אדם רכש רכב משומש מחברה העוסקת במסחר ברכבים משומשים מבלי שלקח תחילה את הרכב לבדיקה וגילה מאוחר יותר שמנוע הרכב היה פגום. הרוכש תבע הן את החברה והן את מנהליה.
בית המשפט קבע, כי על מוכר נכס חובת גילוי של כל פגם ידוע, ובוודאי שכך הדבר בסוחר רכב, עליו חלות חובות מוגברות מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח – 2008. החוק אמנם קובע חובת גילוי של "פגיעות שנגרמו לרכב" אך יש לפרש זאת כחובת גילוי רחבה הכוללת כל פגם וליקוי מהותיים ברכב העלולים להשפיע על הרכישה, לרבות טיפול לא שגרתי כגון שיפוץ מנוע שעבר הרכב. עקרון "ייזהר הקונה" (caveat emptor) כמעט ולא חל בישראל ובוודאי שלא חל ביחסים שבין מוכר מקצועי לבין קונה. כך, העובדה שהרוכש ויתר על לקיחת רכב לבדיקה במכון רכב למרות שהייתה לו הזדמנות לעשות זאת לא פוטרת את המוכר מחובות גילוי מידע והיה על החברה לדווח לרוכש מפורשות בטופס הגילוי הנאות על תקלות המנוע. בית המשפט קבע שהחברה אחראית, אך דחה התביעה נגד מנהלי החברה מכיוון שמכירת הרכב נעשתה על ידי איש מכירות של החברה והחוק לא יוצר אחריות אישית למנהלים במקרה של מכירת רכב משומש על ידי חברה.