לבעלת מניות בחברה היתה זכות קדימה לרכישת מניות בחברה. צדדים שביקשו לנצל זכות זו, התקשרו בהסכם נאמנות לפיו היא תרכוש מניות בחברה בעבורם והם ישלמו לה את מחירן וכן ישאו בעלויות הנלוות. אלא, שבהסכם הנאמנות לא צוינו המועדים לתשלום על ידי אחד הנהנים ומשלא שילם את חלקו, על אף שהנאמנת שילמה למוכרים, הודיעה הנאמנת על ביטול ההסכם הנאמנות עימו והשאירה את אותן מניות בידיה.
בית המשפט קבע כי החוזה בוטל כדין עקב הפרתו על ידי הנהנה. נאמנות נוצרת בחוק או בחוזה. כאשר מדובר בנאמנות הנוצרת באמצעות הסכם הרי שהצדדים להסכם רשאים לעצב את מטרת הנאמנות ותנאיה על כל פרטיה, לרבות מתי וכיצד תסתיים. לעיתים נאמנות דומה לשליחות שבה על השליח לפעול על פי הוראות השולח ולעיתים יראו בנאמן כגורם בעל שיקול דעת עצמאי. כאן, מדובר בשימוש במוסד הנאמנות במטרה לפשט את הליך הרכישה ובהסכם שמקרב את יחסי הצדדים ליחסי שליחות. בשים לב לטיב יחסים אלו הרי שהעדר הוראות מפורשות לכך שהרכישה תבוצע מכספה של הנאמנת וההפניה בהסכם הנאמנות להסכם הרכישה מלמדת כי על הנהנים היה לשלם את חלקם קודם לתשלום הנאמנת למוכרים ומשלא עשה כן הפר הנהנה את הוראות הסכם הנאמנות ולנאמנת הזכות לבטלו.