יבואן ייבא לישראל סחורה מקורית של יצרן מוכר על ידי רכישתה במדינות בהן היא נמכרת במחיר זול משמעותית ועל ידי כך שיווקה בישראל במחיר זול מהמחיר שהיבואן הרשמי מוכר בו. היצרן תבע את אותו יבואן בגין הפרה של זכויות היוצרים על ידי כך שהפעילות השיווקית שביצע בישראל הפרה את הזכויות. בית המשפט קבע, כי יבוא מקביל מהסוג האמור הינו חוקי, אולם יש לבחון מהן הפעולות המותרות למי שפועל במתכונת של יבוא מקביל ומתי יהוו פעולות שיווק פגיעה בזכויות בסימני המסחר של היצרן או היבוא הרשמי.
יבואן מקביל רשאי להשתמש במוניטין המוצר לשם השיווק ובסימני המסחר כל עוד אינו מטעה (למשל, אם עשוי מישהו לחשוב שלמוצרים אחריות של היבואן המקורי) וכל עוד, כמובן, הסחורה מקורית. יש לוודא שלא יהיה שימוש בכלים משפטיים כלכליים כדי לפגוע בתחרות, אשר היבוא המקביל חשוב לה.
כדי שלא להטעות, קבע בית המשפט, לא רשאי יבואן מקביל לכנות עצמו בשם שעשוי לזהותו עם היצרן, אולם אין כל בעיה להשתמש בצבעים המזוהים עם היצרן. במקרה המדובר היבואן לא הסתיר כי פועל במתכונת של יבוא מקביל ואף התגאה במתכונת פעולה זו בראיונות שנערכו עמו בתקשורת. אמנם היבואן השתמש בשם המסחר של היצרן כחלק משם המתחם שלו באינטרנט, אולם מכיוון שהשימוש בשם המתחם לא היה בדרך בה היה עלול לגרום לצרכן הסביר (או ה"גולש הסביר") לרושם כי האתר מופעל בחסות בעלת סימן המסחר, אין בשם המתחם כדי להטעות.
בית המשפט העליון דחה בקשה לעיון נוסף בהחלטה אך הבהיר כי בעת שבית המשפט יפסוק תיבדק הגינותו של היבואן המקביל והתנהלותו ותשוקלל כנגד השיקול של שמירה על התחרות בשוק.