עירייה הגישה תביעה אישית כנגד בעל מניות של חברה בטענה כי יש לחייבו באופן אישי בחובות הארנונה שהותירה החברה.
בית המשפט קבע, שניתן לייחס לבעל מניות חוב ארנונה של חברה מכוח כללי הרמת מסך לפי חוק החברות או מכוח חוק ההסדרים רק בהתקיים מספר תנאים: החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים; החוב הוא חוב ארנונה סופי; החברה לא פרעה את החוב; החברה הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא אכן בעל שליטה בחברה; וגם הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית. במקרה דנן מדובר על חברה שנקלעה לקשיים כלכליים אמיתיים אשר חדלה מלפעול לאחר חודשים ספורים. העירייה לא הצליחה להוכיח כי בעל המניות פעל תוך כוונה להונות נושים ולכן נדחתה הטענה להרמת מסך על פי חוק החברות. זאת ועוד, הוכח כי בעל המניות לא קבל כל נכס מנכסי החברה ולכן נדחתה גם הטענה להרמת מסך לפי חוק ההסדרים והתביעה כנגד בעל המניות נדחתה במלואה.