מי שחייב כספים לשותפות שהתפרקה לא פטור מתשלום רק בשל פירוק השותפות

שותפות עורכי דין נתנה שירותים לפרויקט בו ניתנה דחיית רוב התשלום עד לשלב בו הפרויקט תוכל לממן את השירות, תמורת ריבית של 18% לשנה. לאחר כשנה של מתן שירותים החליף הפרויקט ספק שירות ולאחר כ-6 שנים דרש אחד השותפים בשותפות, שבינתיים התפרקה, כי ישולם החוב ללא קשר להצלחת הפרויקט. הפרויקט טען ששותף בשותפות שהתפרקה אינו יכול לדרוש את החוב אלא רק השותפות וגם שסמנכ"ל הכספים של הפרויקט לא שם לב לגובה הריבית ולא היה מסכים לריבית כזו, ובכל מקרה אין מקום לתשלום מלוא החוב מכיוון שרוב הפרויקט לא הצליח.

בית המשפט קבע שעל השותפות לשלם את החוב ויש לכבד את הריבית ההסכמית הגבוהה. בהסכם פירוק השותפות נקבע שכל שותף יכול לתבוע בשם השותפות וככל שיש מחלוקת בין השותפים אין לכך קשר לזכות התביעה נגד הפרויקט למעט העובדה שהפרויקט לא יידרש לשלם פעמיים בגין החוב. תוכן של חוזה יכול להיות כל אשר מסכימים עליו הצדדים והוא יפורש לפי כוונותיהם של הצדדים המשתמעת מנוסח הכתוב. בעניינינו, החוזה ותנאיו נחתמו לאחר משא ומתן ארוך ואדם החותם על מסמך מוחזק כי הוא קרא והבין את אשר חתם עליו. לשון ההסכם ברורה ואינה מתנה את תשלום שכר הטרחה בהצלחה מלאה של הפרויקט. חיוב שלא הוסכם בהסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה. גם הריבית שהוסכמה היא ריבית סבירה, באשר היה היגיון להסכמה בשיעור הריבית, שהרי נותן השירות לקח סיכון, שככל שהפרויקט יבוטל, היא לא תזכה לתמורה ולכן יש מקום לכבד את הריבית ההסכמית הגבוהה ובכל מקרה, ככל שהשותפות הסכימה לריבית הגבוהה בשל טעות שלה בכדאיות העסקה, טעות בכדאיות העסקה אינה מצדיקה תיקון של ההסכם.