חברה העוסקת בשירותי תמיכת מיחשוב סיפקה שירותים לחברת קוקה קולה. עובד של החברה הקים עסק מתחרה תוך כדי עבודתו וכשעזב את החברה נטל עימו את קוקה קולה כלקוח. החברה דרשה לאכוף את סעיף אי התחרות בהסכם ההעסקה שבו התחייב העובד לא להתקשר עם לקוחות החברה משך 3 שנים מסיום העסקתו ונקבעו אף פיצויים מוסכמים בסך 100,000 ₪. החברה דרשה לחייב העובד גם בנזקיה בגין אי חיוב שעות עבודה על ידי העובד, שגרם לאובדן הכנסות לחברה. העובד הגיש תביעה נגד מנהל בחברה בגין הודעה משמיצה שהמנהל שלח בדואר אלקטרוני ובפקס לקוקה קולה כשקיבל את הודעת קוקה קולה על סיום ההתקשרות עם החברה.
בית הדין קבע, כי תניית אי התחרות קיצונית ולא תיאכף, אולם העובד הפר את חובת תום הלב כשהקים עסק מתחרה תוך כדי עבודתו ואף קידם אותו בשעות העבודה והדבר מהווה הפרת חובת אמון - עילה עצמאית המזכה בפיצוי גם ללא הסכם אי תחרות. לכן, בית המשפט חייב את העובד לפצות את החברה בגין 8 חודשי תמורה מהלקוח שנטל. לגבי אי חיוב שעות קבע בית הדין שלא ניתן לחייב עובד בגין אי רישום חיובי שעות אלא אם זכות זו של המעסיק מופיעה בהסכם ההעסקה ולכן דחה את עילת התביעה. בית הדין חייב אישית את מנהל החברה בפיצוי העובד בגין לשון הרע למרות שהפקס והמייל נשלחו מתוקף תפקידו כמנהל מכיוון שבתביעות לשון הרע רשאי עובד לתבוע גם אישית את מי שביצע את העוולה כנגדו.