עובד דרש ממעסיק לשלם פיצויים בגין הלנת שכר לאחר שהתפטר מתפקידו בגין מנהג המעסיק לשלם את משכורתו באיחור במשך 3 השנים הקודמות להתפטרות.
בית הדין קבע, כי העובד זכאי לקבל פיצויים בגין הלנת שכר ובשל העובדה כי שכרו של העובד הולן באופן עקבי במשך שנים התביעה לא התיישנה על אף שעברו 3 שנים מהמועד בו החל המעסיק לפגר בתשלום השכר. מטרת פיצויי הלנת שכר היא להגן ולקבע נורמות מינימליות של התנהגות בין עובד למעסיק וזכאות העובד לפיצויים במקרה של הלנה של שכרו היא הוראת מגן שלא ניתן להתנות עליה. משכך, גם אם עובד לכאורה מוותר על זכותו לתשלום במועד, ואפילו בשתיקה משאינו מתעקש על הנושא בפני המעסיק, הרי שהוא עדיין זכאי לקבלת פיצוי בגין ההלנה. תקופת ההתיישנות של תביעת הלנת שכר אך אם המעסיק מלין את שכרו של העובד לפחות שלוש פעמים בתקופה של 12 חודשים, בשלוש השנים שלאחר מועד התשלום, הרי שתקופת ההתיישנות לתביעה בגין הלנת שכר תעמוד על 3 שנים. למרות כל זאת, לבית הדין סמכות להפחית את גובה הפיצויים בהתאם לנסיבות המקרה. כדי לקבוע את גובה הפיצוי, נדרש לאזן בין החשיבות של עקרון תשלום שכר העובד במועד והרתעת מעסיקים מהלנת שכר עובדיהם לבין הסנקציה הכספית שעשויה להטיל מעמסה בלתי פרופורציונלית על המעסיק. כאן, העובד זכאי לפיצויים בגין הלנת השכר הואיל וההלנה הייתה קבועה ולאורך תקופה ארוכה, עובדה המאפשרת את הארכת תקופת ההתיישנות, אולם למרות זאת הוגבל סכום הפיצויים באופן משמעותי.