ב. בעמוד הפתיח של תנאי רישיון העסק (עמ' 2 לת/48) קיימת הערה מודגשת לפיה "הבקשה לרישיון עסק מאושרת על ידינו כאשר היא נושאת את חתימת נותן האישור", והסנגור טען, כי עיון בבקשת הרישיון מעלה, שחסרה חתימת נותן האישור, והוסיף שלא הוצגה בקשה לרישיון עסק המאושרת על ידי "נותן האישור", ומכאן – ביקש לקבוע, שכל עוד לא חתם "נותן האישור" על המסמך, יש לראות בו, לכל היותר, כ- "הצהרת כוונות", והתנאים שכלולים במסמך זה טרם נכנסו לתוקף. הסנגור הפנה בעניין זה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בתיק עת"מ (מרכז) 27758-03-19 טביב – החברה הארצית לטפול ופינוי פסולת רעילה בע"מ ואח' נ' גרינברג ואח', פס' 6 לפסק-הדין (פורסם בנבו):
"בתאריך 24.12.18 התקבל במחלקת רישוי בעירייה ... מסמך המאשר לכאורה את רישיון העסק למבקשת על ידי המשרד להגנת הסביבה. צוין במסמך בין היתר: "הבקשה לרישיון עסק
--- סוף עמוד 20 ---
מאושרת על ידינו כאשר היא נושאת את חתימת וחותמת נותן האישור... ". המסמך אינו נושא חתימה וחותמת ולפיכך, אינו בר תוקף אלא בבחינת 'הצהרת כוונות'."
גם טיעון זה אין בידי לקבל: עיון בדף השני של המסמך ת/48 מעלה, שמופיע שם נותנת האישור, "פיין מירה", אך אין חתימה מעל לציון שמה כנותנת האישור. אני רואה בציון שמה, כחותמת על האישור, אך עדיין אין חתימה שלה. יחד עם זאת, ביום 27.12.10 נמסרו התנאים למנהל האתר, הנאשם 3, כתנאים מחייבים של רישיון העסק, ומכאן – מה שקובע זה לא החתימה הטכנית על המסמך, אלא העברתו לנאשם 3, כדמות המנהלת את האתר, וההבהרה שאלה הם התנאים המחייבים. מסקנתי היא, שבנסיבות שבפניי, אי-החתימה של נותנת האישור, מעל לחותמת, לא פוגעת בתוקף התנאים שנמסרו לנאשם 3, ואין לראות במסמך כ"הצהרת כוונות" בלבד, אלא כתנאים מחייבים.
59. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי מהמסמך ת/48 עולים הנתונים הבאים:
א. ניתן רישיון עסק מיום 1.1.1976 שם בעל העסק במסמך הרישיון הוא: "מטמנות עברון תמ"מ תעשיות מחזור וקיבוץ עברון". ואולם לא התאגיד הקרוי "מטמנות עברון תמ"מ תעשיות מחזור" ולא קיבוץ עברון, נאשמים בתיק זה, על כן, לדברי הסנגור, כל העבירות בכתב האישום לפי חוק רישוי עסקים, שאף מתוארות בכתב האישום ובסיכומי המאשימה כ- "ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון עסק שניתנו לו" דינן זיכוי, הואיל וביסוד העבירות הללו מצוי מעשה או מחדל של "בעל העסק", הפועל בניגוד לתנאי רישיון עסק שניתן לו.
ב. ב"כ הנאשמים טען כי המסמך המתיימר להיות "תנאים ברישיון עסק" שהוציא המשרד לאיכות הסביבה, לא הוצא ומעולם לא נמסר לבעל הרישיון, היינו "מטמנות עברון תמ"מ תעשיות מחזור וקיבוץ עברון". לפיכך התנאים הללו לא נכנסו לתוקף. עוד נטען, כי ממסמך זה עולה, שמדובר בתנאים לבקשה לרישיון עסק נפרד לעסק המכונה "אתר הטמנת פסולת עברון" ושם בעל העסק (מגיש הבקשה) הוא "משה גרינברג" – אין מדובר בבעל רישיון העסק הקיים משנת 1976, וגם לא בנאשמות 1-2. הסנגור המשיך וטען, שמדובר בתנאים מוקדמים למתן רישיון עסק, כהגדתם בסעיף 7(א) רישא לחוק רישוי עסקים, ולא בתנאים נוספים, שמוטלים רק לאחר הוצאת רישיון עסק, כהגדרתם בסעיף 7(א) סיפא לחוק רישוי עסקים. תנאים אלה יכולים היו להיכנס לתוקף אילו התבקש והוצא רישיון עסק על שם עסק נפרד, בבעלות משה גרינברג, ואילו הייתה ""הבקשה לרישיון עסק מאושרת על ידינו כאשר היא נושאת את חתימת נותן האישור", כמפורט באותו מסמך.
--- סוף עמוד 21 ---
60. טיעוניו של הסנגור הם רציניים, אך עדיין אין בידי לקבלם: הנאשם 3 ניהל את האתר, והוא זה אשר קיבל את התנאים לרישיון העסק, והוא זה שהיה אמור לפעול על פיהם, בשם עצמו ובשמן של הנאשמות 1-2. התנהלותו של הנאשם 3, בנוגע לקיום התנאים המפורטים ב-ת/48, עליה אעמוד בהמשך, שוללת את הטיעון, לפיו תנאי רישיון העסק אינם חלים על מי מהנאשמים. מי שבפועל החזיק באתר וניהל אותו, הם ארבעת הנאשמים, וגם אם רישיון העסק ניתן מלכתחילה לגורמים אחרים, הרי שכניסתם של גורמים חדשים חייבה הגשת בקשה לרישיון עסק על שמם, והם למעשה נכנסו לנעליהם של הבעלים הקודמים, ומחויבים בתנאים שנקבעו, כל עוד לא ניתנו תנאים נוספים. הטיעון לפיו רישיון העסק ניתן בשנת 1976 לגורם אחר מזה שכיום מנהל את המטמנה, על כן אינו מחייב את הגורם החדש – הוא טיעון מרחיק לכת, שקבלתו עלולה להוביל להתחמקות מקיום תנאי רישיונות העסק הניתנים לעסקים השונים, בפעולה פשוטה של העברת הבעלות או הניהול על שם אחר. הדעת אינה יכולה לסבול מצב זה, גם מהטעם, שבעלים חדשים של עסק חייב להגיש בקשה לרישיון עסק על שמו, גם אם קיים רישיון על שם הבעלים הקודם, וכל עוד לא ניתן לו רישיון עסק – הוא, למעשה, פועל ללא רישיון עסק.
61. בפרקים הבאים אדון באחריותם של כל אחד מארבעת הנאשמים.
הנאשמת 1
62. ב"כ הנאשמים טען, כי כתב האישום אינו מתייחס ל"בעל העסק" המופיע ב-ת/48, שהוא "אתר הטמנת פסולת עברון", והנאשמות 1 ו- 2 אינן בעלות רישיון העסק. אין בידי לקבל טיעון זה של הסנגור. "בעל העסק" או "בעל האתר" הוגדר במסמך ת/48, ככל אחד מאלה:
"בעל האתר" או "בעל העסק" הוא כל אחד מאלה:
"(1) בעל האתר המחזיק באתר.
(2) בעל רישיון העסק או מבקש הרישיון, לפי העניין.
(3) אדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל האתר"
ובמסמך תנאים לרישיון עסק משנת 2014 – ת/44, הוגדר "בעל העסק" ככל אחד מאלה:
"בעל העסק" הוא כל אחד מאלה:
"1. הבעל הרשום על העסק;
2. המחזיק בעסק;
3. בעל רישיון העסק או מבקש הרישיון, לפי העניין;
4. האדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל העסק".
הנאשמות 1 ו- 2, בהתאם לקביעות בהכרעת דין זו, ניהלו את אתר המטמנה בקיבוץ עברון, על כן כל אחת מהן נחשבת ל-"בעל העסק" או "בעל האתר". גם הנאשמים 3-4 נחשבים כבעלי העסק/אתר, בהיות "האדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל העסק". לעניין נאשמים אלה, אתייחס בהמשך הכרעת דין זו.
63. עד התביעה, אבנר גבאי, נשאל בנוגע לת/48 (פרוטוקול מיום 10.6.18, עמ' 50 שורות 8-16):
--- סוף עמוד 22 ---
"ש. לפי המסמך הזה, למי ניתן רישיון עסק?
ת. מטמנות עברון תממ תעשיות ומחזור
ש. ו ?
ת. קיבוץ עברון
ש. מי בעל רישיון העסק?
ת. מטמנת עברון, זה תממ וקיבוץ עברון, שני שותפים. זה השם.
ש. תסכים איתי שברישיון העסק לא מופיע השם "עברון תממ מחזור שותפות מוגבלת" אלא מופיע השם "מטמנות עברון תממ תעשיות מחזור" ו"קיבוץ עברון"?
ת. זה מה שרשום"
64. טעות ברישום מספר הח.פ. אינו יכול לשמוט את הבסיס תחת היות מי מהנאשמות 1 ו- 2 בעלות העסק והאתר, שהרי המבחן הוא מבחן מהותי ולא מבחן טכני – מי שמנהל בפועל את המטמנה הן הנאשמות 1-2 וכן הנאשמים 3-4, וגם אם קיים שוני בשם מי משתיהן, או מחסור מספר הזיהוי, שהוא מספר הח.פ. שלהן, עדיין אין בכך כדי לשלול את מעמדן כבעלות העסק, וכמי שמנהלות אותו בפועל. אמנם רישיון העסק הוא אישי, למי שניתן לו בפועל ולמי שניתן על שמו, ואף אינו ניתן להעברה לגוף אחר, אך גם בכך אין כדי לסייע למי מהנאשמות, מאחר והוכח בפניי כנדרש, שהן אלה אשר מנהלות את אתר המטמנה, ובהיותן כאלה – או שהן בעלות רישיון העסק, שאת תנאיו הפרו, או שהן פועלות ללא רישיון עסק כלל.
65. ב"כ הנאשמים טען, שעדת התביעה, גב' רעות גלזמן, אשר עבדה במשרד להגנת הסביבה בתפקיד של "נותן האישור" ומרכזת הטיפול ברישוי עסקים, אישרה בעדותה, כי שם בעל העסק לפי ת/44 הוא קיבוץ עברון – ניהול ואחזקות בע"מ ח.פ. 512691510 (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 22, שורה 4). ב"כ הנאשמים טען, כי מחדלה זה של המאשימה בעצם העמדה לדין של גורם אחר, הינו מחדל מתמשך, שכן אין מדובר בפעם הראשונה בה המאשימה איננה מקפידה על שם בעל העסק כשמדובר באתר המטמנה, כפי שהעידה עדת התביעה גב' דורית זיס, מנהל מחוז צפון של המשרד להגנת הסביבה (פרוטוקול מיום 16.5.18 עמ' 38 שורות 9-13):
"ש. מבחינה פורמלית של מי העסק הזה?
ת. העסק הוא שיתוף של קיבוץ עברון וחברת ויולה.
ש. בכותרת את מזמינה לשימוע את מטמנות עברון אגודה חקלאית שיתופית בע"מ?
ת. לא יודעת למה זה נכתב ככה. בנושא מטמנת עברון יכול להיות שהשם המלא מופיע בהיתרים אצלנו. לא יודעת למה הודפס ככה. מבחינתי זו לא טעות זה השם שהיה כתוב בהיתרים"
ובהמשך (עמ' 39 שורות 4-5 ו-8-16):
ש. החלטה להעמיד לדין את הנאשמים בתיק זה זה משהו שהיית שותפה לו?
ת. בהחלט. הכנת התיק נעשית על ידי המחוז והמחוז מכין את החומרים שיש בידיו ומעביר למשטרה ירוקה. את מי בדיוק להעמיד לדין ואם התיק בשל זה החלטה משפטית שמתקבלת על ידי משטרה ירוקה והמחוז לא מעורב בו.
ש. בכל אותם שימועים וזימונים ופרוטוקולים שנערכו והוצגו בפנייך את יודעת להגיד היום מי האישיות המשפטית בעצם שאחראית הייתה לקיום ההוראות של עניינים של השימועים?
--- סוף עמוד 23 ---
ת. יש לי יועמ"ש שאני נעזרת בה כאשר בה כאשר באים העובדים לאחר סיור בשטח יושב צוות אכיפה כל המחוז שיושבת בו יועמ"ש ובסיוע שלה אנו מקבלים החלטות כיצד להמשיך לטפל בממצאים.
ש. זו התשובה שלך לשאלה שלי? מי הגורם שאחראי?
ת. הבנתי את השאלה לא נכון.
ש. את שלחת סדרה של מכתבי שימוע ואני שואל מי הגורם המשפטי שמוכר בדין שצריך לבוא לתת דין וחשבון לפי דרישותייך?
ת. מטמנת עברון."
66. כפי שכבר קבעתי, הנאשמת 1 נחשבת כבעלת האתר, והטעויות ו"המחדלים" עליהם הצביע הסנגור אינם מהותיים, ואינם יורדים לשורשו של עניין, על כן אין בהם כדי לשלול את מעמדה של הנאשמת 1, כבעלת האתר, וכמי שמחויבת לעמוד בתנאי רישיון העסק, ובתנאים הנוספים שניתנו.
הנאשמת 2
67. ב"כ הנאשמים טען, שאין בחומר הראיות ובעדויות בתיק, ולו ראשית של ראיה בדבר החזקתה של הנאשמת 2 באתר, והוסיף, שגם אם יונח כי הוכח שהנאשמת 2 מחזיקה באתר, עדיין לא הוכח כי היא עונה להגדרה של "בעל האתר המחזיק אתר", הקבוע בהגדרת רישיון העסק.
68. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי המאשימה מבססת את האישומים על סעיף 23(א) לחוק העונשין ו"תורת האורגנים", והפנה לסעיפים 59-61 לסיכומי המאשימה. לדבריו, המאשימה עצמה טענה בסעיף 60 לסיכומיה, כי : "נאשמים 3 ו-4, כפי שהוכח באופן מוחלט ונחרץ, ביצעו את העבירות במהלך מילוי תפקידם תחת נאשמת 1... מעשיהם של הנאשמים 3 ו-4 מחייבים את התאגיד בשמו פעלו". משכך, לטענת ב"כ הנאשמים, לא ניתן להרשיע את הנאשמת 2, שכן המאשימה עצמה מודה כי לא הובא כל אורגן או בעל תפקיד בה. סעיף 23(א) לחוק העונשין קובע כי תאגיד יישא באחריות פלילית כשהעבירה נעברה "על-ידי אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד", והפנה בעניין זה לקביעה ב-ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו].
69. טיעון זה של הסנגור דינו להידחות – גם אם לא הואשמו נאשמים בשר ודם, בשם הנאשמת 2, עדיין אין בכך כדי לשמוט את האחריות תחתיה, שהרי נאשמת זו הייתה חלק בלתי נפרד מניהול המטמנה, והכל כפי שקבעתי בפירוט בהכרעת דין זו. נאשמת 2 ניהלה, יחד עם יתר הנאשמים, את המטמנה, ובהיותה כזו היא החזיקה באתר. היא גם עונה על ההגדרה של בעל האתר המחזיק באתר, והכל כפי שפורט לעיל, בהכרעת דין זו, תחת ההגדרה של "בעל האתר" או "בעל העסק".
הנאשם 3
--- סוף עמוד 24 ---
70. ב"כ הנאשמים טען, שאין ולו ראיה אחת הקושרת בין הנאשם 3 למי מהנאשמות 1 ו-2: לדבריו, הנאשם 3 מנהל את אתר המטמנה על-פי מינוי דירקטוריון חברת עברון תמ"מ ניהול ח.פ. 513189282 , והפנה בין היתר לדברי הנאשם 3 בהודעתו במשטרה הירוקה מיום 25.5.15 (ת/29, עמ' 2 שורות 6-7):
"ש. מי מינה אותך לתפקיד מנכ"ל?
ת. הדריקטוריון, בעצם זה בהסכמה בין הקיבוץ לויאוליה ישראל, משנת 2002 יש שותפות בינינו ונשארתי מנכ"ל עד היום".
הסנגור הפנה גם לעדותו הראשית בבית המשפט (פרוטוקול 25.6.18 עמ' 82 שורות 6-14):
"ש. בעמ' 2 בשורה 13 שואלים אותך: "מה הסמכויות שלך בתפעול האתר?" ואתה עונה "כל הסמכויות שנדרשות לתפעול האתר". ואז נשאלת האם יש סמכות מעליך בחברה ואתה עונה יו"ר הדריקטוריון שאתה מעביר להם דיווח כל רבעון ואם יש תקלות אני מדווח להם..." התכוונת כאן לאיזה חברה? לאיזה דריקטוריון?
ת. עברון תמ"מ ניהול
ש. הסברת שיש 8 חברי דריקטוריון שאתה מדווח להם – עמוס שליו הוא יו"ר הדריקטוריון?
ת. כן.
ש. נ/3 זה נסח הרישום של החברה. זו החברה שדיברת עליה?
ת. כן"
71. ב"כ הנאשמים טען כי מטבע הדברים, במסגרת ניהול אתר המטמנה, מוצאות חשבוניות מס, כעניין מיסויי, תחת שמה של הנאשמת 1. משכך נטען, שלנאשם 3 הייתה חותמת בשם הנאשמת 1, עמה היה חותם, במידת הצורך, על חשבוניות וכיוצ"ב, והוסיף שאין בעובדה זו כדי להוכיח כי הנאשם 3 הנו אורגן של הנאשמת 1 או כי ניהל את המטמנה מטעמה.