עובד מדינה מסר כנגד תשלום שוחד מידע למפעילי מחצבות על ביקורות צפויות במחצבות.
בית המשפט העליון קבע, כי על העובד לשלם למעסיקו - המדינה – את כספי השוחד שקיבל. הדין הישראלי מכיר בכך, כי במקרים מסוימים נתון אדם במצב של אמון כלפי רעהו. זהו הדין ביחסים שבין שלוח לבין שולחו, בין מנהל לבין התאגיד, בין נאמן לבין הנאמנות, בין סוכן לבין היצרן ובין עובד לבין מעביד. רווח שהופק כתוצאה מהפרת חובת אמון יש לשלול מן המפר ולהעביר לאדם שכלפיו הוא חב חובת אמון. הרווח ישלל מהמפר ויועבר למוטב ללא קשר לשאלה אם המוטב סבל הפסד או נזק כתוצאה מהפרת חובת האמון. כאן, על אף שהעובד לא התעשר על חשבון המדינה באופן ישיר, שכן כספי השוחד לא יצאו מהקופה הציבורית או שהיו מיועדים להשתלם למדינה, , העובד הפר את חובת האמון כלפי המדינה – מעסיקתו - עת מסר מידע סודי למי שלא היה מוסמך לקבל, ולכן עליו לשלם למדינה את הרווח שהופק כתוצאה מההפרה.