על כל פנקס או מרשם המתנהל על פי דין לפעול על מנת למנוע טעויות וזיופים

בית המשפט המחוזי בנצרת בחן לאחרונה נוהל הקיים ברשם החברות, אשר מסדיר את העברת המניות מבעל מניות רשום לאדם אחר, לאור התכלית של המרשמים המתנהלים על פי דין. בית המשפט פירט את תכליתו של פנקסים ומרשמים אשר מתנהלים על פי דין, וציין כי הנם אמורים לוודא כי הם משקפים נאמנה את האמת כהוויתה ובכך להערים מכשולים בפני זייפנים ורמאים.

לאור כך, קבע בית המשפט כי הדרישה לפיה זכויותיו של אדם לא תועברנה לאדם אחר אלא אם כן נעשתה פנייה לבעל הזכויות המקורי, על פי המרשם, לצורך קבלת אישורו לביצוע ההעברה וזאת על מנת לוודא שהעסקה אמיתית ואינה פיקטיבית, הינה סבירה בנסיבות העניין. במקרה דנן, הותיר בית המשפט על כנו צו מניעה אשר ניתן בתיק וציין כי יש לשנות הנוהל הקיים המסדיר את העברת המניות מבעל מניות רשום לאדם אחר, באופן שיחייב המצאת חתימה מאושרת של המעביר, שאם לא כך יחטא הנוהל להשיג את תכלית המרשם מאחר ויגבר החשש למעשי זייפנות.

נציין, כי נראה שבית המשפט התעלם מכך שחוק החברות תשנ"ט- 1999, קובע במפורש כי המרשם הקובע לעניין בעלות במניות הינו המרשם המתקיים בחברה עצמה ועל החברה קיימת רק חובת דיווח לרשם החברות. כך, המרשם הרלוונטי המתנהל על פי דין הוא המרשם בחברה ולא ברשם החברות. הואיל וכך הדבר, יכול ויש מקום לדרוש כי כל חברה תידרש לשטר העברת מניות חתום על ידי שני צדדים לעסקה, אולם נראה כי דרישה לחתימת בעל המניות על דיווח לרשם החברות אינה תואמת את רוח החוק.