בעל אנייה שנעצרה ושוחררה זכאי לפיצוי רק אם יוכיח שנגרם הפסד או הוצאות יתר בשל המעצר

ספק דלק ביקש לעצור אנייה בנמל חיפה בדרך של מימוש שעבוד ימי על האנייה בעקבות אספקת דלקים ארבע שנים קודם לכן בספרד. בית המשפט הורה על שחרור האנייה לאחר דיון בו נקבע שלא הוכח שחוכרת האנייה שהזמינה את הדלקים הייתה מוסמכת לחייב את בעלת האנייה וכי מדובר בחוב ישן ולא הוכח שננקטו הליכי גבייה מהחוכרת. בעלת האנייה הגישה תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה.
בית המשפט קבע, כי כדי לקבל פיצוי בגין צו מעצר ימי על בעל האנייה להוכיח כי נגרם הפסד הכנסות שהיו צפויות אילו הייתה האנייה יוצאת לדרכה במועד המתוכנן וללא עיכוב; ולחלופין, הוצאות מוגברות שנגרמו בשל העיכוב ואשר לא היו מוצאות אלמלא צווי המעצר. הוצאות אותן הייתה בעלת האנייה מוציאה גם במסגרת תפעול רגיל של האנייה וללא כל עיכוב, אינן בבחינת נזקים שנגרמו בשל המעצרים. במקרה זה פריקת האנייה מסחורה הסתיימה רק ערב שחרור האנייה ממעצר ולכן לא הוכח שהעיכוב שנוצר בשל צווי המעצר גרם לבעלת האנייה הפסד הכנסות כלשהו, כי נגרמו לה הוצאות מוגברות או כי נפגעה פעילותה. עם זאת, בית המשפט חייב את ספק הדלק לשלם את שכר הטרחה ששילמה האנייה בגין ההגנה כנגד צו המעצר.