ייבואן שמנים טען, שבעלת אנייה אחראית לנזקים שנגרמו בשל תקלה בהטענת המטען, שגרמה לכך שהאונייה הובילה רק חלק מהמטען ועל כן טענה גם שהיא זכאית לעצור את האנייה עד לתשלום החוב. עם זאת, שטרי המטען שהגיעו לישראל לא היו רשומים על שמה, אלא עם שם ספקית השמנים שהתחייבה להוביל את המטען.
בית המשפט קבע, כי ליבואן אין זכאות למעצר האנייה. החוק הישראלי מאפשר מעצר של אנייה בישראל כדי להיפרע ממנה או מהכספים שהופקדו לשחרורה, אם ניתן להראות עילה כנגד בעל האנייה, צוותה, קברניטה או מי שמוסמך לחייב את האנייה וזאת כדי למנוע את הצורך לרדוף ולאתר את בעלי האניה. לאחר מעצר האנייה ניתן לדון בתביעה נגד האנייה, ואם זו תתקבל, ניתן להורות על מכירת האנייה ועל פירעון החוב מדמי המכר. עם זאת, החוק קובע רשימה מצומצמת של עילות אשר בגינן ניתן לעצור אנייה. כאן, הסיכון לנזק למטען לא הועבר לייבואן מכיוון ששטרי המטען קבעו, כי הסיכון לנזק למטען הם של ספקית השמנים. לפיכך, לחברה לייבוא אין מעמד של נושה של האנייה והיא לא זכאית לעצור את האנייה.