בחודש אפריל 2010 התכנסה ועדת ששינסקי לצורך בחינת המדיניות הפיסקלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל. לאחר מאבק ציבורי מתוקשר אימצה הממשלה לאחרונה את דו"ח הועדה ומסקנותיה וכעת קיבלה הכנסת את חוק מיסוי רווחי נפט תשע"א-2011, המעגן את העקרונות המרכזיים עליהן המליצה הועדה.
המלצתה המרכזית של הועדה הינה קיום מערכת פיסקלית משולבת. הווה אומר, המערכת הפיסקלית תכיל רכיב פיסקלי הנגבה מן הרווחים הנובעים מאוצרות הנפט והגז, כך שהציבור יקבל חלק הוגן מההכנסות המופקות ממשאבי הטבע מבלי לפגוע בהמשך פיתוח משק האנרגיה בישראל.
ההיטל על רווחי הנפט נגבה בעיקרו מן הרנטה הכלכלית של מאגרי חיפוש נפט וגז ומוחל רק לאחר שההשקעות בחיפוש, פיתוח והקמה הוחזרו במלואן בתוספת תשואה המגלמת את סיכוני היזם והוצאות המימון הנדרשות. כלומר, ההיטל יגבה רק לאחר מספר שנים בהן תושג עלות ההשקעה והתשואה האמורה.
ההיטל יהיה נמוך בהתחלה ויעלה ככל שרמת רווחיות המיזם תעלה. שיעורי היטל רווחי הנפט יקבעו בהתאם למקדם ההיטל (R פקטור) אשר הינו ההכנסות המצטברות של המיזם מחולקות בהשקעות המצטברות שלו. שיעור ההיטל, בערכו המזערי (20%), מוטל על המיזם עם הגעת מקדם ההיטל ל-1.5 ועולה ליניארית עם עליית מקדם ההיטל עד לשיעורו המרבי (50%)- כאשר מקדם ההיטל הינו 2.3. שיעור מקדם מזערי מאפשר למעשה נייטרליות בהחלטות ההשקעה, כך שמיזמים אשר נמצאים סביב סף הכדאיות לא ישנו מקומם לאחר החלת ההיטל וזאת נוכח העובדה כי הפגיעה בתשואתם תהיה מצומצמת. לעומת זאת, שיעור ההיטל המרבי מבטיח כי המדינה תקבל תמורה נאותה ממאגרים בעלי רמת רווחיות גבוהה ואילו היזמים יזכו לנתח מן הרנטה הכלכלית מתוך הקפדה שלא לחרוג משיעורים סבירים של חלק המדינה.