בעלי מניות בחברה התקשרו בהסכם במסגרתו אחד מבעלי המניות מכר את אחזקותיו בחברה לשני בשל מצבה הרעוע של החברה, כאשר ההסכם קבע, כי הוא מגלם את כלל ההסכמות בין הצדדים. חרף כך, המוכר טען, כי טרם כריתת ההסכם, נערכה הסכמה נוספת בעל פה, לפיה לאחר שהחברה תצא מהמשבר, הוא יהיה זכאי לרכוש את מניותיו בחזרה.
בית המשפט קבע, כי לא הוסכם בין הצדדים על הענקת זכות חוזרת של רכישת המניות. כאשר צדדים כרתו ביניהם הסכם מחייב בכתב, חזקה שהסכם זה ממצה את כל ההסכמות אליהן הגיעו. מעבר לכך, הסכמה חוזית משתכללת רק אם הצדדים הביעו גמירות דעתם להתקשר בחוזה ואם ההסכמות היו מסוימות במובן זה שהפרטים החיוניים והמהותיים הועלו על הכתב. כאן, ההסכם בכתב לא הזכיר את ההסכמה בעל פה ואף קבע מפורשות, כי הוא כולל את כל ההסכמות בין הצדדים. מעבר לכך, גם ככל שהתקבלה הסכמה בעל פה מדובר בהסכמה ג'נטלמית וכללית. לפיכך, ההסכמה בעל פה אינה מחייבת.