שני גורמים חתמו על חוזה לצורך הקמת פרויקט משותף, כאשר האחד נשא בהתחייבויות הפיננסיות והשני היה אמון על קידום הפרויקט. בסופו של יום הפרויקט כשל, הן בשל סיבות רגולטוריות והן מכיוון שלא קודם כראוי. בשל כך ביקש הצד המממן לבטל את החוזה ולקבל השבה של הכספים שהוציא.
בית המשפט קבע, כי אין מקום לביטול ההסכם והשבה. טעות בכדאיות העסקה - טעות בערך העסקה, בשוויה המסחרי או הכלכלי היחסי - לא תיחשב כטעות המזכה בביטול ובהשבה על פי החוזה. טעות כאמור נבחנת על פי "מבחן הסיכון", לפיו טעות בכדאיות העסקה היא טעות הבאה בגדרי הסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, בין במפורש ובין מכללא. כאן, מזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים משקף במפורש את הכוונה לכך שהניהול השוטף יהיה בידי האחד, ואילו השני יהיה שותף פיננסי בלבד. השותף הפיננסי נטל על עצמו סיכון עסקי, שהתממש, ולכן לא קמה לו זכות לבטל את החוזה בשל התממשות הסיכון או זכות לקבל השבה של הכספים שהושקעו.