-01-17:
ג.1. תמצית טענות התובעת:
29. במסגרת תביעה נוספת זו שבכותרת אותה הגישה התובעת כחצי שנה לאחר הגשת התביעה הראשונה, עותרת התובעת לחיוב התובעת שכנגד (תביעה בה פדהצור לא נכלל בה כנתבע נוסף) בסך של 250,000 ₪ שמקורו בטענה כי האחרונה הפרה את הסכם הפשרה מיום 9/8/16 (שהושג כאמור בהמשך לדיון שהתקיים בסעד הזמני שהתבקש על ידי התובעת בת"א 33633-06-16 ושקיבל תוקף של פסק דין).
30. לטענת התובעת, התובעת שכנגד הפרה את הסכם הפשרה בכוונת מכוון, בין היתר, בכך שמנעה ממנה לרכוש את היקף המוצרים שהזמינה בהתאם להסכם הפשרה, על אף שההיקף שדרשה לא עלה על ההיקף שנהגה להזמין עובר לסיום ההתקשרות בין הצדדים. יתירה מכך, מוצרים רבים עליהם הסכימו הצדדים, לא סופקו על ידי התובעת שכנגד לתובעת תחת האמתלה כי התובעת שכנגד לא מחזיקה בכמות המוצרים הנדרשת במלאי, בעוד שהיא עצמה המשיכה לספק את אותם המוצרים החסרים לכאורה, לכל דורש.
31. כן, נטען כי בתקופת ההסכם לא סופקו לתובעת 531 מוצרים ממוצרים שונים, אותם הזמינה התובעת ואותם היה על התובעת שכנגד לספק וכל זאת על אף שהתובעת עמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובעת שכנגד בהתאם להסכם ושילמה את התשלומים שנקבעו בו. כמות עצומה זו של מוצרים שלא סופקו מוכיחה ברחל בתך הקטנה כי התובעת שכנגד עשתה כל מאמץ על מנת להדיר את רגלי התובעת מהפצת המוצר בשוק הישראלי ולהרחיקה מלקוחותיה מתוך ידיעה שיש בהתנהגותה זו הפרה בוטה של ההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין.
32. בעקבות הפרת הסכם הפשרה נגרמו לתובעת הנזקים הבאים: נזקים ישירים בסך 100,000 ₪ המהווים אובדן הכנסה ישירות בגין זאת שנמנע ממנה לספק ללקוחותיה את כמות המוצרים עליהם התחייבה. נזקים עקיפים בסך 150,000 ₪ ושמקורם בפגיעה בשם הטוב, פגיעה באמינות התובעת כמפיצה בשוק הישראלי ובמוניטין שצברה כמפיצת מוצרים מהסוג הנדון לשוק הרלוונטי.
ג.2. תמצית טענות התובעת שכנגד:
33. לטענת התובעת שכנגד, בעוד שהיא קיימה את הסכם הפשרה ככתבו וכלשונו, דווקא התובעת היא זו אשר הפרה אותו.
34. הסכם הפשרה קבע מפורשות כי התובעת שכנגד תהיה חייבת לספק לתובעת מוצרים לפי הכמות הממוצעת של כל מוצר ומוצר שהתובעת נהגה לרכוש עובר לסיום הסכם ההפצה ולא לפי ההיקף הכספי או ממוצע המוצרים הכללי. עניין זה הובהר בין הצדדים מפורשות יותר מפעם אחת, הן בכתב והן בעל-פה. סעיף ו' להסכם הפשרה שעיגן את האמור, הוכנס לדרישת התובעת שכנגד, מתוך חששה של האחרונה שהתובעת תנצל את פרק הזמן בן שלושת חודשי הפשרה בכדי להצטייד באופן משמעותי במוצרים של אס. פי, זאת על מנת שתוכל להמשיך להיות דומיננטית בשוק לאחר תום הפשרה, ולמעשה על מנת שתוכל להמשיך ולהתנהג כאילו היא המפיצה הבלעדית של המוצרים, באופן שיפגע קשות בתובעת שכנגד ויסכל כל מהלך של היפרדות הצדדים.
35. והנה, כבר ביום 10/8/16 ועוד בטרם קמה לתובעת שכנגד חובה לספק לתובעת מוצרים (שכן קיום ההתחייבויות של התובעת שכנגד מכח ההסדר הותנה בתשלום החובות הקודמים של התובעת לתובעת שכנגד), העבירה התובעת הזמנת מוצרים ע"ס של כ-62,000 ₪, בתמהיל יוצא דופן שחרג באופן ניכר מהכמות החודשית הממוצעת ביחס לאותם המוצרים שנהגה התובעת להזמין בחודשים עובר להסכם הפשרה. התובעת שכנגד הבהירה כי תטפל בהזמנה רק ביום 15/8/16 על פי הקבוע בהסכם הפשרה ולאחר תשלום חוב העבר (שהיה אמור להשתלם עד ליום 14/8/16). כמו כן, הדגישה התובעת שכנגד בפני התובעת כי לאחרונה לא ניתן מעמד של "לקוח מועדף" ועל כן לא חלה על התובעת שכנגד למכור לה סחורה באופן מיידי ועל חשבון לקוחות אחרים של התובעת שכנגד.
בהמשך לחלופת מכתבים בין הצדדים, התקיימה ביום 15/8/16 פגישה בין הצדדים במסגרתה התחייב סילם מפורשות ובאופן אישי כי ההזמנה הראשונה נתבקשה כפי שנתבקשה לנוכח הצרכים שיש לתובעת בפרויקטים שונים שהיא מחויבת אליהם, וכי הוא מתחייב שבמסגרת ההזמנות הבאות תישמר באדיקות ההתחייבות להזמין מוצרים על פי הכמות הממוצעת החודשית של כל מוצר בהתאם לתמהיל שהיה נהוג בין הצדדים קודם לכן. בכפוף להתחייבות זו ולהתחייבות הצדדים לקיים את הסכם הפשרה בתום לב, נתנה התובעת שכנגד את הסכמתה, לפנים משורת הדין, לספק את ההזמנה הראשונה שנתבקשה חרף היותה חורגת מההסדר.
36. חרף האמור, התברר לתובעת שכנגד כי בניגוד להתחייבות התובעת לקיים את ההסדר בתום לב, התובעת למעשה מפרה את ההסדר באופן יסודי; כך, על אף שהובהר בהסכם הפשרה כי לא יתקיימו יותר בין הצדדים "כל יחסי משווק (יבואן) – מפיץ" המשיכה התובעת להציג עצמה כמפיצה בלעדית של מוצרי אס. פי מטעם התובעת שכנגד באתר האינטרנט שלה ובמסמכיה והתובעת אף מציגה עצמה בפני לקוחות כיבואנית של המוצרים. לאור התנהלות זו, הבהירה התובעת שכנגד לתובעת כי לא יסופקו לה מוצרים מעבר לכמות החודשית הממוצעת של כל מוצר בכל הזמנה שתקבל ממנה.
37. באשר לטענת התובעת לפיה התובעת שכנגד סירבה למכור לה מוצרים בטענה למחסור למלאי בעוד שהיא מוכרת את אותם מוצרים ללקוחות אחרים, השיבה התובעת שכנגד כי באף שלב לא הוסכם בין הצדדים שלתובעת יש מעמד של לקוח בעל קדימות בקבלת הסחורה על פני לקוחות אחרים, ולתובעת שכנגד יש שיקול דעת בעניין זה.
38. בהינתן שהתובעת שכנגד קיימה את ההסדר לאורך כל הדרך ככתבו וכלשונו וחרגה ממנו אך ורק לטובת התובעת, ומקום בו האחרונה מפרה את ההסדר בכך שממשיכה להציג את עצמה כמפיצה בלעדית – אין לתובעת כל זכות שבדין לקבלת פיצוי – לא בגין "אובדן הכנסה" ולא בגין "אובדן מוניטין" ועל כן דין התביעה להידחות.