בית המשפט העליון דן לאחרונה בשאלת ההגנה הקיימת על פי דיני זכויות יוצרים על תוכנות מחשב. באותו עניין, חתם יוצר התוכנה על כתב ויתור, אשר במסגרתו העביר את זכויותיו בתוכנה פרי פיתוחו לאדם אחר בתמורה לקבלת תמלוגים. כעבור מספר שנים נמכרו הזכויות שהועברו לטובת חברה אשר פיתחה את התוכנה והכניסה בה שינויים. יוצר התוכנה פנה לבית המשפט וטען כי העברת זכויותיו נעשתה בתמורה לתמלוגים ולא מתוך כוונה לותר על זכויות היוצרים המוקנות לו ממילא, ועל כן טען כי הינו זכאי לפיצויים בגין השינויים אשר הוכנסו בתוכנה ללא אישורו וכן עמד על זכותו לקבלת תמלוגים נוספים.
בית המשפט העליון דחה את טענותיו וקבע, כי נוכח כתב הויתור, החברה היתה רשאית לסחור בתכנה ועל כן כלל אין להידרש לשאלת ההפרה. בית המשפט קבע בנוסף, כי ממילא לא נגרמה כל הפרה על ידי המשיבה בפיתוח התוכנה. פסיקתו של בית המשפט העליון משקפת את נטיית הפסיקה כיום בדבר צמצום ההגנה הניתנת בגין הפרת זכויות יוצרים לתוכנות וזאת נוכח הרצון להימנע ממתן מונופול למתכנתים ובכך להימנע מצמצום התחרות בתחום התוכנות, דבר אשר עלול להוביל לעיכוב ההתפתחות הטכנולוגית.