מוכר דירה תבע רוכש דירה שביטל את העסקה ודרש פיצוי מוסכם בגובה כ10% מסכום העסקה. הרוכש טען כי העסקה בוטלה מכיוון שלא התקבל אישור צד שלישי שנרשם בהסכם כתנאי לקיום העסקה.
בית המשפט קבע, כי חוזה על תנאי הינו חוזה שהצדדים התנו את נפקותו בתנאי, שהינו אירוע חיצוני – שאינו תלוי ברצון הצדדים, הוא אינו וודאי והתרחשותו טמונה בחיק העתיד. אי התקיימות התנאי לא מהווה הפרת חוזה. קיימת חזקה שחוזה התלוי בהסכמת צד שלישי או באישור על פי חוק הינו חוזה עם תנאי מתלה, אלא אם בהסכם רשום אחרת, למשל כאשר אחד הצדדים התחייב לספק אישור של צד שלישי. במקרה זה, מכיוון שהקונה אמור היה לספק את אישור הצד השלישי והתברר כי כלל לא פנה לצד השלישי, מחדל בביצוע פניה כזו נחשב כמניעת קיום התנאי והפרת הסכם וזאת מכוח חובת תום הלב הדורשת מהצדדים לפעול לקיום החוזה.
לענין גובה הפיצוי המוסכם, בית המשפט דחה טענת רוכשי הדירה שלא נגרם כל נזק מכיוון שבינתיים מחירי הדירות עלו. בית משפט יתערב בגובה פיצוי מוסכם שאינו סביר אך סבירות הפיצוי המוסכם נקבעת במועד חתימת ההסכם ולא בבחינה בדיעבד של הנזק שנגרם בפועל ולכן אין משמעות לכך שבפועל לא נגרם נזק.