מהגר מאריתראה רצה לפתוח עסק של בר משקאות בירושלים, אולם בשל העדר מעמד בישראל שיתף פעולה עם אזרחית ישראלית אשר גם נרשמה כשוכרת של הנכס ובמהלך התקופה ניהלו השניים את העסק יחדיו במשך 4 שנים. לימים טענה הישראלית שהעסק שלה בלבד וכי המהגר האריתראי היה עובד שכיר שקיבל אחוזים מההכנסות מלקוחות שהביא ואף פיטרה אותו מעבודתו.
בית המשפט קבע, כי שותפות היא כל ניהול עסק משותף כשלא חל על היחסים חוק אחר (למשל בעת הקמת חברה).
חוזה, שעל פיו עובד מקבל תגמול כחלק מרווחי העסק אינו הופך את העובד לשותף. כדי להחליט האם קיימת שותפות בודק בית המשפט שורה של מבחנים ככוונת הצדדים להיות שותפים; הצגתם לציבור כשותפים; השתתפות בנכסים ובחזקה של העסק; זכותם השווה לניהול העסק ולחייב זה את זה בענייני העסק; השתתפות הצדדים ברווחי העסק ומשך מערכת היחסים.
במקרה זה העדויות הראו שהצדדים הציגו עצמם כשותפות וניהלו את העסק יחד. לכן קבע בית המשפט כי מתקיימת שותפות ויש למסור את מלוא החשבונות כדי לבצע חלוקה של הרווחים.