שוכרת ביטלה את הסכם השכירות לאחר שגילתה כי שטחו של הנכס קטן מהמצוין בהסכם השכירות והיעוד התכנוני אינו מאפשר שימוש במושכר בהתאם למטרתו (יקב, ייצור יין, ואחסנתו).
בית המשפט דחה את התביעה לחייב את השוכרת בדמי השכירות משום שהסכם השכירות בוטל כדין. על המשכיר חלה חובת תום לב, הכוללת חובת גילוי העובדות המהותיות הרלוונטיות לנכס ולמטרה לשמה הושכר. אי התאמה מהותית ביחס לשטח הנכס מהווה עילה לביטול הסכם. כאן, הסכם השכירות כלל הצהרה מצד השוכרת כי בדקה את המושכר ומצאה אותו מתאים למטרותיה. עם זאת, המשכירה הציגה לשוכרת מצג פוזיטיבי מטעה ביחס לשטח המבנה למרות שהחזיקה בהיתר בניה לפיו השטח האמיתי הינו פחות מהמוצהר בהסכם השכירות (500 מ"ר). בנוסף, המשכירה לא גילתה לשוכרת שהמבנה אינו מיועד לשמש כיקב וכי השימוש המותר במבנה הוא לאריזה ואחסון מזון לבעלי חיים בלבד. בנסיבות אלה, אי גילוי שטחו האמיתי של הנכס ואי גילוי הייעוד החוקי לשימוש בנכס מהווה הטעיה ולכן ההסכם בוטל כדין.