מנהל בחברה ישראלית החזיק בעצמו ובאמצעות אחיו וחבר מניות בחברה רומנית ששימשה כמתווכת של החברה לעסקאות ברומניה. המנהל טען כי רישומו כבעל מניות מקורו בטעות וכי בעצם רק הלווה כספים לחברה הרומנית וכי כתוצאה מהקשר עם החברה הרומנית נוצרו לחברה רווחים.
בית המשפט קבע, כי די בהיות עסקה קרובה במהותה לעסקי החברה כדי להוות הזדמנות עסקית של החברה אשר אסור לנושא משרה לנצלה וניצולה מהווה הפרה של חובת האמונים של המנהל לחברה, אלא אם החברה הייתה מודעת לניגוד העניינים של המנהל והסכימה לו. אין זה מן הנמנע כי כאשר מדובר בחברה קטנה, המתנהלת כ"מעין שותפות", מתקבלות חלק מההחלטות ללא תיעוד ובהליך בלתי פורמלי כשמדובר בהחלטה של חברה לאשר ניגוד עניינים, אישור המונע הפרה של חובת אמון של נושא משרה בה, מן הראוי שהחלטה כזו תהיה מפורשת ולא משתמעת. כך, לא הוכח שהחברה אישרה את ניגוד העניינים בהחלטה פורמלית ולכן בין שהמנהל החזיק מניות בחברה הרומנית ובין שרק היה נושה שלה, המנהל מצוי היה בניגוד עניינים וניצל הזדמנות עסקית של החברה ולכן על המנהל להחזיר לחברה כל רווח של החברה הרומנית.