משבר הקורונה אינו מאפשר יציאה מחוזה אם לא ניתן לבצע זאת בהתאם להוראות החוזה

שוכרים חדלו לשלם דמי שכירות וביקשו למנוע חילוט של הערבות שניתנה על ידם במסגרת החתימה על הסכם השכירות, בטענה כי משבר הקורונה מהווה סיכול של קיום חוזה השכירות, ומנגד סירבו להתפנות מהמושכר.
בית המשפט קבע, כי למשכירה זכות לחלט את הערבות, מאחר ומשבר הקורונה לא נכלל במסגרת סעיף הסיכול שנקבע בהסכם השכירות. החוק הישראלי קובע, שכדי לטעון לסיכול חוזה יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים, אשר הפסיקה קבעה כי הם יפורשו בצמצום רב: האחד - כי בזמן המיועד לביצוע החוזה אפשרות הביצוע שובשה באופן יסודי ואינה אפשרית; השני - מבחן הצפיות, לפיו בעת כריתת החוזה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת, או לראות מראש, את הנסיבות שגרמו לסיכול; והשלישי - אי יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות. מדובר בעניין שניתן להתנות עליו בחוזה, וככל שהצדדים עשו כן, יש לכבד קביעתם. כאן, הסכם השכירות קבע שסיכול חוזה יתקיים רק כשהמושכר ניזוק בשלמותו ובנוסף, השוכרים פעלו גם נמנעו מלפנות את הנכס. לכן, משבר הקורונה אינו מהווה צידוק לאי-תשלום דמי השכירות ולכן למשכירה זכות לחלט את הערבות.