קיום יחסי משפחה לא שולל כשלעצמו קיום יחסי עבודה אך בית הדין לעבודה מוסמך לדון בענייני מעמד אישי כאשר הדבר דרוש לצורך הכרעה בשאלת קיום יחסי עובד – מעביד

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור על החלטה אשר דחתה תביעה לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות מן הנימוק כי בין המערערים, אם ובנה, לבין המשיבים, אשר הינם חברה, בה הועסקו, והמשיבה - ידועה בציבור של המערערת במשך קרוב ל 20 שנה - מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. בית הדין האזורי קבע כי לאור מערכת היחסים הזוגית אשר התקיימה בין המערערת למשיבה אין לראות בחברה כמעסיקה אלא חלק בלתי נפרד משותפות כלכלית ומשפחתית.

בערעור לבית הדין הארצי טענו המערערים כי אין לבית הדין לעבודה סמכות או כלים משפטיים להכריע במחלוקת בתחום המעמד האישי, שכן בכך שם עצמו בנעליו של בית המשפט לענייני משפחה. בית הדין דחה טענה זו, וקבע כי מאחר ועיקר המחלוקת העיקרית בין הצדדים עוסקת בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין המערערים לחברה ומאחר וטרם יידרש בית הדין להכריע בסוגייה זו יהיה עליו לדון בטיב היחסים בין המערערת למשיבה תחילה, שכן לכך נפקות הן לעניין מבנה הבעלות האמיתי בחברה והן לעניין הגדרת העסק כ"עסק משפחתי", הגדרה העשויה להשפיע על המסקנה בדבר קיום יחסי עובד מעביד. לפיכך, בית הדין הארצי קבע כי בסמכותו של בתי הדין לעבודה להכריע גם בסוגיות אשר הינם בתחום המעמד האישי, כאשר לכך רלבנטיות ביחס להכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד.