טעות בכדאיות העסקה אינה מקימה עילה לביטול חוזה

רוכשים שהתקשרו בעסקה מסחרית טענו כי נמכרה להם סחורה שאין לה ערך לא לשימוש אישי ולא לשימוש מסחרי‏ ודרשו לבטל את ההסכם בטענה כי הוטעו ביחס למוצר הנרכש וחתמו על החוזה בשל מצגי שווא. בית המשפט קבע, כי על הטוען טענת הטעיה לעמוד בנטל מוגבר להוכחתה.  על מנת להוכיח פגם בכריתת החוזה שהוא תוצאת הטעיה, יש להוכיח קיומו של חוזה, קיומה של טעות, קיומה של הטעיה מטעם צד לחוזה וכן קשר סיבתי כפול, בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה. בנסיבות המקרה לא הוכחה הטעייה כנדרש שכן מידע אודות העסקה היה זמין לרוכשים לפני העסקה ואף לאחריה והם לא ראו מקום לדרוש ביטול ההסכם בזמן אמת ונקבע כי הציפיות העסקיות של הרוכשים מההתקשרות בחוזה לא התממשה וטענותיהם אינם אלא בבחינת טעות בכדאיות העסקה אשר אינה מקימה עילה לביטול חוזה.