קמעונאי המקבל סחורה מיצרן למכירה בקונסיגנציה אחראי לסחורה שלא נמכרה אך נעלמה

יצרן מזון מכר לקמעונאי סחורה בקונסיגנציה, כך שהקמעונאי משלם רק על סחורה שמכר בפועל. עם סיום ההתקשרות נותרה סחורה בידי הקמעונאי שהיצרן לא אסף למרות שהקמעונאי חזר ודרש ממנו לאספה, ולאחר זמן התברר שחלק מהסחורה נעלמה.
בית המשפט קבע, כי הקמעונאי נדרש לשלם על הסחורה שלא החזיר אולם היצרן אחראי באופן חלקי לאובדן הסחורה מכיוון שלא אסף את הסחורה בזמן. במכירת סחורה בקונסיגנציה, מקבל הסחורה לשם מכירתה נחשב לשומר של הסחורה עד מכירתה אבל מכיוון שמטרת השמירה על הנכס טפלה למטרה לשמה נמסר לו הנכס, הוא אחראי לסחורה רק אם נפגעה בשל רשלנותו. אמנם ככל שנעלמה סחורה מדובר ברשלנות של הקמעונאי, אולם האחריות לאיסוף הסחורה עם ביטול ההסכם היא על היצרן ולכן ליצרן יש אשם תורם להיעלמות סחורה ככל שלא אסף את הסחורה. מסיבה זו הקמעונאי חויב רק בגין כמחצית משווי הסחורה שנותרה אצלו ונעלמה.