גם אם הצבע הוא טוב, ותכופף אותו מעבר למה שאפשר, הוא ייקרע.
(שם, שורות 16–22)
באותה הזדמנות (עמ' 31, שורות 1–5) הפנה רומן שוב לתצלומי הבניין שהציג בחוות דעתו, בציינו כי אפשר להבחין שהתקלפות הצבע התחילה בחלק המכופף ברובם ככולם של המקרים, וללמוד
--- סוף עמוד 5 ---
מכך „[...] באופן ודאי“ ש„יש איזושהי בעיה שקשורה לכיפופים[...]“. הקילופים שראה בעיניו אשר לא היו סמוכים לאזורי הכיפוף היו „מעטים מאוד“ (עמ' 31, שורה 32–עמ' 32, שורה 1).
6. נובליס הגישה חווֹת דעת של שני מומחים מטעמה: המטלורג פרופ' אלברטו קאופמן, המשמש מנהל איכות ומדען חומרים במעבדה שייסד, והמהנדס האזרחי המומחה לחומרי בנייה רפי מימון. גם הפרופ' קאופמן הגיע למסקנה כי „[...] אי עמידתה של רומאל בהנחיות היצרן לנושא רדיוס הכיפוף הינה הסיבה לכשל הקילוף המתמשך בחיפוי של בניין מס' 1 בקרית עתידים“ (סעיף 5 לחוות דעתו; ההדגשה במקור). אף הוא בחן פנל אלומיניום מבניין 1 שעוביו שני מילימטרים (סעיף 4.1.1). לדבריו דפוס הקילוף העקיב מסביב לאזורי הכיפוף, אשר נראה לעין, מעיד על גורם כשל הקשור בהיחלשות הציפוי באותם אזורים (סעיף 4.3.1). בבדיקת מיקרוסקופ נמצא שרדיוס הכיפוף נמוך מהמינימום של 5 מ"מ שהנחתה נובליס להקפיד עליו, ונע בין 2.4 ל-2.89 מ"מ (סעיף 4.4.2). החריגה יצרה „[...] מתיחה ניכרת של שכבת הצבע הפולימרי[...]“. כפועל יוצא עברה שכבת האלומיניום תהליך של שיתוך (קורוזיה) ושטחים נרחבים של שכבת הציפוי התקלפו (סעיף 4.4.3). מבדיקת המיקרוסקופ הסיק המומחה (סעיף 4.5.6) כי הכשל נגרם עקב החריגה מהוראות היצרנית, שמטרתן למנוע אותו, וכי גוף החיפוי ספג נזק. כלשונו, ניתן
[...] לקבוע באופן חד משמעי כי אלמלא גורם הכשל בדמות ביצוע הכיפוף שלא בהתאם עם הנחיות היצרן, וגורם זה בלבד, לא היה נוצר מנגנון הכשל והנזק הנצפה.
(סעיף 4.5.10; ההדגשה במקור)
מסקנתו של המהנדס מימון הייתה זהה. בחוות דעתו (סעיף 2.11) הוא ציין כי ביקר בשטח ונוכח כי רובם המכריע של הקילופים בצבע התחיל באזור הכיפוף. לפי הבנתו הכיפוף, ברדיוס של כמילימטר אחד בלבד, חרג מהוראות היצרנית (סעיף 3.1.3). במעבדות נובליס נערך ניסוי בנוכחות מומחה זה, שבו נוצרו סדקים בציפוי כשכופף בכמילימטר אחד פנל אלומיניום שעוביו שני מילימטר. הוא גם ניסה זאת בעצמו והגיע לאותה תוצאה (סעיף 4.3). גם מימון פירש:
[ב]התאם להנחיות היצרן [...], חייבת כפי[פת] פח אלומיניום מסוג 2FF – 5754 (המצופה בשכבת 70% PVDF [הפולימר הפלסטי polyvinylidene fluoride או polyvinylidene difluoride, המשמש מרכיב בצבע למתכות – ש' א']) להתבצע סביב רדיוס של לפחות פי 2.5 מעובי הפח [הדגשה זו במקור – ש' א']. הסיבה ברורה. ככול שלוח הפח עבה יותר וככול שרדיוס הכפוף קטן יותר מופעלים על הלוח כוחות גבוהים יותר שבשלב מסוים „מועכים“ את הלוח ואת מערכות הציפויים.