דירקטוריון לא ייהנה מהגנת כלל שיקול הדעת העסקי כשלא קיים הליך קבלת החלטות מסודר

בעל מניות בחברה ציבורית הגיש תביעה נגזרת בה ביקש לתבוע בשם החברה את הדירקטורים שלה בטענה לפיה נגרם לחבה נזק של כ4 מליון דולר בשל הפרת הדירקטורים את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה, כאשר נמנעו מלממש נכסים ששועבדו לטובת החברה לצורך פירעון הלוואות שלא שולמו לחברה במועד. בית המשפט אישר את התביעה כתביעה נגזרת

בית המשפט חזר על ההלכה, כי לשם אישור תביעה נגזרת נדרש כי קיימת עילת תביעה לחברה העשויה לתרום להגדלת ערך החברה, התביעה וניהולה הן לטובת החברה והתובע אינו פועל בחוסר תום-לב. גם אדם שרכש מניות לאחר האירועים עשוי להיחשב כתם לב הרשאי לתבוע.

כשתביעה נגזרת מתבקשת להיות מוגשת נגד כל הדירקטורים (גם אם בעילות שונות) הרי שהם נגועים בעניין אישי לגבי החלטת החברה לתבוע אותם ולכן לא נדרשת תחילה פניה לחברה.

בית המשפט הוסיף שהוא מפעיל את כלל שיקול הדעת העסקי על פיו בית-המשפט אינו ממיר את שיקול-דעתו בזה של ההנהלה ואינו מתערב בשיקוליה אף אם הוא אינו מסכים להם. הנטל להוכיח כי אין מקום להחיל את כלל שיקול-הדעת העסקי מוטל על התובע שעליו להוכיח כי בקבלת ההחלטה הדירקטורים לא נהגו בתום-לב; או שהם היו במצב של ניגוד עניינים; או שהם לא קבלו החלטה מיודעת. אם התובע מוכיח זאת, הנטל עובר לדירקטורים הנתבעים להוכיח שפעלו כדין.

אחד המקרים בהם לא יוחל כלל שיקול הדעת העסקי הוא כשהדירקטורים לא קיבלו הליך קבלת החלטות מסודר, כאשר מעבר לדרישה לקיומה של החלטה פוזיטיבית, החלטה צריכה להיות לאחר דיון שנסמך על תהליך מסודר של קבלת החלטה, ובהתבסס על מידע מספיק שעמד לנגד עיני הדירקטורים, לרבות היוועצות עם יועץ משפטי ויועצים אחרים, כשנדרש. דירקטורים רשאים לקבל החלטה בהתבסס על מידע חסר אך גם החלטה זו צריכה להיות במודע.