אפיק משפטי 092 03.01.2012

עדכוני חקיקה ופסיקה

22 דצמבר 2011

אירוע העשוי להשפיע על עסקי חברה ציבורית חייב דיווח מיידי ולא המתנה לדיווח רבעוני

בית המשפט המחוזי אישר לאחרונה תובענה ייצוגית שהגישו בעלי מניותיה של חברה ציבורית כנגדה וכנגד מנהליה בגין הפרה נטענת של חובת הגילוי...

20 דצמבר 2011

תדפיס מרשם החברות של החברה מהווה ראיה להשלמת עסקת מכר מניות בחברה

בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה בקשה של בעל מניות להצהיר, כי עודנו בעל מניות בחברה וכי העברת מניות שאמורה היתה להתבצע על-פי הסכם שנחתם לא השתכללה הואיל ולא הועברה מלוא התמורה. בית המשפט קבע, כי עצם העובדה שנעשה רישום ברשם החברות על העברת המניות ובהיות מרשם החברות תעודה ציבורית או רשומה מוסדית, הרישום מהווה ראיה קבילה ובעלת משקל לעניין הרישום במרשם החברה ולפיכך העברת המניות התבצעה בפועל. חוק החברות קובע, כי בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות או מי שאוחז בשטר מניה. בית המשפט קבע, כי אין חולק שבמועד החתימה על ההסכם הועברו המניות ונוכח ההוראה המפורשת בחוק, ברי כי רישום של המניות במרשם בעלי המניות קובע את זכות הבעלות במניות ולפיכך, אם יעלה בידי הרוכש להוכיח, כי רישום מעין זה נעשה במרשם המניות של החברה, יהיה בכך כדי לקבוע כי הזכות הקניינית במניות הועברה לה. בית המשפט קבע, כי למרות שהחברה לא הציגה מרשם זה, היא הפנתה אל ההודעה על העברת מניות שנשלחה לרשם החברות, לפיה הועברו המניות ביום החתימה על ההסכם ובנוסף הציגה תדפיס רשם החברות בו מופיעה העברת המניות. בית המשפט קבע, כי די בכך כדי להוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי הרישום לטובת החברה נעשה גם במרשם המניות של החברה כאשר ההודעה על העברת המניות ששלחה החברה והתדפיס מרשם החברות של החברה מהווים ראיה ברורה לאמור במרשם החברה עצמו. עוד קובע בית המשפט, כי העיקרון לפיו האמור במרשם החברות הוא דקלרטיבי בלבד, אינו מעלה או מוריד, שכן גם אם הרישום אצל רשם החברות כשלעצמו אינו יכול להקנות זכות קניינית במניות, ברי כי בהיותו תעודה ציבורית או רשומה מוסדית הוא מהווה ראיה קבילה ובעלת משקל לעניין הרישום במרשם החברה.

27 דצמבר 2011

רשות מחויבת להמשיך בהליכי מכרז במקום מכרז שבוטל משלא ניתן עיכוב ביצוע של פסק הדין

בית המשפט העליון אישר ביטול מכרז הסעות בשל פגמים מהותיים אשר התרחשו בו, כאשר הדגיש כי בתורת המכרזים יפה גישת בית שמאי וכי יש להקפיד בקלה כבחמורה. בית המשפט דחה את הטענה, כי היה פגם במכרז בשל אי הפקדת אומדן. בית המשפט הסביר, כי אומדן הוא הערכה כלכלית מטעם הרשות המנהלית בדבר השווי הכספי של ההתקשרות, אשר בסופו של דבר יהווה קנה מידה לסבירות ההצעות שהוגשו במכרז. במקרה זה נרשם בתנאי המכרז מחיר מקסימום, אשר היה המחיר אשר שילמה העיריה בשנה החולפת ובית המשפט קיבל את עמדת העירייה כי פרסום מחיר מקסימלי יהווה אומדן ככל שפורסמו גם הנימוקים לו. בית המשפט העליון ביקר את התנהלות הרשות, אשר למרות שפרסמה מכרז חדש לא קידמה אותו, למרות שלא ניתנה החלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. משמעות הדבר היא המשך קבלת שירותים מספק השירותים הקודם. בית המשפט העליון קבע, כי למרות שנקבע דיון מהיר יחסית בתיק, מן הראוי היהה להמשיך את הליכי המכרז, כדי לשרת את אינטרס הציבור, תוך ציון כי תוצאתו כפופה להכרעה בערעור וזאת כדי לא לאבד זמן לריק לאחר הערעור.

19 דצמבר 2011

העדר מועד סיום עבודות בחוזה משמעו שיש לסיים העבודה בזמן סביר

בית המשפט המחוזי בירושלים דן לאחרונה במקרה בו בעלי דין התקשרו למטרת בניית בית מגורים על מגרש אשר רכשו. בניית בית המגורים הותנתה בהשלמת עבודות תשתית ופיתוח אך מועד השלמת העבודות לא נקבע במסגרת ההסכם בין הצדדים. הקבלן לא עשה מאמץ רב לסיים את העבודות וזאת למרות שחלפו מספר שנים ממועד כריתת ההסכם. בית המשפט הנכבד קבע, כי משלא נקבע מועד להשלמת העבודות ובהעדר אומד דעת משותף של הצדדים ביחס למועד זה אזי כי יש להחיל את הוראת סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) לפיה חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יקויים תוך זמן סביר לאחר כריתתו. בנוסף, סבירות הזמן לקיום חיוב תלויה בנסיבות העניין ועשויה להשתנות נוכח התפתחויות לאחר החתימה על החוזה ובשל התנהגות הצדדים להסכם. בנסיבות במקרה, תכלית ההתקשרות הייתה בניית בית מגורים ומשכך לא ניתן לפרש העדר הוראה בדבר מועד סיום העבודות כהוראה המאפשרת קיום חיובים תוך פרק זמן בלתי מוגבל.

18 דצמבר 2011

המחאת זכות שימוש שאינה ייחודית ביצירה לא תהיה הפרת זכויות יוצרים גם אם אינה בכתב

אדם תבע על פי חוק זכויות יוצרים, 1911 (ומכח עילות אחרות) בגין שימוש בכתבות פרי עטו, הגם שבין הצדדים היה הסכם בעניין. בית המשפט דחה את הטענות במישור הקניין הרוחני וקבע כי חרף היותו של התובע בעל זכות היוצרים בכתבות, הרי שבינו לבין הנתבעת נכרת הסכם המאפשר לה לעשות שימוש בכתבות אלו, לרבות בדרך של המחאתן, ללא קבלת רשות ממנו ואף לאחר סיום ההסכם בין הצדדים. בית המשפט הוסיף וקבע, כי למרות שדרישת החוק היא למסמך כתוב הממחה זכויות של יוצר, דבר אשר לכאורה היה חסר, נוכח ההסכם שבין הצדדים אשר היקנה לנתבעת זכות שימוש שאינה יחודית, אין צורך במסמך כתוב ממילא (זאת להבדיל מזכות יחודית, שאז על בית המשפט לבדוק ולהכריע אם דרישת הכתב היא מהותית או הצהרתית בלבד). זאת ועוד, בית המשפט מצא לנכון לדחות גם את טענות התובע בדבר הפרה לכאורית של זכויותיו המוסריות נוכח השמטת שמו בשתיים מהכתבות אשר פורסמו. בית המשפט פסק, כי בנסיבות המקרה, ומאחר ומדובר בזכות שוהמחתה כדין, אין לקבל טענה כזו ביחס לנתבעת אלא, לכל היותר, ביחס לבעל הזכות החדשה ורק אם זה קיבל הודעה בהתאם לנוהל של "הודעה והסרה" (מכח כלל ההפרה התורמת) ובחר להתעלם הימנה. במקרה שלפנינו, התובע מעולם לא פנה לאתר בו פורסמה הכתבה ולא התריע על ההפרה הנטענת. יצוין במאמר מוסגר, כי תביעת התובע התקבלה באופן חלקי בלבד מכח עילות חוזיות אחרות.