מצווה שהוריש בצוואתו את כל עזבונו לאישתו מבלי לפרט במדויק מה כולל העזבון, ערך, מספר שנים לאחר מכן, צוואה נוספת בה פורטו אותם נכסים מעיזבון שיועברו לאישתו וזאת מבלי לבטל את הצוואה הראשונה או להתייחס ליתר הנכסים.
בית המשפט קבע שהצוואה הראשונה מבוטלת בשל סתירה בין הוראות הצוואות השונות. עריכת צוואה חדשה הסותרת את הוראות הצוואה הקודמת מהווה ביטול של הצוואה הקודמת בכללותה וזאת אף אם הצוואה הקודמת לא הושמדה או בוטלה במפורש. כאן, מדובר במקרה בו הוראות הצוואה הראשונה חלו על כל נכסי העזבון בעוד הוראות הצוואה המאוחרת חלו רק על חלק מנכסי העזבון ושתקו באשר ליתר נכסי העזבון. מאחר והנכסים שנכללים בהוראת ההורשה בצוואה המאוחרת נכללים ממילא בצוואה המוקדמת, הפרשנות הנכונה של כוונת המצווה, היא כי רק נכסים אלו, הם הנכסים שביקש המצווה להוריש לאישתו. משמעות הדבר כי ההוראה בצוואה המאוחרת סותרת את ההוראה בצוואה המוקדמת ועל כן הצוואה המוקדמת מבוטלת.