קבלן משנה, שסיים את הבניה, דרש תשלום מהקבלן הראשי, בין היתר בשל ההוצאות שנגרמו לו בשל התארכות תקופת הבניה, אך הקבלן הראשי טען שמעולם לא התקבל היתר בניה – כאשר תקופת הבניה אמורה להיספר החל ממועד קבלת ההיתר – וגם אין מקום לשלם על התארכות התקופה הואיל ומדובר בהסכם בלתי חוקי.
בית המשפט העליון קבע, כי קבלן המשנה זכאי לתשלום. חוזה בלתי חוקי אינו אכיף ולא ניתן לדרוש פיצוי בגינו. עם זאת, ככל שצד אחד לחוזה הפסול ביצע את חיובו על פי ההסכם, יש לבחון אם ראוי להורות לצד השני לקיים את חיוביו, כולם או מקצתם. בין השיקולים ניתן, בין היתר, להתחשב במידת הביצוע של החוזה, בדרגת החומרה של אי החוקיות, במידת האשמה היחסית שבהתנהגות הצדדים לחוזה ותום לבם. כאן, גם אם ההסכם הוא הסכמה לביצוע חוזה בלתי חוקי של בנייה על סמך היתרי בניה שטרם נתבקשו וטרם הוצאו, הרי שמזמין הבנייה, ומי שהיה אחראי על הוצאת ההיתרים והיה גם הצד החזק שהכתיב לקבלן המשנה את תנאי ההסכם אינו יכול לטעון שההסכם אינו חוקי ולדרוש פטור מתשלום. אין לאפשר לקבלן הראשי להנות מפרי אי החוקיות שהוא עצמו יזם ולכן אין מקום לפטור אותו מתשלום.