החלטה על שינוי זכויות סוג מניות ללא רציונל עסקי לגיטימי מאחוריה עשויה להיות מקפחת

בחברה שמחזיקה נכס מקרקעין נקבע עוד בשנת 1973 שהון המניות מחולק למניות רגילות ולמניות פדיון כאשר המניות הרגילות זכאיות לדיבידנד ומניות הפדיון הן היחידות המצביעות בחברה והן מאבדות זכויותיהן אם הן נפדו או הועברו, לרבות במותו של בעל המניות. בהחלטת בעלי מניות הוחלט על שינוי תקנון כך שבוטלה מגבלת העבירות ומניות הפדיון זכאיות לדיבידנדים כמו המניות הרגילות.
בית המשפט העליון קבע שלא מתקיים קיפוח של המיעוט בביטול מגבלת העבירות אך ההחלטה לזכות את מניות הפדיון בדיבידנד היא מקפחת ותבוטל. קיפוח הוא חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות בחברה והמבחן לקיפוח הוא השאלה האם נפגעו ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי המניות בהתחשב, בין היתר, באופי החברה. הבדיקה היא האם התוצאה היא מקפחת ואינה מתמקדת במניעיו של המקפח. חברה רשאית לקבוע בתקנונה זכויות הצבעה שונות לסוגים שונים של מניות ושלילת זכויות הצבעה בתקנון החברה אינה מהווה קיפוח של בעלי המניות. לא ניתן לחסום לגמרי אפשרות שינוי תקנון, בין בהוראת תקנון ובין בהסכם, אך ניתן להגביל את היכולת ברוב מיוחד שיידרש אולם תיקון התקנון גם במקרה כזה, אם לא הוגבלה בתקנון יכולת התיקון, הוא ברוב רגיל. כאן לא הייתה ציפיה לגיטימית לבעלי המניות הרגילות להשתתף בניהול אך הייתה להן ציפיה לקבלת מלוא הדיבידנדים. כך, ביטול מגבלת העבירות של מניות הפדיון לא מהווה קיפוח. ההחלטה בדבר זכאות לדיבידנדים גם לבעלי מניות הפדיון אינה מגדילה את העושר של החברה, אלא רק משנה את אופן חלוקת המשאבים בחברה ואין בה כל רציונל עסקי לגיטימי ולכן היא מקפחת ובטלה.