אדם שאושפז בבית החולים בשל סחרחורת נפטר 18 ימים לאחר שחרורו מבית החולים. אחיו טענו כי בעת אשפוזו מסר להם בעל פה את צוואתו ואף העלו את אמירותיו על הכתב.
בית המשפט קיבל את ההתנגדות לצוואה ונקבע כי המסמך שנערך על ידי האחים אינו עומד בדרישות החוק להכרה כצוואת "שכיב מרע". אדם העומד מול פני המוות רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו. בהתאם לחוק דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בפני שני העדים ויופקד על ידיהם אצל הרשם לענייני ירושה. כאן מדובר באדם אשר אושפז לאחר שבזמן נהיגה חש סחרחורת וחולשה כללית, התעלף, איבד הכרה ועבר תאונת דרכים. בעת האשפוז לא היה חשש כלשהו כי הוא עלול למות כתוצאה ממצבו ובעת אמירותיו היה שתוי. זיכרון דברים שהוכן על ידי האחים עורר תהיות רבות, מאחר שלא נחתם על ידי המנוח, למרות שהיה כשיר לכך, ולא הופקד ברשם הירושות כנדרש. משכך, המסמך המתעד את דבריו, לכאורה, של המנוח אינו בגדר 'צוואה'.