אי ביצוע הפרשות פנסיוניות לעובד עשויה לגרום לאחריות אישית של בעלי המניות לחובות לעובד

עובד פוטר ממסעדה, כאשר במהלך תקופת ההעסקה לא בוצעו לו הפקדות פנסיוניות, העובד לא קיבל הודעה על תנאי העסקה ולא קיבל הודעת פיטורים כדין. לאחר כשנה, כשבינתיים החברה נכנסה להליכי פירוק, דרש העובד את התשלום הן מהחברה שהפעילה את המסעדה והן מבעל המניות בה.
בית הדין קבע שעל החברה לפצות את העובד, לרבות על אי מתן הודעה על תנאי העסקה, אך אין אחריות אישית לבעל המניות. תלוש השכר מהווה ראיה לכאורה לנכונות הנתונים המפורטים בו, לרבות בנוגע לגובה השכר וכאשר תלוש שכר אינו רשום באופן נכון, או שלא ניתנת לעובד הודעה מסודרת על תנאי ההעסקה, הנטל עובר למעסיק להראות שהרשום בתלוש השכר הינו נכון. כאן, העובד עצמו השתמש בתלושי השכר לצורך הצהרות בפני הביטוח הלאומי ולכן אינו יכול להעלות טענות שהאמור בתלושים אינו נכון. עם זאת, מכיוון שלא בוצעו הפרשות בפועל לתנאים הסוציאליים, על החברה לפצות על כך את העובד וכן לפצות את העובד ב3,000 ₪ על עצם אי מתן הודעה על תנאי העסקה כנדרש על פי חוק. באופן עקרוני אין אחריות אישית של בעלי מניות לחובות חברה וניתן לבצע הרמת המסך ולייחס חובות החברה לבעלי מניותיה רק במקרים נדירים. כישלון עסקי אינו מהווה לכשעצמו עילה להרמת מסך אבל כאשר מדובר ביחסי עובד-מעביד קיימת נטיה רחבה יותר לבצע הרמת מסך, לרבות כשלא הועברו ניכויי העובד לקופות הגמל. כאן, אין מקום לבצע הרמת מסך מאחר ואי אי תשלום הזכויות הסוציאליות לא היה יחד עם ניהול כושל ושימוש לרעה במסך ההתאגדות והתביעה הוגשה לאחר שנה ורק לאחר שהחברה קרסה.