בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי מוסד סיעודי גריאטרי, אשר בו הועסקה העובדת כאחות מעשית, פיטר את העובדת שלא כדין ובניגוד לחוק עבודת נשים הואיל ופיטוריה נבעו מהריונה. בית הדין דחה את טענת המעסיק כי הפיטורים התבקשו לנוכח רשלנות ותפקוד לקוי של העובדת במהלך טיפול בחולים. כמו כן, בית הדין לא ראה לנכון להתערב בממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית הדין האזורי, אשר שם נקבע בין היתר כי העובדת היתה הרה בעת פיטוריה וכן תקופת העסקתה של העובדת אצל המעסיק עולה על שישה חודשים וזאת בשים לב לחובה הקבועה בחוק עבודת נשים לקבלת היתר השר לפיטורי עובדת הרה המועסקת משך למעלה משישה חודשים.
בית הדין הארצי סיכם וקבע כי אין כל רלוונטיות לשאלה האם עבודת המשיבה היתה לקויה והאם ליקויים חמורים בתפקודה הם אלה אשר היוו הסיבה לפיטוריה, וזאת מאחר וההגנה הניתנת לעובדת בנסיבות דנן הינה אבסולוטית ומוחלטת והואיל ובמקרה דנן אין חולק כי לא ניתן היתר שכזה.