טענות הצדדים
טענות המבקשות
13. המסמך אשר הוגש לקיום מהווה את צוואת המנוח בלבד, שכן הוא עונה על כלל הדרישות המנויות בסעיף 19 לחוק הירושה לשם עריכת צוואה בכתב יד: "צוואה בכתב יד תכתב כולה בידי המצווה, תישא תאריך בכתב ידו ותחתם בידו". בהתאם, טענו המבקשות כי המסמך שהוגש לקיום נכתב כולו בכתב ידו של המנוח; המסמך נושא את התאריך שבו הוא נערך - 14.8.1994 ובתחתית המסמך מופיעה חתימתו של המנוח.
14. בתצהיר עדותן הראשית אשר נפרש על גבי שני עמודים, ציינו המבקשות - כי בין המנוח למנוחה שררה מערכת יחסים חמה וקרובה וכי השניים התנהלו בשיתוף, באהבה, כבוד ואמון הדדי. המנוח עבר להתגורר עם המנוחה בשנות ה-80 לאחר גירושיו מאמן של המתנגדות. המנוח הותיר את כל רכושו לאשתו הראשונה, והלכה למעשה החל את מערכת היחסים עם המנוחה בהיותו חסר כל.
15. לטענתן, במועד בו הכיר המנוח את המנוחה, הכנסתו היחידה הייתה מעבודתו כמנהל ..., בעוד שלמנוחה היו שני חשבונות בנק ובהם כספים אותם צברה לאורך חייה עם בעלה המנוח - אביהן של המבקשות. לאחר מספר שנים בהן חיו המנוחים כבני זוג, צירפה המנוחה את המנוח כבעלים נוסף באותם החשבונות. בשלב מאוחר יותר, השניים פתחו חשבון בנק נוסף בו היו המנוחים בעלים במשותף. לחשבון זה הופקדו משכורותיהם וכן, כספים נוספים שהתקבלו אצל המנוחה בגין השכרת שתי דירות שהיו בבעלותה עוד בטרם הכירה את המנוח (סעיפים 5-6 לתצהיר עדותן הראשית של המבקשות).
16. המנוחה הייתה אישה משכילה ומורה במקצועה. על פי תיאורי המבקשות, המנוחה הבינה והתמצאה בכלל ענייניהם הכלכליים שלה ושל המנוח, ואף הייתה האחראית בפועל על אופן ניהול הכספים והרכוש המשותף (סעיף 7 לתצהיר עדותן הראשית של המבקשות).
17. ביחס למערכת היחסים של המנוח ובנותיו, ציינו המבקשות, כי במועד בו הכיר המנוח את המנוחה ועבר להתגורר עמה, נותק הקשר בינו לבין בנותיו. נתק זה, כך לטענתן, נמשך שנים רבות ואף שהקשר ביניהם חודש מספר שנים לאחר מכן, הוא מעולם לא שב להיות כשהיה. כך, את החגים, השבתות וימי ההולדת, חגג המנוח יחד עם המנוחה ובנותיה, תוך שהתייחס לילדיהן של המבקשות כאל "נכדיו". המבקשת 2 אף ציינה שהקפידה לדאוג לענייניו הרפואיים של המנוח וכי מערכת היחסים עמו התאפיינה בקרבה וחום.
18. אשר למסמך אשר הוגש לקיום כצוואת המנוח, טענה המבקשת 1, כי המנוחה הראתה לה את המסמך עוד לפני שנים רבות, תוך שהבהירה לה כי במידה ותלך מן העולם ראשונה, רצונה הוא שהמנוח ימשיך להתגורר בביתה עד ליום מותו ויוכל להשתמש בכספים המשותפים לצרכיו. ואולם, משנפטר המנוח ראשון בעוד המנוחה נותרה בחיים, טענה המבקשת 1 כי אימה המנוחה פנתה אליה בשנית, וביקשה ממנה לוודא שזכות המגורים וכן הכספים המשותפים שלה ושל המנוח לא יעברו לשימושן של יורשותיו - המתנגדות, ויחולקו אך ורק בין יורשיה (סעיף 9 לתצהיר עדותן הראשית של המבקשות).