בעל מניות דרש לכפות על אחיו, המחזיק במחצית המניות החברות המשפחתיות, למכור לו את מניותיו לאור משבר אמון ביניהם ומאחר שזיקתו לחברות חזקה יותר משל אחיו נוכח מעורבותו בניהול החברה במשך שנים ארוכות.
בית המשפט העליון קבע, כי אין להעניק לצד עדיפות על פני האחר ויש להורות על היפרדות שוויונית באמצעות מכרז. במצב של קיפוח או 'מבוי סתום' בין בעלי מניות, רשאי בית המשפט לקבוע את אופן ההיפרדות בין הצדדים על פי שיקול דעתו, בין אם בדרך של מתן הוראה כי בעל מניות אחד ירכוש את האחר, ובין בדרך של קביעת מנגנון אחר לביצוע המכירה. כשקיים אובדן אמון מוחלט בין הצדדים דרך המלך להיפרדות הוא באמצעות מנגנון שמעניק לכל אחד מן הצדדים הזדמנות שווה, ככל הניתן, לרכוש את מניות הצד האחר, במחיר הוגן. כאן, בעל המניות שביקש לכפות את המכירה, שימש כמנכ"ל במשך שנים ארוכות והחזיק במניות המקנות לו זכויות אישיות לניהול החברה. למרות זאת, יתרון מסוים זה אינו מקנה עדיפות מאחר שמדובר בחברות משפחתיות שיוסדו על ידי אביהם של שני הצדדים והועברו בירושה כאשר לשני הצדדים שיעור אחזקות שווה וזיקה שהיא מעבר לכלכלית גרידא. לכן, נוכח אובדן האמון יש לערוך את ההיפרדות באמצעות מכרז שבו הצדדים יגישו את הצעותיהם באופן סימולטני, והצד שיציע את ההצעה הגבוהה הוא שירכוש את חלקו של השני, אך הרכישה תתבצע לפי המחיר שהציע השני (קרי, על פי המחיר הנמוך מבין שתי ההצעות), כך שלכל אחד הזדמנות שווה לרכוש את מניותיו של האחר.