כשהסכם מייסדים קובע אי תחרות בחברה ולא מגדיר את עיסוק יש לבחון מה הייתה הכוונה בעת חתימתו

בחברה העוסקת בפרויקטים צבאיים בתחום הימי, אשר הוקמה על ידי יוצאי חיל הים נקבע בהסכם המייסדים שבעלי המניות לא רשאים לעסוק בתחום עיסוק החברה אלא באמצעות החברה. במהלך השנים הרחיבה החברה המשותפת את עיסוקה לפרויקטים מסוגים נוספים, בישראל ובחו"ל, ימיים ולא ימיים, פרויקטים לכוחות ביטחון שונים, ובכלל זה פעולות ייעוץ, תיווך, איתור שווקים חדשים, קידום מכירות, שיווק וכן כל שירות אחר שעשוי לקדם ביצוע פרויקטים של לקוחות ושותפים עסקיים של החברה המשותפת.
בית משפט קבע, כי בעלי המניות לא הפרו את חובת אי תחרות, מאחר ותחום פעילותה של החברה הוגבל לפרויקטים צבאיים ימים בלבד. חברה היא אישיות משפטית עצמאית הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד, ככל שאינה מנוגדת לחוק, אשר עיקר תכליתה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה. הקמת חברה נעשית מכוח הסכם בין מייסדיה, אשר לרוב נקרא מתוך תקנון החברה, הקובע את המסגרת המשפטית שבה תתנהל החברה, לרבות תחום עיסוקה ועשוי לכלול גם איסור אי-תחרות מצד בעלי מניותיה בתחום העיסוק כאמור. ככל שלא ניתן ללמוד על עיסוק החברה מתוך תקנונה, הדבר ייעשה מכוח התבוננות אובייקטיבית על כוונת המייסדים בעת הקמת החברה, אופן התנהלות החברה בפועל, עיסוקם הקודם של מייסדיה, וכיוצא בזאת. כאן, בהיעדר הגדרה מוגדרת בתקנון, נקודת המוצא היא שהחברה רשאית הייתה לעסוק בכל תחום שעשוי היה להשיא את רווחיה, בכפוף למגבלות החוק, אך התנהלות המייסדים כמו גם כוונתם בעת הקמת החברה היא זו שקובעת את היקף אי התחרות וזה היה פרויקטים צבאיים ימיים בלבד. לפיכך, בעלי המניות שפעל בתחומים בהם גם החברה פעלה, אך שלא היו פרויקטים צבאיים ימיים, לא הפר את תניית אי התחרות בהסכם המייסדים.