פסק דין
1. לפניי תביעה לפינוי מושכר, אותה הגיש התובע, מר שאול עובד, בעליה של דירה ברחוב לואיס ברנדייס 5 בירושלים המצויה בגוש 30078, חלקה 308 (להלן: המושכר או הנכס), כנגד הנתבע, מר מיכאל מיכל בראון.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
2. התובע, תושב הולנד, רכש את הנכס שבמוקד ההליך דנן, דירה הממוקמת בקומה העליונה של בניין מגורים חדש בשכונת רוממה בירושלים. היות שהתובע אינו מתגורר בישראל, ביקש הוא להשכירו, והטיפול בנכס ובהשכרתו בוצע על ידי בני משפחתו המתגוררים בארץ.
סיפור המעשה דנן החל בראשית חודש מאי 2018. בעקבות מודעה המציעה את הנכס לשכירות, הגיע הנתבע לנכס שם נפגש עם אחיו של התובע, מר אליהו עובד (להלן: אליהו). הצדדים חלוקים האם הנתבע ביקר בנכס פעם אחת בלבד ביחד עם רעייתו או שביקר בו פעמיים ורעייתו התלוותה אליו רק בביקור השני, אולם כך או כך, בסיומו של ביקור בנכס ביום 2.5.2018 חתמו אליהו והנתבע על מסמך - אשר הצדדים חלוקים לגבי תוקפו - בדבר השכרת הנכס לנתבע.
המסמך עליו חתמו אליהו והנתבע נכתב בכתב ידו של הנתבע על גבי דפי מחברת, והוא כולל שישה סעיפים המפרטים את הסכמות הצדדים לעניין תקופת השכירות (חמש שנים ואופציה לחמש שנים נוספות) ודמי השכירות (14,000 ש"ח לחודש), וכן כוללים הם מספר הסכמות נוספות (ובהן הסכמה על תקציב שיינתן לנתבע לריהוט הבית - אשר הצדדים חלוקים לעניין סכומו - שיקוזז מדמי השכירות), (המסמך המקורי הוגש וסומן כת/3, ויכונה להלן: מסמך ההסכמות).
מסמך ההסכמות הוכתר בכותרת "הסכם שכירות", אליהו הוגדר בו כמיופה כוחו של התובע, וצוינו בו מספרי תעודת הזהות של התובע ואליהו וכן של הנתבע. לאחר שנמסר לנתבע מפתח של הנכס והוא התאים אותו למגוריו, החל הנתבע להתגורר בו, בראשית-מחצית חודש יוני 2018.
3. בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לנסיבות החתימה על מסמך ההסכמות, ביחס לתוקפו, וביחס לאירועים שהתרחשו לאחר החתימה עליו. אתאר להלן את האירועים והטענות, כפי שנטענו מפי כל אחד מן הצדדים.
לגרסת התובע בפגישה שנערכה בין אליהו לנתבע ביום 2.5.2018, פגישה במושכר בנוכחות הנתבע ואשתו, הנתבע הציג עצמו בפניו כחסיד בחסידות בעלז וכאיש עסקים בעל יכולות כספיות, המתעתד לבנות מלון בעיר צפת. אליהו העיד כי התרשם עמוקות מן הנתבע, וכי במהלך אותה פגישה הודיע לו הנתבע כי הוא מעוניין לשכור את הנכס, וכתב בכתב ידו מספר תנאים בעניין זה. לטענתו של אליהו הובהר באותו מעמד כי התנאים שנכתבו הם בגדר הצעה בלבד, וכי אשתו של אליהו, שהיא עורכת דין, תכין הסכם שכירות מפורט כמקובל. על פי הנטען אליהו לא הבחין באותו מעמד כי המסמך עליו חתם הוכתר בכותרת הסכם שכירות, ומכל מקום יומיים אחר כך, ביום 4.5.2018, העביר לנתבע הסכם שכירות מפורט שהוכן על ידי אשתו, כפי שלדבריו סוכם בין השניים. ואולם, כך מוסיף התובע וטוען, הנתבע התחמק מחתימה על אותו הסכם בתירוצים שונים. כן נטען כי הנתבע החל להתגורר בנכס ביום 5.6.2018, וגם לאחר אותו מועד לא נאות לחתום על הסכם כדבעי.
לטענת התובע התנהלותו זו של הנתבע, בצירוף העובדה שהסתבר לבני משפחתו כי הנתבע התקין מצלמות במושכר, החליף ללא היתר את המנעול בנכס, ושמועות שהחלו להגיע לאוזניהם לגבי עברו הפלילי של הנתבע, כמו גם הבנתם כי מספר תעודת הזהות שציין הנתבע במסמך ההסכמות אינו נכון - בהפנותו לכך שהן בפתח המסמך והן בסופו מופיעה פעמיים הספרה 5 במקום הספרה 6 - הבינו הם כי נפלו קורבן להונאה.
התובע מוסיף וטוען כי ביום 30.6.2018 העביר הנתבע לאחיו עותק מודפס של הסכם שכירות לחתימה, אשר תנאיו דומים בעיקרם למסמך ההסכמות וגם בו לא מופיע מספר תעודת הזהות שלו ואף שלח מכתב התראה מעורך דין, וכי בעקבות כך פנה הוא לייצוג משפטי ובא כוחו שלח לנתבע ביום 4.7.2018 מכתב בו הוא מודיע לו על ביטול מסמך ההסכמות ודורש ממנו לפנות את המושכר. משסירב הנתבע לפנות את המושכר, הגיש התובע כנגדו את התביעה שבכאן.
4. התובע טוען בתביעתו, בין היתר, כי "הטעות" במספר תעודת הזהות של הנתבע אשר הופיעה במסמך ההסכמות, הופיעה בו שלא במקרה. לטענתו הנתבע ניסה להסוות את זהותו האמיתית, והוא טוען בהקשר זה כי לנתבע עבר פלילי, בכלל זאת בגין עבירות של מרמה והונאה, והתנהלו כנגדו גם הליכים אזרחיים בגין מעשי מרמה, ובהם שני הליכים הנוגעים לפינוי נכס (הליך בינו לבין יששכר דב כץ שהעיד בהליך דנן, וכן הליך נוסף - ת/9). התובע מוסיף כי הנתבע אף החליף את שמו (נקרא בעבר הראל בראון), כי כתובתו הרשומה במשרד הפנים אינה כתובתו הנכונה, וכל זאת על מנת להסתתר ועל מנת שזהותו האמיתית לא תיחשף. התובע מדגיש כי מכך שמספר תעודת הזהות מופיע באופן שגוי פעמיים במסמך ההסכמות ניתן ללמוד כי הדבר נעשה במכוון, ומדובר לטענתו בהטעיה המקימה עילה לביטולו (ככל שהיה לו תוקף).
עוד טוען התובע, כי ממועד כניסתו של הנתבע למושכר (בחודש יוני 2018) לא שולם על ידו שכר הדירה (למעט מקדמה של 5,000 ש"ח ותשלום עבור חודש שכירות אחד אשר שולם לאחר הגשת כתב התביעה, במעמד הדיון ביום 27.1.2019) וכי הוא אף לא שילם חשבונות. בהקשר זה נטען כי בין היתר הנתבע לא שילם את דמי הארנונה ואת חובותיו לחברת הניהול של הנכס.
5. הנתבע חולק על תיאור אירועים, כפי שתוארו על ידי התובע ובני משפחתו, ומתאר באופן שונה בתכלית את האירועים שהתרחשו.
לטענת הנתבע, לאחר שיחה טלפונית קצרה שניהל עם אליהו ביום 1.5.2018, הגיע הוא לבדוק את התאמתו של הנכס למגוריו, ופעם נוספת הגיע עם אשתו ביום 2.5.2018. לטענתו באותו מעמד חתמו הוא ואליהו, שהציג עצמו כמיופה כוחו של התובע, על הסכם שכירות הכולל את כל הפרטים הרלבנטיים (הוא מסמך ההסכמות), וסמוך לאחר מכן נמסרו לו המפתח והחזקה. לאחר מכן, כך טוען הנתבע, ביצע שיפוץ בנכס ורכש ריהוט, כפי שהוסכם במסמך ההסכמות, וביום 12.6.2018 החל להתגורר בנכס.
לטענתו לאחר אותה נקודת זמן, החלו בני משפחתו של התובע להפעיל עליו לחצים על מנת שיפנה את המושכר. בהקשר זה הפנה הוא לתמלילי שיחות שנערכו בינו לבין אליהו ורעייתו, עורכת הדין שירה עובד, בהן תחילה נעשה נסיון לטעון כי אליהו כלל לא היה מיופה כוחו של התובע (וכי מיופת הכוח היא עו"ד שירה עובד) ולאחר מכן התבקש הוא לחתום על הסכם מודפס הכולל תניות נוספות. עוד מפנה הנתבע לכך שבשיחה מיום 24.6.2018 ביקשה עורכת הדין שירה עובד "מחילה" על דברים שנאמרו בשיחתם הקודמת, וכי באותה שיחה הוסכם כי ביום 26.6.2018 תערך פגישה עם עו"ד שירה עובד ועם אח נוסף של התובע, מר רן עובד (להלן: רן) לדון בהסכם השכירות. הנתבע מוסיף כי אכן הגיע לאותה פגישה, אלא שעו"ד שירה עובד לא הופיעה לפגישה ובמקומה נלווה לרן מי שהוצג כשותף עסקי של התובע. לטענת הנתבע בדיעבד הסתבר לו כי אותו שותף עסקי נטען הוא עבריין, הידוע בכינוי "דוד הגרוזיני", אשר הגיע לפגישה עם מספר מלווים. כן נטען כי אותו שותף עצמו חיווה דעתו בפגישה כי מסמך ההסכמות הוא הסכם מחייב, ולכן הוסכם כי ההסכם יועלה על הכתב וייחתם על ידי הצדדים. לטענתו על רקע זה נשלח על ידו אותו נוסח הסכם מודפס, ומשרן נמנע מלהשיב לפנייתו שלח ביום 2.7.2018 באמצעות בא-כוחו מכתב התראה בו הבהיר כי הוא עומד על קיום ההסכם בין הצדדים. יומיים לאחר מכן, כך מוסיף הנתבע, נשלח אליו מכתב בו הודיע לו התובע על ביטול ההסכם.
6. הנתבע טוען כי מסמך ההסכמות עליו חתמו הוא ואליהו הוא הסכם מחייב, והוא טען בעדותו כי את דפי המחברת סיפק אליהו וכי היה מעורב בניסוח התניות. באשר למספר תעודת הזהות המופיע במסמך ההסכמות - בכתב ההגנה ובתצהירו הכחיש הנתבע את טענות התובע בעניין זה (סעיף 73 לכתב ההגנה וסעיף 76 לתצהיר הנתבע), ואילו בחקירתו הנגדית נטען על ידו כי המסמך נכתב על גבי קיר, ובמצב כזה לעיתים הספרות 5 ו-6 נראות דומות (ולדבריו לכן נסגרה, בהיעדר אשמה, תלונה שהגיש נגדו התובע).
לטענתו רק לאחר שהשקיע סכומים גבוהים בשיפוץ הנכס ובריהוט, סכומים העולים לדבריו על 250,000 ש"ח, ביקשו התובע ובני משפחתו להוציאו מן הנכס, על מנת לעשוק אותו.
אשר לעברו הפלילי טוען הנתבע כי מדובר בעבר רחוק והוא חזר בתשובה ושינה דרכיו, וכי בכל מקרה לא חלה עליו כל חובת גילוי בהקשר זה כלפי התובע. עוד טוען הנתבע כי יש להתפלא על טרונייתם של התובע ובני משפחתו בהקשר זה שכן, כך טוען הוא, התובע מקושר לאנשי פשע והוא ובני משפחתו עירבו כמתואר גורם מעולם הפשע, וגם לאחיו של התובע (רן עובד), עבר פלילי.
על כן טוען התובע כי יש לדחות את התביעה לסילוק ידו מהמושכר, בו הוא זכאי להתגורר לטענתו עד לתום התקופה שנקבעה במסמך ההסכמות.
7. טרם דיון בטענות הצדדים ולמען שלמות התמונה אעיר שלוש הערות:
האחת, התובע הגיש הליך זה כתביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בד בבד עם כתב ההגנה הגיש הנתבע בקשה להעברת ההליך למסלול של סדר דין רגיל. לאחר דיון שהתקיים בבקשה, החלטתי לדחותה (החלטה מיום 11.2.2019), והדיון בתובענה נותר במתכונת בה הוגש.
השניה, דיון בתובענה התקיים ביום 19.3.2019. לאחר סיום שמיעת עדי התובע ביקשו הצדדים כי תינתן להם שהות לערוך מו"מ בנסיון להגיע לפתרון מוסכם בדמות מכירת הנכס לידי הנתבע, אך לבסוף, וחרף ארכה שניתנה לבקשת הצדדים, לא הגיעו הם להסכמות, ועל כן נקבע דיון נוסף לשמיעת עדותו של הנתבע ולסיכומים (הדיון נערך ביום 14.7.2019).
השלישית, שלושה ימים לפני מועד הדיון שנקבע לשמיעת עדותו של הנתבע, ביקשו באי כוחו, ממשרד עורכי הדין ש. הורוביץ ושות', להשתחרר מייצוגו, בהדגישם כי הבקשה היא על דעתו וכי הוא לא יבקש לדחות את מועד הדיון הקבוע לשמיעת עדותו ולסיכומים. חרף זאת בפתח הדיון האמור טען הנתבע כי היתה בין הצדדים גמירות דעת לעניין מכירתו של הנכס בציינו "הנכס הוא שלי ... הנכס כבר אינו שלהם יותר" (עמוד 58 לפרוטוקול שורות 23 ו- 35-36), וטען כי אינו מבין "למה הדיון נקבע", וכי בכל מקרה הוא אינו ערוך לדיון ובפרט אינו ערוך לסכם באותו מעמד. בהחלטה מאותו היום נדחה מבוקשו של הנתבע ונשמעה עדותו (אולם בנסיבות שנוצרו, כפי שהן עולות מפרוטוקול הדיון, סיכומיו נשמעו ביום 17.7.2019 ואף התאפשר לצדדים להגיש השלמות קצרות בכתב).
דיון
8. אקדים מסקנתי לדיון ואציין כי מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהורות על סילוק ידו של הנתבע מן הנכס-המושכר. להלן נימוקיי:
כעולה מן המתואר לעיל בלב ההליך מצוי המסמך אשר כונה לעיל מסמך ההסכמות. ביחס למסמך זה התעוררו בין הצדדים מחלוקות שונות ביחס לנסיבות החתימה עליו, ביחס לתוקפו, וביחס למשמעות של מספר תעודת הזהות השגוי של הנתבע שצוין עליו.
בהתייחס לתוקפו של מסמך ההסכמות מסקנתי, על יסוד הראיות שהונחו לפניי, היא כי מדובר היה בחוזה בין הצדדים, אך כי מדובר היה ב"חוזה מקדים" או במעין "זכרון דברים" אשר הוסכם כי בהמשך לו ייחתם הסכם מפורט יותר, הכולל גם את אותן הסכמות עקרוניות שנכללו במסמך ההסכמות.
הקביעה כי מסמך ההסכמות היה הסכם מחייב מבוססת בראש ובראשונה על לשון המסמך ועל תוכנו. הכותרת אותה נושא המסמך היא "הסכם שכירות", והוא כולל את מרבית התנאים המהותיים הנכללים בחוזה שכירות. כך נקבעו בו תקופת השכירות (חמש שנים ועוד חמש שנות אופציה); דמי השכירות (14,000 ש"ח לחודש), קביעת "תקציב" לשוכר לשם קניית ריהוט אשר תמורתו תקוזז מדמי השכירות; ציון החניה והמחסן; וקביעה כי החשבונות ישולמו על ידי השוכר. עוד אציין כי לפי לשון ההסכם תוקפו אינו מותנה בחתימה על הסכם נוסף, וכי מטענות הצדדים עולה כי במועד החתימה על מסמך ההסכמות שילם הנתבע לאליהו מקדמה בסך של 5,000 ש"ח וכי באותו מעמד אף נמסר לנתבע מפתח של הדירה (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 35-36).
מסמך ההסכמות כולל אפוא את ההסכמות העיקריות הרלבנטיות להסכם שכירות, הנתבע ואליהו בשם התובע חתמו עליו, ונתונים אלו כמו גם פעולות הצדדים במעמד החתימה תומכות במסקנה כי מדובר בהסכם מחייב. איני מוצאת אפוא לקבל את טענת התובע כי מדובר היה במסמך המסכם "נקודות" בלבד וכי מדובר היה בהצעה כשלב במשא-ומתן. עוד אציין כי העובדה שאליהו חתם על מסמך ההסכמות ולא התובע עצמו אינה משנה ממסקנה זו. בני משפחת התובע ניסו אמנם בשלב מסוים להעלות בפני הנתבע את הטענה כי אליהו לא היה מוסמך לחתום על הסכם בשם התובע שכן לא היה לו ייפוי כוח לעשות כן, אולם התובע לא שב על טענה זו בכתב התביעה (ואף ציין בכתב התביעה כי ייפה את כוחו של אליהו לטפל בשמו ובמקומו בכל עניין הקשור לדירה "ולימים אף תיעד זאת בכתב", סעיף 8 לכתב התביעה), או בסיכומיו. ההנחה היא אפוא כי אליהו היה מוסמך לפעול בשם התובע.
9. עם זאת, את גרסתו של אליהו ביחס לנסיבות שהובילו אותו לחתום על אותו מסמך הסכמות מצאתי לקבל, וכן סבורה אני כי הראיות תומכות בגרסתו של אליהו לפיה הדגיש בפני הנתבע במעמד החתימה ומיד לאחריו כי בהמשך למסמך ההסכמות יוכן על ידי אשתו, שהיא עורכת דין במקצועה, הסכם מפורט.
השאלה מהן הנסיבות שהובילו לחתימה על מסמך ההסכמות מתעוררת בענייננו בפרט בשים לב לכך שאין חולק כי הנכס דנן הוא "דירת יוקרה" (דירת פנטהאוז בקומה התשיעית של בניין מגורים חדש), שכר הדירה החודשי שהתבקש עבור שכירתו ושעליו הסכימו הצדדים הוא בסכום שאינו מבוטל, ובין הצדדים הוסכם על תקופת שכירות ארוכה ועל סכום קיזוז משמעותי כנגד רכישת ריהוט. למרות זאת חתמו אליהו והנתבע על מסמך קצר יחסית, בכתב יד, אשר נכתב על אתר ללא התייעצות עם מאן דהוא, ואינו כולל את כל התניות המקובלות בהסכמי שכירות. כך למשל לא נקבע אופן מימוש האופציה, לא צורף נספח המפרט את התכולה שתרכש (סעיף 1(ג) למסמך ההסכמות), ולא נקבעו ערובות בגין הפרה של ההסכם על ידי הצדדים.
הנתבע לא סיפק בתצהירו או בעדותו כל הסבר לבחירתו לחתום על מסמך קצר בכתב ידו, אשר נכתב על אתר, חלף הסכם כמקובל. שתיקתו בעניין זה מעוררת סימן שאלה ואי נחת דווקא נוכח טענתו שלו כי היה בכוונתו להשקיע בנכס סכומים משמעותיים - ואלו לטענתו אכן הושקעו על ידו בפועל - שהרי ניתן היה לצפות בנסיבות אלו כי יבקש הוא עצמו לחתום על הסכם הכולל תניות אשר יבטיחו כי השקעתו זו לא תרד לטמיון.
אליהו לעומת זאת פירט גרסה ביחס לנסיבות החתימה על מסמך ההסכמות ולטעם שהוביל אותו לחתום עליו. אליהו העיד לעניין זה כי הנתבע הותיר עליו רושם עז, לאחר שהציג עצמו כחסיד בחסידות בעלז וכן כאיש עסקים עשיר מארה"ב שבבעלותו מלון, וגרס כי נוכח אישיותו זו, כפי שהצטיירה בפניו, נתן בנתבע אמון מלא ולא חשש לחתום על אותו מסמך שניסח בפניו, תוך שהבהיר לו כי יוכן חוזה מפורט על ידי אשתו. אמונו של אליהו בנתבע היה כה רב לטענתו, עד שבאותו מעמד אף מסר לו מפתח של הנכס. כך למשל העיד אליהו "אני נשבע, אני חשבתי שעומד בפני אדם הגון, אדמור, עם הופעה שלו, עם התחפושת הזו, לעולם לא חשבתי שזה החוזה, אמרתי לו במפורש שאשתי עורכת דין והיא תכין חוזה" (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 3-4, שורות 29-30).
10. לאחר ששמעתי את עדותם של אליהו ושל הנתבע, אני מוצאת להאמין לגרסה זו. התרשמותי מהנתבע, על יסוד עדותו והתנהלותו בדיון לפניי, היא כי הוא בעל אישיות כריזמטית באופן חריג ובעל כושר שכנוע ויכולת תמרון יוצאי דופן.
לצד זאת, גרסתו של אליהו בדבר נסיבות החתימה על מסמך ההסכמות, וכי באותו מעמד הדגיש בפניו כי בהמשך למסמך ייחתם הסכם שיוכן בידי אשתו, היתה גרסה עקבית, והתרשמותי מעדותו לפניי כי מדובר בגרסה כנה ואמינה. התרשמות זו נתמכת בראיות שהונחו לפניי. כך עולה מן הראיות כי ביום 4.5.2018, יומיים לאחר החתימה על מסמך ההסכמות, הכינה אשתו של אליהו הסכם מודפס ומפורט לחתימתו של הנתבע, הכולל את מרבית ההסכמות העקרוניות שבמסמך ההסכמות, בשינויים מסוימים, וכן תניות נוספות. יצוין כי באותו מועד - יומיים לאחר החתימה על מסמך ההסכמות - לא נעשה על ידי התובע או בני משפחתו כל נסיון למנוע את כניסתו של הנתבע לנכס, ולא היה בידיהם כל מידע חדש לגבי מיהותו אשר היה בו כדי להוביל אותם לנסות ולמנוע ממנו כניסה לנכס. אין אפוא כל סיבה מבוררת להניח כי אותו הסכם, שהוכן על ידי עורכת הדין שירה עובד ולפי הנטען נמסר לנתבע לחתימתו, הוכן ונמסר שלא בהתאם לסדר הדברים הרגיל או שלא באופן אותנטי (ובמאמר מוסגר אציין כי הנתבע בחר שלא לחקור את אליהו ואת עו"ד שירה עובד ביחס לטענה כי ביום 4.5.2018 נמסר לו נוסח הסכם מודפס לחתימתו (נספח ד' לכתב התביעה), על המשמעות של כך, ומצאתי לקבל את גרסתם כמהימנה). יצוין כי מעדות התובע עולה כי עו"ד שירה עובד, אשתו של אליהו, הכינה הסכמי שכירות גם לגבי נכסים נוספים שבבעלותו, ודווקא אי החתימה של הנתבע על אותו הסכם, ולמצער אי קיומו של משא-ומתן באותו שלב לגבי התניות הנוספות שנכללו בו או לגבי שינויים מסוימים ממסמך ההסכמות, הוא אחד הגורמים שהדליקו אצל התובע ובני משפחתו בזמן אמת "נורה אדומה" (ראו למשל עדות התובע בעמוד 50 לפרוטוקול שורות 1-2).
כן עולה מן הראיות כי בימים הסמוכים לחתימה על מסמך ההסכמות הנתבע דחה בתואנות שונות את החתימה על הסכם מפורט, ורק לאחר שהעמיק את אחיזתו בנכס טען כי די במסמך ההסכמות שנחתם. אשתו של אליהו, עו"ד שירה עובד, העידה בהקשר זה "מה שהיה, בעלי חזר הביתה עם דפים שהיו אמורים להיות הצעה שלא היה אמור להיות הסכם. הם סכמו מלכתחילה שיערך הסכם על ידי ואנחנו נחתום עליו. שהוא התחמק יום אחרי יום ואחרי יום עם סיפורים ובעלי מאוד חבב אותו והאמין לחיצוניות הזו, הוא הטעה אותו. מה שהיה שם, הוא התקשר אליו אומר לו שיבוא לחתום על ההסכם והוא ענה שכבר יש הסכם" (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 8-11).
דברים דומים עולים מתמליל שיחה אותו צירף הנתבע לתצהירו (נספח 2 לתצהיר הנתבע). השיחה הנזכרת התקיימה ביום 21.6.2018 בין הנתבע לעו"ד שירה עובד, אשתו של אליהו. בשלב מסוים עזב הנתבע את השיחה, ואילו עו"ד שירה עובד המשיכה לשוחח עם בעלה אליהו, ודבריהם נקלטו אף הם ללא ידיעתם. באותה שיחה אמר אליהו לאשתו: "זה כמו זכרון דברים שעושים על (לא נשמע) לחוזה ... פתאום הוא אומר, אני אומר לו: אני יכול להכין חוזה. הוא אומר לי: לא, זה החוזה. אמרתי לו: מה?". ולשאלת אשתו "אבל אמרת לו: יש לך חוזה חדש. אז מה הוא אמר? הוא יחתום, לא?" השיב אליהו: "כן. אבל הוא, הוא כל יום אומר לי... איך שחזרתי מאוקראינה...", ואשתו השלימה את המשך המשפט "אני לא חייב לענות לו, אני לא חייב לענות לו, אני לא חייב לדבר איתו, אני לא חייב להתאים את הזמנים שלי. אמרתי לו: לא, אתה קודם כל היית צריך לחתום, אחר כך להיכנס" (עמוד 69 לתמליל).
לאמור אוסיף כי בשיחה שנערכה בין הנתבע לבין אליהו ואשתו, ציין הוא כי הקליט את הפגישה מיום 2.5.2018 (ראו התמליל, נספח 2 לתצהיר הנתבע , עמודים 3 ו-49-50), וככל שבידו אכן הקלטה כזו הרי שאי צירופה (בניגוד לתמלילים אחרים אותם הגיש) שוקלת לחובתו. כן יש ליתן משקל לכך שההנחה שניתן יהיה להסתפק באותו מסמך הסכמות כהסכם שכירות לתקופה של עד עשר שנים, פחות מתיישבת עם נסיון החיים ועם המקובל בכגון דא, וכאמור הנתבע לא סיפק כל גרסה ביחס לשאלה מדוע בחר - לשיטתו שלו - לחתום על המסמך האמור ולא על הסכם כמקובל. עוד אעיר כי העובדה שיומיים לאחר החתימה על מסמך ההסכמות הועבר לחתימת הנתבע הסכם מפורט לחתימתו, וכי באותו שלב ראשוני לא ביקש הוא להפגש לאלתר עם בני משפחת התובע ולנסות ולהסיר מן הדרך את המחלוקות שהתגלעו - טרם שנערכה על ידו כל השקעה כספית בנכס וממילא טרם כניסה אליו - מעוררת אף היא סימן שאלה בנסיבות העניין הקונקרטי.
אדגיש כי לא נעלם מעיני כי מסמך ההסכמות אינו כולל "נוסחת קשר" לחתימה על הסכם נוסף. קיומה של נוסחת קשר אכן מסייעת להתחקות אחר כוונתם של הצדדים (ראו דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים 337-339 (כרך א, 2018) (להלן: פרידמן וכהן), אולם אין לראות בה חזות הכל (ראו והשוו: שם, 340-342; גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 193-194 (2019) (להלן: שלו)), ובנסיבות העניין הקונקרטי סבורה אני כי הראיות שהוצגו תומכות במסקנה כי כבר במעמד החתימה הבהיר אליהו לנתבע כי בהמשך למסמך שנחתם על ידם ייחתם על ידי הצדדים הסכם מפורט שיוכן על ידי אשתו.
11. הנה כי כן, למסמך ההסכמות היה תוקף של הסכם מחייב, אולם על בסיס הראיות שהוצגו לפניי, אני מוצאת לקבוע כי מדובר היה במעין "הסכם מוקדם" או "זכרון דברים", אשר הגם שדי היה בו כדי ליצור יחסים חוזיים מחייבים, הובן והוסכם על ידי הצדדים כי בהמשך לו ייחתם הסכם נוסף-מפורט (לתוקף של הסכם מוקדם כהסכם מחייב וליחס בינו לבין ההסכם המאוחר ראו: פרידמן וכהן, 332-348; שלו, 188-194).
עוד אוסיף, כי לכל הפחות ניתן לקבוע על יסוד החומר שלפניי כי אליהו סבר בתום לב ובכנות, במועד החתימה על מסמך ההסכמות, כי בהמשך לו ייחתם הסכם נוסף, כך שגם אם בניגוד לקביעתי לעיל הנתבע הבין אחרת את פני הדברים, הרי שניתן לומר כי בעניין זה לא היה מפגש רצונות בין אליהו לנתבע, על המשמעויות של כך.
12. שאלה מרכזית נוספת ביחס למסמך ההסכמות נוגעת לעובדה שעל גבי ההסכם צוין מספר תעודת זהות שגוי של הנתבע. טענה זו הודגשה על ידי התובע ואילו הנתבע ביקש להבליעה במסגרת שלל הטענות הרבות שהעלה, וביקש לא לייחס לה משקל ממשי.
מספר תעודת הזהות של הנתבע כפי שהוא מופיע בתצהירו הוא xxxx6xx6. במסמך ההסכמות צויינו מספרי תעודת הזהות בשני מקומות - בפתח ההסכם, ובסופו לצד החתימות. עיון במסמך ההסכמות המקורי שהוגש וסומן כת/3 מלמד כי בשני המקומות מופיע כמספר תעודת הזהות של הנתבע המספר xxxx5xx5. כלומר בשני המקומות הוחלפה הספרה שש, פעמיים, בספרה חמש.
יוזכר כי את המסמך כתב הנתבע בכתב ידו, ונתון זה מעצים את השאלה המתעוררת בעניין. בתצהירו הכחיש הנתבע כי מסמך ההסכמות כלל ספרה שגויה, ובצדק ציין בא-כוח התובע בעניין זה בסיכומיו "בתצהירים שהוגשו על ידי הנתבע לא נטען לעניין זה שום דבר, תצהירים שותקים ואינם מעמידים כל טעם לאמור. הייתי מצפה שמקום בו נטענת טענת הטעיה באופן מפורש בנוגע להסתרת הזהות ולסעיפים רבים יהיה הסבר בתצהיר לגבי אותה הטעיה. אם אכן ההסבר כי היה כתיבה בשוגג, היה צריך להיכתב. הנתבע לא הציג שום גרסה בעניין זה, אפס גרסה" (עמוד 73 לפרוטוקול). הנתבע טען בסיכומיו כי היעדר ההתייחסות נבע מכך שבאותו מועד התנהלה חקירה במשטרת ישראל, אולם אין בכך ליתן מענה משכנע (מה גם שלא הוסבר מדוע לאחר סגירת התיק לא התבקש תיקון של כתבי הטענות בעניין זה).
הנתבע ביקש לספק הסבר לספרות השגויות בתעודת הזהות במסגרת חקירתו הנגדית, כאשר השיב לשאלה שהופנתה אליו בעניין זה. לדברי הנתבע התובע הגיש נגדו תלונה במשטרה בעקבות אותה הטעיה נטענת ומשטרת ישראל סגרה את התלונה מחוסר אשמה, והוא הוסיף וטען כי על פי חוות דעת הגרפולוג במשטרה כאשר כותבים מספרים על דף הנשען על קיר "לפעמים ה-5 נחזה ל-6" (עמוד 61 לפרוטוקול). על טענה דומה שב הנתבע בסיכומיו בציינו: "אם כותבים על הקיר או על הרצפה, ה-5 יכול להתחזות ל-6" (עמוד 81 לפרוטוקול), והוסיף כי בכל מקרה התובע לא תמך את טענתו בעניין זה בחוות דעת של גרפולוג.
איני מוצאת לקבל טענה זו של הנתבע. אין צורך בחוות דעת של גרפולוג על מנת להתרשם באופן ישיר ממסמך שהוצג לפניי במקור, בו ניתן לראות בבירור כי הספרה חמש מופיעה חלף הספרה שש ארבע פעמים. אין מדובר בספרה שניתן לקוראה בשני אופנים, כי אם בספרה חמש "פתוחה" שלא ניתן לקוראה אחרת. עוד יצוין כי לא הוצג לפניי חומר מתוך תיק המשטרה בתלונה שהוגשה נגד הנתבע, ואף לא כל אסמכתא או חוות דעת אחרת מטעמו, כך שלא הוצג בסיס לטענת הנתבע בעניין. אעיר בהקשר זה כי היות שהספרות מופיעות בבירור על גבי מסמך ההסכמות, מוטל היה על הנתבע להפריך את המסקנה העולה מקריאה של אותו מסמך, ולא ההפך.
הנה כי כן, הנתבע כתב ארבע פעמים את הספרה 5 במקום את הספרה 6 במספרי תעודת הזהות שלו שעל גבי מסמך ההסכמות, ולא סופק על ידו כל הסבר שיש בו להניח את הדעת לכך. משלא סופק כל הסבר סביר לאמור, ומשמדובר בספרה המופיעה לא פחות מארבע פעמים, דומני כי יש לקבל את טענת התובע כי ניתן להניח שהדבר נעשה באופן מכוון. במאמר מוסגר אעיר בהקשר זה כי בנספח 1 לתצהיר הנתבע - צילום של מסמך ההסכמות - נראה כי נעשה שינוי מסוים בספרה חמש במספר תעודת הזהות המופיע ברישה למסמך ההסכמות, כך שתדמה למספר שש, והדבר אומר דרשני.
כן אציין כי כתובת המגורים אותה ציין הנתבע ככתובתו בפתח מסמך ההסכמות היא לא אחרת מלואיס ברנדייס 5, הכתובת של הנכס דנן, בו מטבע הדברים לא התגורר הוא באותו מעמד, ולא ציין את כתובת מגוריו הנכונה באותה נקודת זמן, נתון אשר אף הוא מחזק את הרושם בדבר נסיון של הנתבע שלא לחשוף פרטים אמיתיים לגבי זהותו.
13. לטענת התובע הסיבה לכך שהנתבע כתב מספר תעודת זהות שגוי במסמך ההסכמות היא על מנת שיקשה להתחקות אחר זהותו האמיתית ועברו הפלילי. בהקשר זה טען התובע כי הנתבע החליף גם את שמו (נקרא בעבר הראל בראון) והפנה להליכים פליליים ואזרחיים שהתנהלו בעניינו, ומן ההיבט המשפטי נטען כי משלא הציג הנתבע-השוכר את זהותו האמיתית מאיין הדבר את תוקף ההסכם בשל היעדר גמירות דעת, וכי מכל מקום בנסיבות אלו קמה לו עילה לבטל את ההסכם נוכח חוסר תום ליבו של הנתבע ובגין הטעיה.
הנתבע הביע תרעומת על כך שהתובע הפנה להליכים הפליליים שהתנהלו בעניינו. לטענתו מדובר בהליכים ובאירועים שהתרחשו לפנים שנים רבות, ולא היתה עליו כל חובה לגלותם. כן מחה הנתבע על כך שבמסגרת חקירתו הנגדית הגיש בא-כוח התובע חמש החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו והסדר טיעון בהליך פלילי שהתנהל כנגדו, בהדגישו כי אלו לא צורפו לכתבי הטענות של התובע ולטענתו לא גולו לו על ידו, וגם בסיכומיו שב על עמדתו כי אין מקום להתיר את הגשת המסמכים.
14. לאחר ששקלתי בדבר מצאתי להתיר את הגשתן של אותן החלטות שיפוטיות וכן את הסדר הטיעון.
ראשית, ככלל בהליך של תביעה לפינוי מושכר על בעלי הדין לצרף את מלוא המסמכים עליהם הם מבקשים להסתמך לתצהירים המוגשים בד בבד עם כתב ההגנה וכתב התביעה. אולם בהליך דנן שני הצדדים הגישו במסגרת החקירות הנגדיות מסמכים נוספים מטעמם. כך, עת חקר בא-כוח הנתבע את העדים מטעם התובע, בדיון מיום 19.3.2019, הגיש לא פחות משבעה מוצגים שלא צורפו לכתבי טענותיו (ובהם חלק מתמליל שיחה - נ/5, פלט שיחות טלפון מושחר - נ/11, ופסקי דין שניתנו בעניינו של רן - נ/12). כמו כן, עת נחקר אליהו על תצהירו באותו מעמד הגיש הוא - ללא התנגדות בא-כוח הנתבע - מספר מוצגים נוספים ובהם הסדר הטיעון (סומן ת/5). משהוגשו מסמכים נוספים על אלו שצורפו לכתבי הטענות בידי שני הצדדים, קשה לטעמי לשמוע מפי מי מהם טענה בעניין זה.
שנית, מספרה ותוכנה של אחת מן ההחלטות השיפוטיות שהוגשו נזכרו מפורשות בכתב התביעה (ע"פ 5282/07), [פורסם בנבו] ומכל מקום בכתב התביעה נטען בהרחבה כי לנתבע עבר פלילי עשיר, תוך הפניה להחלטות שניתנו בעניינו, כך שאין מדובר בטענה מפתיעה. עוד יש ליתן משקל לכך שמדובר בהחלטות המפורסמות באתרי אינטרנט שונים אשר ניתנו בהליכים בהם הנתבע היה צד ולכן הן מוכרות לו. קשה לקבל על רקע זה את טענת הנתבע בחקירתו הנגדית כי אין בידו להתייחס למסמכים כיוון שאלו לא הוצגו לפניו קודם לכן, ומכל מקום ניתנה לנתבע הזדמנות להגיש השלמת טיעון בכתב לסיכומיו בנוגע לאותם מסמכים, ומהשלמת הטיעון עולה כי לא הוכחש על ידו כי מדובר בהחלטות שניתנו בעניינו שלו.
אוסיף כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבע לפיה בא-כוח התובע הטעה את בית המשפט עת טען בדיון כי המסמכים, או מרביתם, נמסרו לו במסגרת גילוי מסמכים שנערך בין הצדדים - וככל שכך, הדבר לא ראוי לשון המעטה - אולם איני סבורה כי בכך יש להטות את הכף בענייננו. זאת בשים לב לכל האמור לעיל, ובפרט לכך שמדובר בהחלטות שיפוטיות בעניינו של הנתבע (ובהסדר טיעון שהוגש עוד בדיון קודם בהיעדר התנגדות מצד בא-כוח הנתבע, כמתואר לעיל, ויצוין כי אותו המסמך צורף על ידי התובע גם לתגובה שהגיש לבקשתו של הנתבע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, סמוך לאחר פתיחת ההליך). עוד יצוין כי בניגוד לטענת הנתבע בסיכומיו בהחלטה מיום 24.6.2019 לא נקבע כי לא יותר לצדדים להגיש כל מסמך, אלא נדחתה בקשתו של התובע ליתן צו המורה לנתבע ולצדדים שלישיים למסור מסמכים (וזאת נוכח עיתוי הגשת הבקשה), ואין זהות בין הדברים.
15. לגופם של דברים, ניתן ללמוד מכלל החומר שהוצג לפניי כי לנתבע אכן עבר פלילי. הגם שבמהלך חקירתו הנגדית טען הנתבע כי אין בידו להתייחס עניינית להחלטות, מסיכומיו עולה כי אכן מדובר בהחלטות שניתנו בעניינו שלו (עת שמו היה הראל בראון). בין היתר ניתן להפנות לרע"ב 422/15 [פורסם בנבו] החלטה מיום 19.1.2015, ממנה עולה כי בראשית שנת 2015 היה הנתבע נתון במעצר עד תום ההליכים בגין הליך פלילי שנפתח נגדו בשנת 2010 בו יוחסו לו "עבירות מרמה חמורות". באותה החלטה צוין כי "עם תחילת ההליך הפלילי נעלמו עקבותיו של [הנתבע] וההליכים נגדו הותלו" ואלו חודשו לאחר שאותר ונעצר במחצית שנת 2014. ההליך הסתיים בהסדר טיעון לאחר שהנתבע הודה בעבירות שיוחסו לו (ת/10). עוד עולה מן החומר שלפניי כי לנתבע עבר פלילי קודם בעבירות הונאה (ע"פ 5282/07, [פורסם בנבו] פסק דין מיום 13.8.2007, כן ראו האמור בפסק הדין בת.א. 190290/02 בראון נ' רוט [פורסם בנבו] (24.1.2005)), וכי בהליך פלילי נוסף נגזרו עליו שמונה-עשר חודשי מאסר ביום 7.2.2012 (בגין עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ת"פ 3370-05-11) [פורסם בנבו].
יצוין בהקשר זה כי בתצהיר נטען כי ההליכים הפליליים בהם הנתבע היה מעורב "התרחשו לפני שנים רבות" ביחס לאירועים "שהתרחשו שנים לפני שהנתבע חזר בתשובה", אולם כעולה מן המתואר, לא כל ההליכים התנהלו לפני שנים רבות, ובטענתו זו של הנתבע יש כדי לפגוע במהימנותו.
16. עוד אוסיף כי התובע טוען כי נגד הנתבע פתוחים 22 תיקי הוצאה לפועל וכי גם נתון זה ביקש הנתבע להסתיר. התובע לא הציג אסמכתא לטענתו זו (ויצוין כי בקשתו למתן צו גילוי מסמכים נדחתה כאמור נוכח העיתוי בו הוגשה, החלטה מיום 24.6.2019) והנתבע לא אישר את הנטען בחקירתו הנגדית. יחד עם זאת אציין כי הטענה בדבר קיומם של הליכי הוצאה לפועל הועלתה עוד בדיון שהתקיים בבקשה להעברת ההליך למסלול של סדר דין רגיל (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 27.1.2019) וכי התובע שלח לבא-כוח הנתבע דרישה להביא עימו לדיון דו"ח של תיקי הוצאה לפועל (דרישה מכוח תקנה 170 לתקנות סדר הדין האזרחי), אך הנתבע לא הביא עימו דו"ח כאמור, ולא התייחס בסיכומיו עניינית לטענת התובע בדבר הימנעותו זו (מעבר להפניה להחלטה מיום 24.6.2019), ובנסיבות אלו דומה כי הימנעותו של הנתבע מלהציג את הדו"ח מלמד לכאורה כי לוּ זה היה מוצג היה בו כדי לפעול לחובתו.
17. שאלה נפרדת היא מהי הנפקות אותה יש לתת לאותם הליכים פליליים (ואזרחיים), כמו גם לעיתוי בו גילו בני משפחת התובע על עברו הפלילי של הנתבע.
הנתבע הפנה בעניין זה לפסק דין בו נקבע כי לא חלה על שוכר דירה חובת גילוי ביחס לעברו הפלילי כלפי משכיר הדירה (ת.ק. (הרצליה) 3109-08-16 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (8.10.2016) (להלן: עניין פלוני)). הנתבע מבקש לאמץ את קביעות בית המשפט במסגרת פסק הדין על ענייננו, ולקבוע בהתאמה כי לא היתה מוטלת עליו כל חובה לגלות את עברו הפלילי, וכפועל יוצא כי לא היתה נתונה לתובע עילת ביטול על יסוד עברו זה.
ואולם, גם אם כפי שנקבע בפסק הדין הנזכר על צד המעוניין לשכור דירת מגורים לא חלה חובה לגלות למשכיר, מיוזמתו, את עברו הפלילי, וזאת נוכח הטעמים והרציונלים שנזכרו בפסק הדין, הרי שאין הנדון דומה לראיה.
בעניין פלוני הנ"ל הדגיש בית המשפט, בדחותו את הטענה כי הנתבע הציג שמות שונים באשר לזהותו, כי:
"ראשית, הנתבעת 1 הודתה כי תעודות מזהות של התובעים הוצגו בפניה קודם לכריתת ההסכם (עמ' 5 שורה 1 לפרוטוקול). בניגוד לטענת התובעת במהלך הדיון שלפיה אין התאמה בין השם של התובע 1 בתעודה המזהה לבין שמו על גבי ההמחאות שניתנו לה (עמ' 5 שורה 2-1 לפרוטוקול), בחינתם של אלו מלמדת שיש התאמה כזו. השם שמופיע בשניהם הוא שמו של התובע 1 לפני שינויו (מוצג ת/2). זהו השם שבו גם נודע התובע 1 בציבור כמי שביצע את העבירות בצעירותו, כך שכל טענה בדבר ניסיון להסתיר זהות זו מן הנתבעים קודם לכריתת הסכם השכירות, דינה להידחות. אכן, בשטר החוב מופיע שם אחר במקום שמו של התובע 1 (ולמעשה, רשום בשטר החוב שם פרטי החוזר והדומה לשם משפחתו, נספח 6 לכתב התביעה). אלא שאין זה ברור מה הנסיבות שהובילו לרישום זה, והאם אין מדובר בטעות גרידא. ממילא, לא נראה שבשטר החוב ניסה התובע 1 להסתיר את שמו האמיתי, שעה שכאמור, הוא מסר לנתבעת 1 תעודה מזהה קודם לכריתת ההסכם. שנית, לא הועלתה על-ידי הנתבעת 1 כל גרסה ברורה שהיא לגילוי זהויות שונות של התובע 1 לאחר כריתת ההסכם. כל המסמכים שעליהם הצביעה הנתבעת 1 בהקשר זה נמסרו לה קודם או במהלך כריתת ההסכם. על כן, ממילא, אין הדבר יכול להוות עילה לביטול ההסכם לאחר כריתתו" (פסקה 16 לפסק דין).
הנה כי כן, בעניין פלוני הודגש כי התובעים מסרו עותק של תעודות מזהות קודם לכריתת ההסכם, וכי כל המסמכים הרלבנטיים לזהותם נמסרו לנתבעים קודם לכריתתו. ענייננו שאני: הנתבע לא מסר כל מסמך בנוגע לזהותו ומספר תעודת הזהות שנרשם על ידו על גבי מסמך ההסכמות היה שגוי. על כן, טענתו של התובע כלפי הנתבע אינה כי לא גילה את עברו הפלילי, אלא כי באופן אקטיבי ציין במסמך ההסכמות מספר תעודת זהות שגוי, וזאת על מנת שלא יתאפשר גילוי של אותו עבר פלילי (וגילוי זהותו של הנתבע באופן כללי). התובע אינו טוען אפוא רק להפרת חובת גילוי (הטעיה במחדל), כי אם למסירת מידע שגוי במתכוון, כלומר הטעיה מכוונת.
דרישה בסיסית היא מאדם המתעתד להתקשר בהסכם שכירות כי יגלה את זהותו האמיתית, כך שהמשכיר - אם יחפוץ בכך - יוכל לערוך בירורים מטעמו אודות אותו אדם, בכפוף להוראות הדין. מסירה של מידע מוטעה, המונעת בירור כזה, מנוגדת לעקרון תום הלב בו מחויבים הצדדים להסכם, ועשויה להקים עילת ביטול מחמת הטעיה. הדבר מתעצם בענייננו נוכח המתווה הדו-שלבי בו על פי מסקנתי ביקש אליהו, בשמו של התובע, לנקוט, של חתימה על מסמך הכולל את ההסכמות העקרוניות, ואשר לאחריו ייחתם הסכם מפורט נוסף.
18. הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ז-1973 קובעת כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
במקרה שלפנינו נוטה הכף כאמור למסקנה כי הנתבע הטעה את אליהו במכוון לגבי זהותו האמיתית, ועוד ניתן לקבוע כי הטעות היא תוצאה של ההטעיה וכי זהותו הנכונה של צד להסכם שכירות נכללת בעובדות אותן על צד להסכם לגלות. תנאי נוסף לקיומה של עילת ביטול נוכח הטעיה היא קיומו של קשר סיבתי בין הטעות (שנבעה מההטעיה) לבין ההתקשרות בחוזה, כאשר יסוד זה פורש כיסוד סובייקטיבי (שלו, 382). דומני כי ניתן לקבוע בהקשר זה כי כל אדם סביר, ובכלל זאת התובע ואליהו שפעל בשמו, לא היה מתקשר בהסכם עם אדם שידוע לו כי הוא מטעה אותו בכל הנוגע לזהותו.
בנוגע לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין ההטעיה והטעות לבין ההתקשרות בענייננו, יש להתייחס למספר סוגיות.
האחת היא כי לא נעלם מעיני שאליהו חתם על מסמך ההסכמות מבלי שביקש לערוך, טרם חתימתו באותו מעמד, בירור לגבי הנתבע על יסוד מספר תעודת הזהות או השם שמסר לו, בהסתמכו על מראה עיניו ועל התרשמותו האישית. ברם, בנסיבות הקונקרטיות הייחודיות שנפרשו לפניי, אין באמור כדי לנתק את הקשר הסיבתי, וזאת בפרט בהתחשב בקביעתי כי אליהו הניח קיומו של הליך דו שלבי, מהלך אשר בשלו למעשה לא נסגרה הדלת, גם באותו שלב, בפני בחינת זהותו של השוכר. לשון אחר, נוכח הנחתו של אליהו כי בהמשך למסמך ההסכמות ייחתם הסכם מפורט, הרי שלא היה בחתימה על מסמך ההסכמות כדי לייתר או למנוע בדיקה מסודרת של זהות השוכר לאחר אותה חתימה.
אוסיף כי לטעמי בנסיבות העניין הייחודיות גם אם לא מדובר היה בהליך חוזי דו-שלבי, הרי שלא ניתן להתעלם מהצטברות הנסיבות כאשר הנתבע הוביל את אליהו לחתום על מסמך קצר בכתב יד שנכתב על אתר תוך שיבוש מספר הזהות. ודוק. קיים שוני מהותי בין אי גילוי גרידא של עבר פלילי, אשר הנתבע טוען כאמור כי אינו חייב בו, לבין ניצול סיטואציה וביצוע מחטף בדרך של הכללת מספר זהות משובש במעמד חתימה על הסכם שנערך במקום, בכתב ידו של הנתבע. בסיטואציה כזו תשמע טענת התובע בדבר קיומו של קשר סיבתי בין ההטעיה לחתימה, ולמצער תשמע טענה של העברת הנטל בהקשר זה, באשר צבר הנסיבות שלל את האפשרות לערוך בדיקה לעניין מיהותו של הנתבע טרם חתימה.
19. הסוגיה השניה היא כי הנתבע העלה טענה לפיה הטעות במספר תעודת הזהות נודעה לבני משפחת התובע סמוך לאחר החתימה על ההסכם (לטענתו נודע להם על כך ביום 2.5.2018 או סמוך לכך, כחודש וחצי לפני מסירת החזקה, עמוד 81 לפרוטוקול), והוא הוסיף וטען כי משלא הודיעו על ביטול ההסכם באופן מיידי לא היו רשאים הם להודיע על ביטול ההסכם על בסיס אותה הטעיה נטענת בשלב מאוחר יותר.
ואולם, בניגוד לטענתו של הנתבע איני סבורה כי מחומר הראיות עולה כי נודע לבני משפחתו של התובע על הטעות במספר תעודת הזהות כבר ביום 2.5.2018. הנתבע הפנה בהקשר זה לחקירתו הנגדית של אליהו, בה הפנה בא-כוח הנתבע לסעיף 29 לתצהיר של אליהו אשר הוגש במסגרת הליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת שהתנהל בין הצדדים (תצהיר מיום 10.12.2018). באותו תצהיר הצהיר אליהו כי חשדותיו בנתבע התעוררו "עם סיום העבודות בדירה וערב כניסת בראון לגור בה", ובסעיף 29 לתצהיר, אליו הפנה הנתבע, ציין "אחת הפעולות הראשונות בהן נקטתי כדי לצמצם נזקים ... הייתה פנייתי לחברת החשמל", פניה אשר בעקבותיה על פי הנטען התבררה הטעות במספר תעודת הזהות. התאריך 2.5.2018 הנזכר באותו סעיף לא נזכר בקשר עם מועד הפניה לחברת החשמל ומועד הגילוי (כי אם כחלק מטענת אליהו כי הוסכם עם הנתבע כי הוצאות הדירה יחולו עליו מיום מסירת המפתח, 2.5.2018). גם בחקירתו הנגדית השיב אליהו כי פנה לחברת החשמל רק לאחר שהנתבע החל להתגורר בדירה ולאחר שהגיעו אליו חשבונות שלא שולמו (עמוד 42 לפרוטוקול מיום 19.3.2019). עורכת הדין שירה עובד העידה אף היא כי גילו שהנתבע מסר תעודת זהות מזויפת "רק לאחר זמן. אחרי שהוא היה בדירה" (עמוד 31 לפרוטוקול). עוד יצוין כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבע לפיה נודע לתובע על הטעות במספר תעודת הזהות כחודש וחצי לפני מסירת החזקה, גם מן הטעם שהחזקה למעשה נמסרה לנתבע עם החתימה על מסמך ההסכמות, כפי שציין הנתבע עצמו בתצהירו "בסמוך לאחר החתימה על הסכם השכירות קיבלתי את מפתח הדירה (וחזקה על המושכר) והתחלתי בעבודות שיפוץ נרחבות, כפי שהוסכם בין הצדדים" (סעיף 11 לתצהיר הנתבע).
בהערת אגב אעיר בהקשר זה כי בחקירתו הנגדית שינה הנתבע גרסתו וטען "ברגע שחתמנו עדיין לא קיבלתי חזקה. הוא נתן כמעט חודש אחרי, את המפתחות ומסר לי חזקה ... יותר מחודש אחרי החתימה על החוזה מסר לי מפתח" (עמוד 70 לפרוטוקול), וגם בהשלמה לסיכומיו טען "שלפני מסירת החזקה/מפתח בדירה היה ידוע לתובע זהותו של הנתבע ובמסירת החזקה איבד כל טענה לעניין זה!!". מדובר בשינוי גרסה מצד הנתבע - אשר כאמור בתצהירו נכתב כי קיבל את המפתח ואת החזקה סמוך לאחר החתימה על מסמך ההסכמות - אשר אינו מתיישב עם כלל הראיות שהונחו לפניי, ויש בו להשליך על מהימנותו של הנתבע.
20. המסקנה אם כן היא כי אותה פניה לחברת החשמל, אשר בעקבותיה הסתברה הטעות בתעודת הזהות, נערכה בראשית חודש יוני 2018, במקביל לכך שלאוזני בני משפחת התובע הגיע מידע נוסף לגבי הנתבע (וגם תליית הפשקווילים שנזכרו בחקירה הנגדית של אליהו נתלו בראשית חודש יוני). כל זאת סמוך למועד סיום השיפוצים וכניסתו של הנתבע להתגורר במושכר. במועד זה, לאחר שנודעו לתובע ולבני משפחתו העובדות הרלבנטיות, התגבשה עילת הביטול.
נכון הוא שהתובע ובני משפחתו לא הודיעו לנתבע על ביטול מסמך ההסכמות באופן מיידי לאחר שנודעה להם הטעות במספר תעודת הזהות, אלא תחילה ביקשו לנסות ולחתום עימו על הסכם אחר תחתיו, אשר כולל בטוחות הולמות (ובנסיבות שתוארו לעיל דומה כי מדובר היה בצעד לגיטימי). אולם משנוכחו כי אין בידיהם להגיע עם הנתבע לעמק השווה בעניין זה, החליטו להודיעו על ביטול מסמך ההסכמות, במכתב מיום 4.7.2018.
במאמר מוסגר אוסיף כי הנתבע ביקש כאמור להיבנות מפסק הדין אליו הפנה, פסק הדין בעניין פלוני, אולם באותו עניין הודגש על ידי בית המשפט כי התובעים באותה פרשה מסרו במעמד החתימה על ההסכם המחאות לשם תשלום דמי השכירות ותשלומי וועד הבית, חתמו על שטר חוב, שילמו למתווך את שכרו, וההסכם נחתם גם על ידי ערבים (פסקה 9 לפסק-הדין), וכל זאת בשונה מענייננו שלנו, כאשר הנתבע סירב לחתום על הסכם הכולל בטוחות כלשהן ואינו משלם את שכר הדירה בעין (ועל כך להלן), וגם מטעם זה לא ניתן להשוות בין המקרה דהתם לענייננו שלנו.
21. סוגיה נוספת אשר יש לה רלבנטיות לשאלת הקשר הסיבתי היא טענת הנתבע לפיה לא ניתן לשמוע מפי התובע את הטענה כי הוא אינו מעוניין להשכיר לו את הנכס מחמת עברו הפלילי בשים לב לכך שהתובע עצמו קשור לאנשי פשע הפועלים בהולנד ואחיו רן אף הורשע בפלילים.
בעניין זה אציין כי גם אם התובע בעל קשרים לאנשי פשע (ויוער כי הראיה אותה ביקש להגיש הנתבע לעניין זה היא כתבה עיתונאית אשר אינה מהווה ראיה קבילה בהיותה עדות מפי השמועה, ראו רע"א 10012/09 שניידר נ' מע"צ-החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (9.2.2010). ובמאמר מוסגר ובמענה לטענת הנתבע בסיכומיו אדגיש כי לא ניתן כל משקל גם לכתבות העיתונאיות אותן צירפו התובע והנתבע לתצהיריהם לתמיכה בטענתם בדבר עבר פלילי של הנתבע ושל רן (בהתאמה)) וגם אם אחיו רן בעל עבר פלילי (ולגביו הוגש פסק דין התומך בנטען), הרי שאין בכך כדי לשנות מזכותו של התובע לדעת מי הוא האדם השוכר נכס שבבעלותו או לגרוע מרצונו ומזכותו לדאוג לכך שנכס שבבעלותו יושכר לאדם אשר ניתן ליתן בו אמון במובן זה שיקיים את כל חובותיו כשוכר.
עוד אציין כי להשלמה לסיכומיו צירף הנתבע הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה אליו לטענתו מן התובע (נ/12). לטענתו היות שבהודעה זו הציע לו התובע כנתיב לפתרון הסכסוך העלאה של שכר הדירה, ניתן ללמוד כי עברו הפלילי כלל אינו מפריע לו, ועל כן אין הוא יכול להשמע בטענה זו. אולם המסמך שצורף לסיכומי הנתבע מגלה טפח בלבד מתוך המשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים בנסיון לסיים את ההליך בפשרה, ולא ניתן לקרוא אותו כשלעצמו, מבלי לעיין בכל ההתכתבויות בין הצדדים ומבלי שפורט למשל האם התובע התנה את המשך השכירות בחתימה על הסכם מפורט חדש (מה גם שנראה כי המסמך צורף שלא בשלמותו).
22. מסקנתי היא על כן, כי נוכח ההטעיה ביחס לזהות הנתבע-השוכר קמה לתובע עילה לביטולו של מסמך ההסכמות.
מכתב הביטול ששלח התובע נשלח ביום 4.7.2018, כחודש לאחר שנודע לתובע ולמשפחתו על ההטעיה ועל זהותו של הנתבע. לטעמי בנסיבות העניין הקונקרטי - ובנותני משקל לכך שהמידע לגבי זהות הנתבע הגיע לידי בני משפחת התובע לא בבת אחת, לכך שתחילה ביקשו לשכנע את הנתבע לחתום על הסכם חלופי הכולל בטוחות, ולכך שהשקעתו הנטענת של הנתבע בדירה נערכה ממילא לפני גילוי המידע - יש לראות בכך ביטול בתוך פרק זמן סביר (הוראת סעיף 20 לחוק החוזים. ראו שלו, 463-465).
23. סיכום ביניים - הנה כי כן, מסמך ההסכמות היה בעל תוקף משפטי מחייב. עם זאת, בהתאם להבהרתו של אליהו במעמד החתימה (ולחלופין על פי כוונתו שלו), מדובר היה בזכרון דברים או ב"הסכם מוקדם" אשר בעקבותיו אמור היה להחתם הסכם מפורט נוסף. נוסח הסכם מפורט הועבר לנתבע לחתימתו יומיים לאחר החתימה על מסמך ההסכמות, אך הוא לא חתם עליו ואף לא העביר הערות מטעמו לנוסח שהועבר לחתימתו.
לאחר כחודש הסתבר לבני משפחת התובע כי הנתבע כלל במסמך ההסכמות מספר תעודת זהות שגוי וכן הגיע אליהם מידע לעניין עברו הפלילי, והם הודיעו לו על ביטול מסמך ההסכמות. בנסיבות העניין הקונקרטי ומהטעמים עליהם עמדתי לעיל, סבורה אני כי ביטולו של מסמך ההסכמות נעשה כדין, ולמעשה די בכך כדי לקבל את תביעתו של התובע לסילוק ידו של הנתבע מן הנכס.
24. הגם שניתן היה לסיים את הדיון בנקודה זאת, אוסיף ואדון בטענות התובע לעניין התנהלותו של הנתבע לאחר כניסתו אל הנכס וטענותיו בדבר הפרת מסמך ההסכמות. לעניין זה סבורה אני כי אכן הטענות האמורות מגבשות אף הן, לצד כל האמור לעיל, עילה המצדיקה את קבלת התביעה.
התובע טען בהקשר זה כי הנתבע אינו משלם שכר דירה ואף אינו משלם ארנונה ואת התשלומים לחברת הניהול.
בכל הנוגע לתשלום שכר הדירה הפנה הנתבע למסמך ההסכמות בו נקבע כי הוא רשאי לקנות ריהוט בסכום שנקבע בו, ולקזז את שכר הדירה מסכום זה. לטענתו הוא רכש ריהוט בסכום העולה משמעותית על סכום הקיזוז שנקבע, ולכן רשאי היה לקזזו מדמי השכירות.
לעניין סכום הקיזוז שנקבע במסמך ההסכמות קיימת מחלוקת בין הצדדים - לטענת הנתבע סוכם על סכום של 100,000 ש"ח ולטענת התובע סוכם על סכום נמוך יותר. בנוסח ההסכם המקורי (ת/3) מופיעים שני סכומים כתקציב עבור הריהוט - 100,000 ש"ח ו-84,000 ש"ח - ואילו בנוסח שהגיש הנתבע (נספח 1 לתצהיר) מופיע הסכום 100,000 ש"ח בלבד. לטענת הנתבע אליהו שינה את הסכום על גבי ההסכם על דעת עצמו; ואילו ההסבר אותו סיפק אליהו לכך שבמסמך המקורי מופיעים שני סכומים ולכך שבעותק של הנתבע מופיע רק אחד מהם, הוא כי תחילה סיכם עם הנתבע על קיזוז סך של 100,000 ש"ח אך לאחר שהנתבע יצא מן הדירה הוא התקשר אליו ואמר לו שלא נראה לו שאחיו-התובע יסכים לכך, ואז "הוא חזר ואמרתי לו ש-84,000 ש"ח זה יסתדר, ואני תקנתי בנייר שלי את הסכום של 84,000 ש"ח והוא חזר עם אשתו ואמר לי 84,000 ש"ח וזהו, ואני האמנתי לו שהוא כאדם מכובד, שהוא ישנה גם אצלו" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 27.1.2019). גרסה זו עולה גם מהשיחה שניהל אליהו עם אשתו שירי, המופיעה בתמליל השיחה מיום 21.6.2018 שהגיש הנתבע (שיחה שהתנהלה בין השניים לאחר שחשבו כי הנתבע ניתק את השיחה). אליהו אמר בהקשר זה "אמרתי לו: תשמע, בטלפון אני לא מוכן על 100 אלף שקל, אני לא מוכן, אז הוא חזר לדירה והוא אמר לי: ה-84 אתה מוכן? אמרתי לו: כן". ואליהו אף הוסיף באותה שיחה כי הסיכום הסופי היה "84 פחות 12, זה 72, זה הכל, זהו. זה 4.5 חודש" (עמודים 71 ו-74 לתמליל, נספח 2 לתצהיר הנתבע), לטענת אליהו ההפחתה הנוספת של 12,000 ש"ח בוצעה נוכח מכשירי חשמל שכבר היו בדירה בעלות זו).
כן חלוקים הצדדים ביחס לסכום אותו שילם הנתבע בגין ריהוט. הנתבע טוען בהקשר זה כי השקיע למעלה מ-250,000 ש"ח, ואילו התובע טוען כי הנתבע לא הרים את הנטל בעניין זה, בין היתר כיוון שלא צורפו קבלות מקוריות וכיוון שצורפו גם קבלות שלא ברור בגין מה ניתנו וכאלו שניתנו בגין מוצרים שאינם יכולים להכלל בגדרי סעיף 1(ו) למסמך ההסכמות, בו נקבע כי ניתן לנתבע תקציב "לצורך ריהוט הבית במלואו כולל תאורה מוצרי חשמל מיטות ארונות וכל דבר שצריך לבית ולפי טעמו של השוכר". עיון בקבלות מלמד כי אכן צורפה קבלה על תשלום בגין מכשיר ראוטר ועל שירותי תמיכה (אשר הנתבע עצמו העיד כי לא היו אמורות להכלל בסך הקבלות, עמוד 69 לפרוטוקול), כי צורפו קבלות בגין מוצרים שעל פי פשוטם של דברים אינם בבחינת "ריהוט", האמור להשאר בדירה עם עזיבת הנתבע את הנכס (כגון פח אשפה, מברשת אסלה, נרות, דלי, שקיות, כריות, חומרי ניקוי ועוד), וכי בגין חלק מקבלות לא ברור בגין מה ניתנו. כן צורפה קבלה בגין מנעולים וקבלה (בכתב יד) בגין התקנת ארבע מצלמות אבטחה. לעניין זה אציין כי חלק מההשקעות אותן ביצע הנתבע בנכס בוצעו למורת רוחו של התובע, ובכלל זאת נטען להתקנת מצלמות ולהחלפת מנעול ללא מתן רשות, וספק לטעמי האם בנסיבות העניין יכול הנתבע להיבנות כעת מהוצאותיו אלו. עולה על כן ספק מה הסכום שהשקיע התובע בפועל אותו זכאי היה לקזז מתוך תשלומי שכר הדירה.
25. מכל מקום, היות שבתביעה דנן, שעניינה פינוי מושכר גרידא, לא נדרשת הכרעה במכלול המחלוקות הכספיות בין הצדדים, איני נדרשת להכריע בין גרסאות הצדדים בכל הנוגע לסכום המדויק אשר סוכם כי כנגדו יקוזז שכר דירה (100,000 ש"ח או 84,000 או 72,000 ש"ח) או ביחס לסכום אותו הוציא הנתבע בפועל ואשר אותו זכאי היה לקזז, ולצורך ענייננו אניח כי ההסכמות היו כשיטת הנתבע - כך שיש לחשב את מועד הכניסה לדירה מיום 12.6.2018; כי הוסכם על קיזוז סך של 100,000 ש"ח בגין ריהוט הנכס; כי הנתבע שילם סכום כאמור בגין ריהוט; ובנוסף יש לקזז את הסך של 5,000 ש"ח ששולם כמקדמה. בהתאם להנחות אלו - וכאמור מבלי להכריע בטענות הצדדים לעניין זה - הרי שהנתבע היה פטור מתשלום דמי שכירות למשך שבעה וחצי חודשים, כך שהיה עליו לשלם דמי שכירות כסדרם לפחות מיום 26.1.2019. בתשובת הנתבע לתגובה לבקשה להעברת ההליך לסדר דין רגיל, אותה הגיש ביום 7.1.2019, ציין הוא בהקשר זה: "לא מדובר בתיק קלאסי של פינוי מושכר. רחוק מכך, המבקש [הנתבע] הינו איש עסקים ששילם כבר 100,000 ש"ח דמי שכירות בדרך של קיזוז כספים שהוציא לצורך רכישת ריהוט ... בצירוף 5,000 ש"ח ששולמו במעמד החתימה על הסכם השכירות; היינו המבקש [הנתבע] שילם מראש דמי שכירות של 7.5 חודשים (105,000/14,000); בסוף חודש ינואר הנוכחי, ביום 26.1.2018 (בחלוף 7.5 חודשים ממועד תחילת השכירות) בכוונת התובע להעביר דמי שכירות חודשיים בסך של 14,000 כפי שנקבע בהסכם המחייב; היינו לא מדובר במקרה של שוכר שנשאר בדירה בתום תקופת השכירות מבלי לשלם". עוד הוסיף הנתבע "המחלוקת בין הצדדים אינה נובעת מחיסרון כי של המבקש [הנתבע], אשר כאמור הינו איש עסקים" (סעיפים 32.1-32.2 לתשובה).
בדיון אשר נערך בבקשה להעברת הדיון למסלול של סדר דין רגיל ביום 27.1.2019 מסר בא-כוח הנתבע לבא-כוח התובע המחאה על סך של 14,000 ש"ח כתשלום עבור דמי שכירות (המחאה שהתקבלה תחת מחאה), והנתבע השיב בחיוב לשאלה האם החל מאותו מועד הוא נכון לשלם את דמי השכירות חודש בחודשו (עמודים 5-6 לפרוטוקול מיום 27.1.2019).
26. לטענת התובע למעט אותו תשלום לא שילם הנתבע תשלום נוסף בגין דמי שכירות, ובסיכומיו טען, כטענה חלופית, כי יש להורות על ביטול מסמך ההסכמות בשל ההפרה היסודית והמתמשכת של הנתבע.
הנתבע טוען כי יש לדחות טענה זו. לטענתו מכתב הביטול וכן כתב התביעה אינם מבוססים על טענה בדבר הפרת חוזה בשל אי תשלום דמי שכירות, ועל כן מדובר בהרחבת חזית שאין לקבלה. לגופם של דברים, הנתבע לא הכחיש למעשה כי לא שילם בעין כל תשלום נוסף לתובע בגין דמי שכירות, אלא שלטענתו התובע לא קיים תנאים יסודיים שנקבעו במסמך ההסכמות, ובהם בנייתו של סוכך חשמלי במרפסת, אשר נבנה לבסוף על ידי הנתבע ויש לקזז גם את עלותו מדמי השכירות. בחקירתו הנגדית, בדיון מיום 14.7.2019, טען הנתבע בהקשר זה כי אותו קיזוז נוסף נעשה בהסכמה שניתנה לו לאחרונה על ידי התובע.
באשר לטענת הנתבע כי הטענה בדבר הפרת הסכם בשל אי תשלום דמי שכירות - כמו גם תשלום דמי ארנונה והתשלומים לחברת הניהול - היא בבחינת הרחבת חזית, יש להפנות לסעיף 61 לכתב התביעה בו טען התובע "מעבר לכל הטיעונים הנ"ל יודגש כי הנתבע לא ביצע כל תשלום שהוא לתובע או למי מטעמו בגין שימוש בדירה ואף לא לשום גורם אחר בגין הוצאותיה, וחובות בגינה לגורמים השונים נצברים יום-יום". הטענה בדבר הפרת הסכם, נוכח אי תשלום דמי שכירות ותשלומים לגופים שונים, נזכרה אפוא כבר בכתב התביעה.
עוד אציין כי אמנם הטענה הנזכרת לא נכללה במכתב הביטול כעילה לביטול ההסכם, אולם במועד בו נשלח מכתב הביטול עילה זו כלל לא התגבשה, שכן מוקדם מדי היה לבחון האם התובע משלם תשלומי ארונה ודמי ניהול, וטרם התאפשר לבחון באותו שלב האם התובע מיצה את זכות הקיזוז שנקבעה במסמך ההסכמות ואינו משלם דמי שכירות מעבר אליה. בנסיבות אלו, ובהתחשב גם במהותו של ההליך דנן, סבורה אני כי העובדה שעילת הביטול שנכללה במכתב הביטול לא כללה אי תשלום דמי שכירות, אינה מונעת את העלאת הטענה בדבר הפרת הסכם ואי תשלום במסגרת התביעה דנן (טענה שהועלתה כאמור בכתב התביעה), וזאת מעבר לכך שבטענות אלו יש לשפוך אור - בדיעבד - על התנהלות הנתבע ועל כוונותיו במעמד החתימה על מסמך ההסכמות.
27. לגופם של דברים, סבורה אני כי טענתו של הנתבע מעוררת קושי. במסמך ההסכמות נקבע אמנם כי המשכיר יתקין סוכך חשמלי וכי התקציב שנקבע לריהוט הדירה אינו כולל את הסוכך (סעיפים 1(ד) ו-1(ו) למסמך ההסכמות). יחד עם זאת, לא נקבע במסמך ההסכמות כי אי התקנת סוכך היא בבחינת הפרה יסודית, ולא נקבע כי אם התובע אינו מתקין או בונה איזה מן הדברים שנקבעו בסעיף 1(ד) למסמך ההסכמות רשאי הנתבע להתקינו בעצמו ולקזזו באופן עצמאי מדמי השכירות. אוסיף כי בהשלמה לסיכומיו טען הנתבע כי סכום הקיזוז הנוסף הוא בגין "חיפוי המרפסת" והוא הפנה בהקשר זה לחקירתו הנגדית של אליהו (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 3-4), בה נשאל אליהו "התקציב לא כולל חיפוי מרפסת, הנתבע ישלם והכל יקוזז משכירות" ואליהו השיב "כן". אולם בניגוד לטענתו של הנתבע אין לפרש את תשובותיו של אליהו בחקירתו כאילו משתמע מהן כי סוכם שהנתבע רשאי לשלם על סוכך, דק במרפסת וחיפוי המרפסת ולקזז את העלות מדמי השכירות, שכן במקטע זה של החקירה תיאר בא-כוח הנתבע לאליהו את ההסכמות כפי שהן מופיעות במסמך ההסכמות עצמו והוא אישר אותן (ואין מדובר בטענה להסכמה נוספת או מאוחרת), ועל כן מובן שתשובתו החיובית של אליהו התייחסה לכך שסכום התקציב אשר נקבע במסמך ההסכמות יקוזז מדמי השכירות (ולא רכיב אחר).
טענת הנתבע כי עשה כן בהסכמת התובע מעוררת קושי אף היא. בחקירתו הנגדית ובסיכומיו טען הנתבע בהקשר זה כי במהלך חודש יוני 2019 הוסכם על ידי התובע כי הוא יבנה סוכך ויקזז את עלותו משכר הדירה. הנתבע העלה אפוא בחקירתו ובסיכומיו טענה בדבר הסכמה מאוחרת-חדשה אשר לא נכללה בכתבי הטענות, מבלי שהגיש כל בקשה בעניין זה, וממילא מבלי שהתובע נחקר בהקשר זה. כמו כן, בא-כוח התובע הכחיש את הנטען, ויש ממש בדבריו כי קשה להלום שהתובע יגיע לסכמה כזו עם הנתבע כאשר ההליך דנן, בו עותר התובע לסילוק ידו של הנתבע מן הנכס, תלוי ועומד ומצוי באמצע שלב ההוכחות. עוד אציין כי הנתבע טען בחקירתו כי יש לו הקלטה של שיחה עם התובע בו התגבשה אותה הסכמה וציין "בסיכומים אוכל להגיש תמלול של השיחה", אך בסיכומיו לא ביקש הוא להגיש עותק של תמלול כלשהו (ואף לא שב על בקשתו להגיש הודעת דואר אלקטרוני המלמדת לטענתו על אותה הסכמה, וזאת בשונה מהודעת דואר אלקטרוני אחרת אותה ביקש להגיש בסיכומיו, והגשתה הותרה - נ/12). לעומת זאת טען הנתבע בסיכומיו, לראשונה, כי כשבעה חודשים לפני מועד הסיכומים (17.7.2019) שלח לתובע מכתב לעניין הסוכך החשמלי (עמוד 85 לפרוטוקול), דהיינו לטענתו שלח מכתב בעניין זה עוד בינואר 2019, לפני שהחלה שמיעתו של התיק. אולם מסמך כזה לא הוצג על ידו, והתובע מצידו הכחיש בסיכומי התשובה כי נשלח מכתב כזה (עמוד 86 לפרוטוקול). עוד אוסיף כי אותה הודעת דואר אלקטרוני שהגיש הנתבע, נ/12, אינה תומכת בטענתו בדבר הסכמה מאוחרת, שכן על פי הודעה זו במחצית חודש יוני (כלומר סמוך למועד בו נטען לאותה הסכמה מאוחרת) הציע התובע לנתבע העלאה של דמי השכירות או את מכירת הדירה כ"צ'אנס אחרון", ואין בה אינדיקציה לכך שהתובע היה מוכן לוותר על דמי שכירות עתידיים כנגד בניית סוכך.
28. אשר לתשלומי הארנונה, טען התובע כי גם אלו לא שולמו על ידי הנתבע. בחקירתו הנגדית לא הכחיש הנתבע כי לא שילם את תשלומי הארנונה לעיריית ירושלים, ובמענה לשאלת ב"כ התובע בעניין זה השיב כי תשלומי הארנונה לא שולמו נוכח נסיון "להפוך את החשבון השנתי ל"דו חודשי", ועוד הוסיף "חשבון ארנונה לא שולם לעירית ירושלים כי זה רשום על שמי ולא על שמו ולא על שם התובע וזו זכותי" (עמוד 67 לפרוטוקול). הטענה כי חוב הארנונה לא שולם בשל נסיון להפוך את החוב ל"דו חודשי" אינה משכנעת בשים לב לכך שהנתבע מתגורר בנכס למעלה משנה. עוד יצוין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה התובע, כבעל הנכס, אינו בעל עניין בשאלת תשלום הארנונה, ויצוין בהקשר כי לטענת התובע - אותה לא הכחיש הנתבע - נדרש הוא לשלם סך של 5,000 ש"ח לסילוק חוב ארנונה שנוצר בתקופה בה התגורר הנתבע בנכס. חובת תשלום הארנונה חלה ככלל על המחזיק בנכס, וגם במסמך ההסכמות נקבע "כל החשבונות מרגע הכניסה יעברו על שמו של השוכר ובאחריותו" והפרת חובה זו מהווה הפרה של חובות שברגיל מוחלות על שוכרים. הנתבע לא נתן כל הסבר משכנע לשאלה מדוע לא שילם את הארנונה תקופה ממושכת, מה שניתן היה לצפות שיעשה בפרט נוכח ההליך התלוי כנגדו בו הועלתה טענה בדבר אי תשלום לרשויות. בהתנהלותו זו אך אושש הנתבע את הנטען נגדו בהקשר זה.
אוסיף כי התובע הוסיף וטען כי הנתבע לא שילם גם דמי ניהול. בדיון שנערך ביום 27.1.2019 אמר הנתבע בהקשר זה כי חברת הניהול מתחלפת "בימים האלו", כי שוחח עימה ויחתום על הסכם מתאים. אולם לטענת התובע דמי הניהול לא שולמו עד עתה, טענה שלא הוכחשה על ידי הנתבע, ובסיכומי תשובתו אף טען התובע כי בימים האחרונים הוגשה נגדו תביעה על ידי חברת הניהול בגין אי תשלום דמי הניהול (אולם היות שהטענה האחרונה נטענה בסיכומי התשובה והנתבע לא יכל להגיב לה, לא יינתן לכך משקל בענייננו).
סיכום
29. בדיון שערכתי לעיל התייחסתי לטענות ההדדיות של הצדדים בהתייחס לכל אחת מן הסוגיות בהן נטענו טענותיהם.
עתה אבקש להביט על הפרשה שנפרשה לפניי באופן כולל, על יסוד הקביעות להן נדרשתי לעיל, וזו התמונה המצטיירת:
אליהו אחיו של התובע פעל עבורו בתחזוקת הנכס ובאיתור שוכר עבורו. הנתבע הגיע לנכס ובאופן מיידי, או לכל היותר למחרת, הודיע כי הוא מעוניין לשכור את הנכס, ובמקום סיכם עם אליהו את עקרונות ההסכם. הנתבע רכש את אמונו של אליהו, לאחר שהציג עצמו בפניו כמשתייך לחסידות בעלז וכאיש עסקים עשיר שהגיע מארה"ב, ואליהו לא חשש לחתום על מסמך הכולל את עקרונות ההסכם ואף מסר לנתבע מפתח של הנכס במקביל לתשלום מקדמה, וזאת מתוך הבנה והסכמה שייחתם על ידי הצדדים הסכם מפורט בהמשך לכך. כעבור יומיים העביר אליהו לנתבע עותק של הסכם מפורט, הכולל (בשינויים מסוימים) את הסכמות הצדדים וכן תנאים נוספים. הנתבע מצידו לא בא בדברים עם בני משפחת התובע ביחס למסמך שהעבירו לחתימתו ולתנאים שנכללו בו סמוך למועד בו זה הועבר אליו, ותחת זאת, ומבלי שפעל להסדרת המחלוקות, כפי שניתן היה לצפות שיעשה באותו שלב, העמיק אחיזתו בנכס, השקיע בו, לטענתו, סכומי כסף משמעותיים, והחל להתגורר בו.
משהנתבע לא חתם על הסכם נוסף התעורר חשדם של בני משפחת התובע, ולאחר בירורים שערכו התברר להם כי הנתבע ציין במסמך ההסכמות מספר תעודת זהות שגוי - שתי ספרות שגויות בשני מקומות שונים במסמך - ועוד התברר להם כי לנתבע עבר פלילי משמעותי וכי התנהלו נגדו הליכים משפטיים נוספים. תחילה ביקשו בני משפחת התובע לגרום לנתבע לחתום על הסכם הכולל ערבויות ובטוחות (מאמצים שכללו גם את הפגישה אליה אתייחס להלן). משסירב הנתבע לחתום על הסכם כאמור הודיע לו התובע על ביטול מסמך ההסכמות, ומשלא פינה את הנכס הגיש כנגדו את התביעה דנן. לעניין זה לא ניתן להתעלם מהשילוב שבין הטעות, אשר נראית מכוונת, בספרות תעודת הזהות, לבין הרקע ועברו של הנתבע, והרושם הכולל הוא כי אכן נעשה על ידו נסיון להסוות את זהותו האמיתית.
במהלך התקופה שבין הגשת התביעה ועד עתה לא שילם הנתבע דמי שכירות בעין (למעט תשלום בגין חודש שכירות אחד וסך של 5,000 ש"ח כמקדמה), באשר לטענתו עומדת לו זכות קיזוז לעבר ולעתיד, וכן לא שילם ארנונה לעיריה.
בשורה התחתונה מצוי התובע במצב בו הנתבע מתגורר בנכס יוקרה שבבעלותו, לאחר שהנתבע כתב במסגרת מסמך ההסכמות - שהוא מעין זכרון דברים - מספר תעודת זהות שאינו נכון (ובהיעדר הסבר מניח את הדעת יש להניח כי עשה כן במכוון). אותה הטעיה מקבלת משנה תוקף נוכח העבר הפלילי שלי הנתבע, הכולל עבירות בתחום המרמה וההונאה. גם אם הנתבע לא היה חייב לגלות עבר פלילי זה, וודאי שהיה עליו לגלות את זהותו האמיתית על מנת שהצד שכנגד יוכל לערוך בירור הולם. האמור נותן אולי מענה לשאלה מדוע היה חשוב לנתבע לחתום על הסכם באופן מיידי עם אליהו, על מנת שלא יהיה סיפק בידו לערוך בירור לגבי זהותו טרם חתימה. כך או אחרת, יש ליתן משקל מהותי לכתיבת מספר תעודת זהות שגוי, באופן העולה כדי חוסר תום לב והטעיה. והנה, הנתבע האוחז בנכס מכוח אותו מסמך, אינו משלם את תשלומי שכר הדירה בפועל, על יסוד טענה לקיזוז הגם שאין חולק כי "התקציב"-סכום הקיזוז שנקבע במסמך ההסכמות הסתיים זה מכבר, ומסתבר כי גם את תשלומי הארנונה אין הוא משלם. בכך יש כדי להעצים את המסקנה כי השתלשלות האירועים המתוארת לעיל היתה מכוונת מצידו של הנתבע, וכי הוא ביקש למעשה לבצע "מחטף" אשר יאפשר את כניסתו המהירה למושכר.
יצוין כי ההליך תלוי ועומד כשנה (תחילה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ולאחר מכן נדונה בקשה להעברת ההליך לסדר דין רגיל וכמתואר הצדדים אף ניהלו משא-ומתן לסיומו של ההליך), כך שהיתה שהות בידו של הנתבע להוכיח כי הוא מקיים אחר מסמך ההסכמות ככתבו וכלשונו, הן מבחינת תשלום שכר הדירה והן מבחינת תשלום ארנונה, והעובדה שלא עשה כן כאשר ההליך תלוי ועומד אומרת דרשני.
בסיכומו של דבר ניתן לומר כי הנתבע ניסה לספק הסבר לכל אחת מן הטענות שנטענו נגדו, וגם אם ביחס לחלק מן הטענות סיפק הסבר חלקי, הרי שקיימת מסה כללית ומצטברת המטה את הכף כנגדו, כך שלבסוף משקלם המצטבר של הטעמים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי יש לקבל התביעה - בין אם מחמת ביטולו של מסמך ההסכמות בשל הטעיה ובין אם נוכח הפרת ההסכם על ידי הנתבע, ובוודאי בשל הצטברות הדברים - ולהורות על סילוק ידו של הנתבע מן הנכס-המושכר.
30. לכל האמור לעיל אוסיף כי בהתנהלות הנתבע בדיון וברושם שעלה ממנו בעדותו יש כדי לחזק את טענות התובע כנגדו.
במענה למרבית השאלות אותן נשאל הנתבע הלך הוא "סחור סחור" ונמנע מלהשיב ישירות, באופן שהקשה מאוד על קיום חקירה סדורה ותוך נסיון להתיש את ב"כ הצד שכנגד. הנתבע קטע שוב ושב את בא-כוח התובע בחקירתו הנגדית ובסיכומיו, תוך שהוא פועל באופן מניפולטיבי ונסיון להשתלט על ניהולו של הדיון. כדוגמה ולשם המחשה בלבד, בפתח הדיון שנקבע לשמיעת עדותו ולסיכומים בעל-פה (דיון מיום 14.7.2019) - ולאחר שבאי כוחו של הנתבע שוחררו ערב הדיון על יסוד הודעתם כי הנתבע יודע על מועד הדיון וכי לא יפעל לדחייתו, ובהתאם להחלטת בית המשפט הודיעו כי שבו ואישרו זאת עימו - הודיע הנתבע "אני לא מבין מדוע הדיון נקבע", טען כי הנכס הוא למעשה שלו נוכח גמירות דעת שהיתה למכירתו לידיו, וכי אין הוא ערוך לדיון ובפרט אינו ערוך לסיכומים בעל פה באותו מועד, תוך שטען כי הפסקת הייצוג נבעה מהנחתו שההליך התייתר. את טענת הנתבע כי סבר שההליך התייתר לא ניתן היה לקבל בשים לב לכך שהנתבע ידע קודם לדיון כי לא נחתם בין הצדדים הסכם מכר, ובכל מקרה לא היה כל מקום לנסיונו של הנתבע לדחות את המשך הדיון בתביעה על הרקע האמור, הכל על חשבון הזמן שהוקצב לשמיעת העדות והסיכומים, ולמעשה תוך נסיון לדחות את סיומו של ההליך (ויצוין כי בפועל אכן נוצר צורך בקביעת דיון נוסף לשמיעת סיכומי הנתבע). גם את טענת הנתבע לאחר סיום חקירתו כי הופתע מתוכן החקירה - אשר גם על בסיסה ביקש לדחות את המשך הדיון - לא ניתן לקבל, שכן הטענה כי הנתבע ביקש להסוות את זהותו בשל ונוכח עברו הפלילי היתה "על השולחן" מראשית ההליך, והיא מפורטת בכתב התביעה ובתצהירים; וכאמור לעיל יש לדחות גם את טענתו הנוספת באותו מעמד כי בשונה מן התובע כל המסמכים שהגיש צורפו לכתבי טענותיו, טענה שאינה משקפת את מהלך הדיון (וראו פרוטוקול הדיון מיום 19.3.2019).
31. טרם חתימה אוסיף מספר הערות:
האחת, לא אוכל להתייחס לפרשה בכללותה מבלי להתייחס ל"פגישה" אותה ארגן רן אחיו של התובע עם איש שלפי הנטען הוא עבריין מוכר (המכונה "דוד הגרוזיני"). בני משפחתו של התובע חשו מרומים והתגייסו לחלץ את הנכס מציפורניו של מי שלתחושתם הונה את אליהו ואת התובע (כפי שהגדיר זאת בא-כוח התובע בסיכומי התשובה, עמוד 87 לפרוטוקול). אליהו העיד בהקשר זה כי רן אחיו אמר לו שהוא ואשתו לא יגיעו לפגישה עם הנתבע שכן "נוכל, צריך אדם ברמה שלו". ואולם, גם אם בני משפחתו של התובע חשו מרומים וכי עליהם להתגייס ל"הצלת" הנכס לא היה בכך להצדיק, בשום מקרה, להפגיש את הנתבע עם גורם כאמור, על מנת שיפעיל עליו לחץ לחתום על הסכם חלופי. פעולה זו חמורה ואין להקל בה ראש, והיא צובעת את התנהגותם בפרשה באור שלילי (הגם שיודגש כי לטענת הנתבע עצמו אותו אדם תמך בטענותיו שלו במהלך אותה פגישה ולא הפעיל עליו לחץ פסול). שקלתי האם בעובדה זו יש כדי להטות את הכף בענייננו, אולם בהתחשב בכל המתואר לעיל סבורה אני כי בסופו של יום, וכאמור מבלי להקל ראש בנעשה, אין בפגישה זו שיזם וביצע רן, אחיו של התובע, כשלעצמה, כדי לשנות ממסקנתי, אך להתנהלות האמורה יינתן משקל בקביעת סכום ההוצאות.
השניה, התביעה שלפניי היא תביעה לפינוי מושכר גרידא. לצדדים טענות כספיות זה כלפי זה, כאשר מן הצד האחד טוען הנתבע כי השקיע סכומים משמעותיים בדירה (בהתאם לתקציב שבמסמך ההסכמות ולמעלה מכך וכן בנייתו של סוכך) ומן הצד השני טוען התובע כי הנתבע חב לו סכומים כספיים בגין שכר דירה וכן בגין חשבונות שונים. לא נדרשתי להכריע במסגרת התביעה דנן במכלול הטענות הכספיות (ואף לא הונחו לפניי די ראיות לעניין זה), וטענות הצדדים ביחס לחובות כספיים שמורות להם.
השלישית, הנתבע העלה בסיכומיו טענה בדבר חוסר שווין דיוני, באשר לטענתו לתובע התאפשר להגיש מסמכים מטעמו במסגרת חקירתו הנגדית, אך לו לא ניתנה אפשרות דומה. בעניין זה אשוב על האמור לעיל כי במסגרת חקירתם הנגדית של עדי התובע הגיש בא-כוח הנתבע מסמכים שלא צורפו לתצהיר מטעמו (ואף השמיע בדיון הקלטה חרף התנגדות בא-כוח התובע), כך שלשני הצדדים התאפשר להגיש מסמכים נוספים על אלו שהוגשו תחילה, ולנתבע אף הותר לצרף מסמך נוסף להשלמה לסיכומיו (והוא לא עמד במסגרת סיכומיו בעל-פה על הגשה של מסמכים נוספים); ואשוב ואזכיר כי המסמכים שהגיש התובע בדיון מיום 14.7.2019 הם בעיקרם החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו של הנתבע, אשר ספק האם היה צורך לגלותם במסגרת הליך גילוי מסמכים, ועוד הוגש הסדר טיעון אשר הוגש ממילא - בהיעדר התנגדות - כבר בדיון קודם (ואף צורף לתגובה שהגיש התובע לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד).
32. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה לפינוי מושכר מתקבלת, ועל הנתבע לפנות את הנכס. הנתבע יותיר בנכס את מכשירי החשמל אשר היו בו טרם כניסתו אליו.
על מנת לאפשר לנתבע ולבני משפחתו להיערך, יפונה הנכס עד ליום 31.10.2019.
לעניין ההוצאות - לאחר שנתתי דעתי לנסיבות העניין בכללותן (ובכלל זאת, בין היתר, לדחיית הבקשה להעברת ההליך למסלול של סדר דין רגיל, ולכך שנוכח נסיבות אישיות של הנתבע נוצר צורך בקביעת דיון נוסף לשמיעת סיכומיו בעל-פה, מן הצד האחד, ולהתנהלות בני משפחת התובע, אשר פעלו בשמו, עליה עמדתי בסעיף 31 לעיל, מן הצד השני), אני מורה כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 15,000 ש"ח.